נהגת המונית הפלסטינית הראשונה בחברון

כמו בכל יום שישי טיפוסי, נדיה אחמד מבשלת ארוחה גדולה למשפחתה בחברון. אולם בניגוד לרוב הנשים שם, היא עושה זאת אחרי שבוע עבודה מתיש כנהגת מונית היחידה בגדה המערבית.

אחמד החלה להתעניין במכוניות כבר בגיל צעיר אולם כבר אז הבינה שמדובר בתחום עניין חריג לילדה ומעולם לא חשבה שבסופו של דבר תתפרנס מהאהבה הזו.

בגיל ההתבגרות היא צפתה בבני הדודים שלה מתעסקים במכוניות שלהם. היא מעולם לא שאלה שאלות אבל כתבה לעצמה הערות בראש במקום."צפיתי בהם ולמדתי. עכשיו אני יודעת כל מה שצריך על מכוניות. אני אפילו יכולה לפרק קרבורטור", היא אומרת.

הסיפור של אחמד זכה לתשומת לב תקשורתית רחבה, שהובילה לקטע ששודר בתחנת רדיו מפורסמת בחברון. הקטע הוקדש לדמותה השנויה במחלוקת. "אנשים תקפו אותי- למה שאישה תתנהג כמו גבר?' הם שאלו".

החלה להתעניין במכוניות כבר בגיל צעיר. נדיה אחמד

גם אחיה ניסה לשים קץ לג'וב החדש שלה כמעט מיד. "בהתחלה, הייתה הרבה רכילות. כשאח שלי שמע נהגים אחרים מדברים עליי, על "האישה שמתפעלת מונית", הוא חזר הביתה רותח מזעם ודרש ממני להפסיק לעבוד בבת אחת," סיפרה אחמד לאל-ג'זירה. ההפסקה היתה קצרה; לאחר מספר חודשים בעלה עודד אותה לחזור לעבודה.

לדבריה, בעלה, פרופסור לטכנולוגיית מידע באוניברסיטה מקומית, מעולם לא קרא תיגר על חלומה להפוך לנהגת מונית אולם רבים אחרים בקהילה לא היו פתוחים, בלשון המעטה, לבחירה יוצאת הדופן שלה."זה קשה, האנשים כאן בגדה המערבית, בחברון … כמה מהם, יש להם מחשבות רעות מאוד. בעלי נותן לי גב חזק מאוד"

נהיד אבו תימא, שמלמדת קורס על פמיניזם בתקשורת באוניברסיטת ביר זית, אמרה לאל-ג'זירה כי נשים כמו אחמד הן פורצות דרך בפלסטין וסוללות את הדרך לחברה שוויונית.

"נשים מהוות רק חמישית מכוח העבודה בגדה המערבית ורבות לוקחות על עצמן עבודות הנתפסות כ"נשיות" כגון הוראה, סיעוד, או ניקיון. יש אישה אחרת שמזכירה לי את אחמד בעזה. היא דייגת, אני חושבת. היא בטח האישה היחידה שעושה את העבודה הזו", אומרת אבו תימא. "זה לא קל, אבל הנשים הללו פותחות דלתות לנשים אחרות להתחיל לעבוד -. לא רק באופן כללי, אלא בתחומים שהיו בעבר בלתי אפשריים עבורן. הן עשו את הקפיצה הראשונה לתוך שדות 'גבריים' ועוזרות לדחוף אותנו לעבר השוויון המיוחל. נשים פלסטיניות שפורצות את תפקידי המגדר המסורתיים צריכות להיות מוכנות לתגובה חריפה ולרכילות בקהילה שלהן. זה ייקח זמן אבל בסופו של דבר, אנשים יתחילו להבין שאין שום בעיה עם מה שהיא עושה".

עשו את הקפיצה הראשונה לתוך שדות גבריים. צילום: shutterstock

כעת אחמד אומרת שהיא חולמת על עסק משלה – חברת מוניות שמתופעלת אך ורק על ידי נשים. "אני רוצה שכל המוניות ברשותי יהיו בצבע ירוק בוהק שיבדיל אותן מיתר המוניות בגדה ויבהיר שהן עבור אוכלוסייה ספציפית", היא אומרת. יוזמות דומות יושמו במקומות כמו פקיסטן, עם ריקשות ורודות המיועדות לנשים בלבד שנועדו לעודד נשים.

עד כה אחמד עודדה שש נשים פלסטיניות נוספות להוציא רישיון למונית. כל השש עברו את הבחינה ומחזיקות כעת ברישיון רשמי אבל אין להן את המשאבים הכלכליים להחזיק במונית בפועל ולנהוג בה. יתרה מכך, ישנן הגבלות חברתיות ברורות. הנשים מפחדות ונראה שהלחץ מצד המשפחה הניא אותן מלהתקדם עם הרעיון. ובכל זאת, אחמד בטוחה שבסופו של דבר הן יסכימו להצטרף לחברה שלה.

