שיער הגוף שלי לא מיותר

ביום שישי האחרון סערו הרשתות החברתיות בעקבות תמונה חושפנית של מדונה בה היא הציגה קבל עם ואינסטגרם בית שחי שעיר. לצד התמונה הופיע הכיתוב:  : Long hair…… Don't Care!!!!! השערורייה לא אחרה לבוא בדמות מאות אלפי לייקים וכמות בלי סבירה של תגובות ושיתופים.

עוד באון לייף:

בואו נאמר את האמת: למדונה, במעמדה הנוכחי, לא יקרה דבר בעקבות הצילום הזה. מקסימום עוד תמונה שנויה במחלוקת לרזומה. גם אם אלפי תגובות שליליות ומבזות יציפו את העמוד שלה היא תישאר אחת הנשים הכי סקסיות והכי מוכשרות בעולם והיא יודעת את זה. כולנו יודעים את זה. השאלה המעניינת היא מה קורה כאשר נשים "רגילות" שאינן מפורסמות בוחרות שלא להיכנע לתכתיבים החברתיים ולא מסירות את שיער גופן?

אחד החיפושים שגוגל משלים אוטומטית בהקשר של אי הסרת שיער הוא: "לא מגלחת, מה תעשו לי?" מי שמסתובבת עם שיער מתחת לבית השחי או ברגליים (אולי) תצליח לעבור ברחוב בשלום, אבל ברחובות הבלתי מצונזרים של הרשת החברתית–  מי שמעזה שלא לאמץ קודים חברתיים שכאלה- תהיה חשופה לנאצות וגידופים שלא מביישים את המאפיה.

איילה לוינגר (37), ישראלית שמתגוררת בהולנד עם בן זוגה ושני ילדיה, פרסמה בקיץ האחרון בבלוג שלה פוסט תחת הכותרת: "לא מגלחת" ובו הסבירה כי הפסיקה לגלח את שיער גופה מחוסר זמן אחרי שנולד ילדה הראשון ובהמשך החליטה לדבוק בכך. לוינגר אף הצטלמה ברגלים ובבית שחי חשופים במטרה לקדם שיח של בחירה חופשית בנושא. הפוסט זכה לתשומת לב רבה אך לוינגר מספרת השבוע שבצד תומכות (ואפילו תומכים) היא החלה לקבל הודעות ואימיילים עמוסי שנאה. מה שמזעזע במסרים הללו, הוא שהם נשלחו אליה אפילו מנשים.

"הלוואי שיאנסו אותך וירצחו אותך בברוטליות שאין כמוה", נכתב באחת ההודעות, ואישה, ששמה מופיע במלואו, לא היססה לרגע כשכתבה לה: "נראה לי שצריך להיות ממש מתוסבכים אם את מחפשת את תשומת הלב דרך גועל וחוסר אסתטיקה…מבחינה מינית…אולי את מעניינת את הגורילה מהספארי הסמוך…יש לי מזל שלא הקאתי מהתמונות שלך".

"לא חששתי מהתגובות הללו", אומרת לוינגר, "אנשים מגיבים ככה כי זה מערער על ה'ידע' שיש הבדלים עצומים בין המינים.  לגברים זה אולי מפריע כי ההבדלים האלו כביכול מסבירים הבדלים אחרים שהם לא רוצים להיפרד מהם ולנשים זה אולי מציב מראה לכך שיש נשים שלא מבזבזות כל כך הרבה זמן על הדברים האלו בעוד שהן כן".

איילה לוינגר

כך אן כך, לוינגר מדווחת שיותר ויותר נשים מתחילות לוותר על הסרת שיער מהגוף והיא מלווה אותן ואת הלבטים שלהן במסגרת קבוצת פייסבוק סגורה שייסדה עם תומכות אחרות בנושא בשם: 'שיער מיותר? אני אבחר'. בקבוצה חברות כבר שבעים נשים ישראליות שלא מסירות שיער וחוות תגובות קשות בעקבות כך. זאת בצד קבוצה פתוחה באותו שם שבה חברים גם גברים ומקדמת בתמיכה ובהרבה הומור את ההסברה בנושא.