בתה של אחמד כבר הולכת אחרי אמא שלה והוציאה רישיון למונית בירדן. היא מבטיחה לחזור הביתה לעבוד עבור חברת המוניות הנשית, אם וכאשר אמא שלה תצליח להוציא לפועל את הרעיון.  לעת עתה הבת נשארת לעבוד בירדן כי לעבוד בחברון עם כל כך הרבה מחסומים והגבלות טריטוריאליות, זה קשה מדי ולא משתלם מספיק.

אם הרעיון של אחמד ירקום עור וגידים, לקוחות יוכלו לבקש מוניות בטלפון, כך נשים לא יצטרכו לעמוד באמצע הרחוב ולהרים את ידן בניסיון לאותת למונית לעצור. לפי התכנון של אחמד, חלק מהמוניות יספקו כיסאות לילדים – אפשרות שכיום לא זמינה כלל במוניות הרגילות בגדה.

לא יאלצו להרים את ידן כדי לעצור מונית. צילום: shutterstock

העמותה לשינוי חברתי (ADWAR), ארגון לא ממשלתי שבסיסו בגדה המערבית עומד באופן מלא מאחורי אחמד. מנכ"לית העמותה, סהר אל-קוואסמה, אמרה לאל-ג'זירה שחלק גדול מהעבודה של ADWAR כרוך בגיוס כספים לפרויקטים שמסייעים לסגור את הפער בין המינים בחברה הפלסטינית. קוואסמה מאמינה שבין עקרונות העמותה למודל העסקי של אחמד יש התאמה מושלמת.

בחודש יוני האחרון העניקה העמותה לאחמד פרס  על תרומתה לשבירת הסטריאוטיפים החברתיים ועל היותה מודל חיובי לחיקוי.כעת הם מנסים לעזור לאחמד לגייס כסף עבור חברת המוניות הנשית. לפי אל-קוואסמה יש לארגון ארבעה יעדים לפרויקט:

1. הזדמנויות פתוחות לנשים פלסטיניות לעבודה במגזר מסורתי ולהפחתת העוני והאבטלה.

2. הגנה על נשים פלסטיניות מאלימות המבוססת על מגדר, במיוחד בנפת חברון.

3. העלאת שיעור ההשתתפות של נשים פלסטיניות במרחב הציבורי ואפשרות לחיות באופן חופשי.  בנוסף, מתן תמיכה לנשים צעירות המתגוררות באזורי ספר.

4. שינוי הסטריאוטיפ התרבותי של הקהילה הפלסטיני, באמצעות הצגת מודל ייחודי לנשים בתפקידים יצרניים לא מסורתיים.

הגישה למתקנים שונים במרחב הציבורי מוגבלת. חברון. צילום: ויקיפדיה

יצירת מערך של נהגות מוניות עשוי להיות חיובי גם לנהגים וגם לנוסעות פוטנציאליות כי זה מעודד אוטונומיה של נשים, מגביר את הניידות שלהן וטומן בחובו מגוון רחב של חירויות."במיוחד לנשים, נהגות נשים טובות. זה ייתן להן לנסוע בשקט וברוגע ממקום למקום", מסבירה אחמד.

"הניידות במדינות מתפתחות מוגבלת. הגישה הפיזית למתקנים שונים במרחב הציבורי קשורה ישירות לנושא של העצמת נשים," נכתב בדו"ח הבנק העולמי בשם  "מגדר וניידות בעולם המתפתח". "הניידות היומית של נשים במדינות מתפתחות מונחה על ידי הקבוצה העומדת בראש ההיררכיה החברתית.

מוקדם יותר השנה, אחמד הגיש את בקשתה לרישיון עסק, למשרד התחבורה הפלסטיני כדי לאמוד את הכדאיות של התכנית שלה. נציג ממשרד התחבורה אמר לאל-ג'זירה, כי כל עוד אחמד תהיה מסוגלת לעמוד בדרישות של כל חברת מוניות חדשה – הכוללים שטחי משרדים, ביטוח, מכוניות מורשות ונהגים, וכסף מזומן עבור ההתחלה – היא תהיה רשאית לפתוח את העסק."אנחנו לא מפלים על מגדר," אמר הנציג שהעדיף להישאר אנונימי. "גבר, אישה, וואטאבר… יש סטנדרטיים פרוצדורליים וצעדים שיש לנקוט לפני שפותחים עסק, זה הכל".

אור סופרמוניתנשים ערביותפלסטיניות