לוינגר מלווה את הנשים ברמה היומיומית בעצות ובהקשבה: "הקשיים הכי גדולים הם לא מאנשים זרים אלא מהאנשים שחשובים לנו: אחות שצוחקת עליך, אימא שמבקשת ממך ללבוש חולצה עם שרוולים כשאת באה לבקר אותה כדי שהשכנה לא תראה ובן זוג שכל מה שהוא צריך להגיד זה שהוא חושב שזה מכוער. זה כואב לגלות שאפילו האנשים היקרים לנו מציבים לנו תנאים לקבלה ועם זה גם אני וגם חברות הקבוצה האחרות עוד מתמודדות".

אך לא אחת כלוינגר ש'תכנע' ללחץ חברתי: "אני גם הולכת כבר שלוש שנים בלי חזייה", היא מכריזה, "חזייה אף פעם לא הייתה נוחה לי במיוחד ותמיד הייתי מורידה אותה דבר ראשון כשהגעתי הביתה. אבל הטריגר היה כשקראתי כתבה על הקשר בין לבישת חזייה לסרטן שד. באותו זמן לבשתי חזיית הנקה, אבל כשסיימתי איתה פשוט הפסקתי ללבוש חזייה לגמרי. לא קיבלתי על כל תגובות מזרים, בן הזוג שלי העיר לי כמה פעמים אבל זהו".

איילה לוינגר

אישה נוספת שלא נותנת לתכתיבים לנהל את חייה היא הילה שהרבני, בת 24, שמתגוררת ליד כרמיאל. שהרבני, אף היא לא מסירה שיער מגופה ומדווחת שאף הפסיקה להשתמש בדאודורנט: "יש פה ושם נשים שמוכנות לדבר על זה שהן לא מסירות שיער אבל עניין הדאודורנט הוא עדיין די טאבו. הפסקתי להשתמש כי הרגשתי שהעור שלי ממש אטום ולא נושם. עם רוב האנשים אני לא מזכירה את זה בכלל כי גיליתי שעצם זה שאת מזכירה את האפשרות של לא למרוח על עצמך דאודורנט פעם ביום- גורם לאנשים אוטומטית לחשוב שאת מסריחה אבל אני משתמשת בסבון טבעי שמתאים לעור שלי ומנקה אותו היטב פעם ביום ולכן הוא נקי ולא צובר ריחות לא נעימים שיש צורך להסתיר עם דאודורנט".

ומה היה הטריגר שלך להפסיק להסיר שיער?

"קרובות משפחה וחברות דחפו אותי להסיר שיער בגיל העשרה נסחפתי אחריהן והתחלתי להסיר אבל זה אף פעם לא בא ממני. אחרי שהצטרפתי לפייסבוק ונחשפתי לתכנים של נשים אחרות שלא מסירות שיער – הבנתי שאני לא חייבת להסיר שיער כי זו איזו מחויבות שמוטלת עלי כאישה. היו שנים שפשוט לא הסרתי בחורף- כל עוד לא ראו- אבל לפני שנתיים הפסקתי לגמרי. אני מרגישה שאני משחררת את עצמי מאיזשהו טקס תובעני כזה, מאיזה עול שהצריך ממני הרבה משאבים והרבה התעסקות מחשבתית".

הילה שהרבני

אך לצד האומץ שלה שלא להיכנע לתכתיבי יופי חברתיים, גם היא מודה שזכתה להערות, בעיקר בנושא שיער הגוף: "היו קצת הערות פולשניות ולא במקום, גם מנשים שיצאתי איתן, אבל לא הרבה. אם הייתי מתמודדת עם פרצופים ותגובות ברמה היומיומית אני מאמינה שהייתי עושה שיקולים אחרים. מה שהכי חשוב בסוף זה לא לגרום נזק לעצמי בשביל תכתיבים חברתיים".

הילה שהרבני

גם ספיר עסיס, סטודנטית לאמנות בת 24 מהיישוב טל אל שליד עכו, מספרת שהפסיקה להסיר שיער עוד בחטיבה: "אני לא מסירה שיער בכלל. לא בבית השחי, לא ברגליים ולא עושה גבות וגם לא מתאפרת", היא מפרטת, "השתתפתי בכתבה בקיץ לפני כשנתיים על נשים שלא מסירות שיער בעקבות מרימת משקולות אוסטרלית שבמקום להתרכז בהישגים הספורטיביים יוצאי הדופן שלה התמקדו בזה שיש לה שיער בבית השחי. על נשים מופעל היום לחץ עצום דרך המדיה, ובמגזיני האופנה אצל כל הנשים הגוף חלק ונוצץ בגלל פוטושופ. הבנתי שזה משהו שמחדירים לנו לראש הרבה מאוד פעמים בלי שנשים לב".

ספיר עסיס

ואלו תגובות את מקבלת מגברים?

"לרובם לא היה אכפת. בני הזוג שלי פשוט קיבלו את זה וזהו. אם למישהו לא נוח עם זה- פשוט לא אצא איתו. בן זוג הראשון שלי כן ביקש ממני לגלח את בית השחי ועשיתי לו את הטובה הזו לתקופה מסוימת ואז פשוט נמאס. הפסקתי לגלח וזה לא השפיע על מערכת היחסים. היה איזה בחור בים ששאל אותי אם זה לא נראה לי גברי אבל זה היה בקטע של סקרנות ולא כדי לרדת עלי. אמרתי לו שלא ובזה נגמר העניין".

ננסי אטקוף, פרופ' לפסיכיאטריה מאוניברסיטת הרווארד, כותבת בספרה 'הישרדותם של היפים ביותר', שיצא לאור בשנת 2000: "נשים המסלקות את שיער גופן מקצינות את ההבדלים בין הגוף הנשי לגברי, ומעצימות את מה שקוסם בהן לגברים". החוקרת והעיתונאית ארנה קזין חושבת שמאז היחס לנושא רק הקצין וכי מדובר במשהו חזק בהרבה מההבדלים בין המינים: "יש פה איזה טירוף כזה שאם את יוצאת מהבית ויש לך שיער בבית השחי או ברגליים- את ממש מבוהלת. היום אפילו גברים מתחילים להיבהל מהמחשבה שיהיו שעירים מידי וצריך לחשוב מה בונה את הצורך הזה והחובה הזאת להיות לא שעיר".

אם האישה האלמונית ברחוב חשופה לתגובות שטנה או זימה בעקבות אי הסרת שיער או אי לבישת חזייה, סלבית, הנתונה תחת זרקור תקשורתי מתמיד, ותיתפס פומבית ללא חזייה או בבתי שחי שעירים- ישר תזכה לסיקור עולמי: "ריהאנה בווג: אני אף פעם לא לובשת חזיה מתחת לחולצה", תכריז כותרת אחת, כותרת שניה תנזוף: "פריס הילטון שוב לא לובשת חזיה". וגוגל ישלים אוטומטית את המשפט: "סלינה גומז לא מגלחת בית שחי" בצד אינספור דיונים וצילומים 'מרשיעים'.

"אני חושבת שיש אינטרס כלכלי מאוד גדול בלשמר את המודל והאידאל של היופי הקיים", אומרת עסיס, "אז לבייש דמויות מפתח בתרבות שהן מודל לחיקוי והערצה על מה שלא תואם לאידיאל היופי, תורם להפנמת המסר והנורמות של המראה החיצוני שמנסים לדחוף לנו בכוח".

ספיר עסיס

נראה כי קזין מסכימה עם עסיס: "המוסכמה עדיין חזקה וכל מי שחורג ממנה בולט. צריך לעצור רגע ולחשוב האם זה באמת הכרח והאם זה באמת יפה להיות חלקה בבית השחי או ברגליים. ואם עוצרים רגע וחושבים – שזה יפה ואני אוהבת שיש לי שיער בית השחי זה יותר טבעי ויותר סקסי- השאלה היא אם את יכולה להרשות לעצמך את זה. ואם את מרגישה שאת לא יכולה להרשות לעצמך את זה – זה אינדיקציה לעריצות בתרבות שלנו וצריך לפעול נגד העריצות הזו ולכן ככל שיותר ויותר גברים ונשים יראו בציבור את החריגה שלהן מהעריצות כך יותר אנשים ירגישו יותר משוחררים באמת לבחור ולא לנהוג לפי צו".