כן, המנהלת: כך נראים מקומות עבודה עם נשים בלבד

לרוב כשחושבים על הנהלות של חברות, עולה בראש תמונה של חדרי ישיבות עמוסים לעייפה בגברים בחליפות זהות. בעשורים האחרונים החלה זחילה איטית אך מתמדת במספרים והיום כבר לא נדיר למצוא נשים בחדרי הישיבות ובאספות הדירקטוריון, אולם רק לעיתים נדירות הן הרוב. חיפשתי מספר מקומות עבודה שמנוהלים על ידי נשים בלבד, או כאלו שיש בהן רוב נשי מוחץ. המטרה: להבין מבפנים על החוויות, הסיבות ותהליך קבלת ההחלטות.

ליאן סלע (43) מפ"ת היא משנה למנכ"לית ומנהלת יוזמות ושותפויות חברתיות במכון אדלר העוסק בהדרכת הורים, הכשרת מטפלים והנחיית קבוצות.

"אנחנו ארגון מאד רזה", היא מספרת, "ההנהלה שלנו מורכבת ממנכ"לית ומנהלות וכולנו נשים. במטה שלנו עובדות עשרים ושש נשים וגבר אחד: אב הבית. בקליניקה, מכון אדלר מעסיק שני גברים ויש גם מורה אחד. לעומת זאת יש 250 נשים לפחות".

למה זה ככה?

"במילה אחת: בטעות. בעשרים השנים האחרונות תמיד היו פה נשים ולא היה גבר כמנכ"ל. אבל אם אנחנו במכון אדלר מאמינים שאפשר לקחת אנשים ולהפוך אותם לחלק מועיל ותורם בחברה הומניסטית אז היו צריכים להיות גברים שבאים לפה ללמוד ולעבוד. אנחנו רואים יותר גברים שבאים עם הנשים שלהם אבל אם בא רק הורה אחד, זו האישה ולא הגבר. אם כולם היו רואים עצמם כאנשי חינוך, יותר גברים היו באים לעבוד במקצועות האלו. גם גברים יכולים להצליח פה. היכולות והמיומנויות הן לא רק של נשים. גברים שהיו פה עשו ועושים עבודה מדהימה פשוט אין עידוד לגברים למקצועות של חינוך והוראה".

גם גברים יכולים להצליח אצלנו. ליאן סלע

עבדת גם במקומות בהם הייתה הנהלה גברית ברובה? יש הבדל?

"עבדתי שנים בתחום התקשורת ויחסי הציבור, בין היתר בגיתם (משרד פרסום- י"ש) וכן, ברור, יש הבדל. אמנם השנים עושות את שלהן ויש למידה אבל בוודאות השיחות ואופן השיח עם מנהלות שונה מאופן השיח עם גברים. נושאי השיחה בישיבות הנהלה דומים: נתונים, רווח והפסד וכו' אבל יש אווירה אחרת, מקום לשתף וליצור חברויות. אין פה מתח. כשיש גברים בשולחן תמיד יש מתח ויש פחות אופציה לשתף- ככה אני רואה את זה".

אילו תגובות את מקבלת כשאנשים שומעים שמסביבך יש רק נשים?

"במעגל הקרוב אלי אף אחד לא מרים גבה. אם היינו בנק או חברת הנפקות, אנשים היו מרימים גבה ולא מאמינים שיכול להיות מוסד פיננסי שמנוהל אך ורק על ידי נשים. גם אם לאט לאט יש יותר מנכ"ליות של בנקים ונשים בתפקידים בכירים בבנק, הן בטח לא הרוב. במקרה שלנו זה כאילו חינוך אז מובן לאנשים שזה יישאר בידיים של נשים. זה משהו שכדאי מאוד לשנות".

 ***

עינת פישביין (46) מתל אביב היא אחת ממייסדות האתר "המקום הכי חם בגיהינום" שעוסק בעיתונות שטח בנושאים חברתיים וכלכליים.

אז איך קרה שכל ההנהלה של האתר נשים? זה בכוונה ככה?

"במקור, כשקמנו, הייתה לנו צלע גברית – העורך שגיא גרין. זה פשוט קרה. אני עזבתי את ידיעות אחרונות, אירית דולב הצטרפה אליי, אנחנו חברות ולאט לאט התחלנו להקדיש לזה יותר זמן ונוצר מצב שהיסוד הוא נשי. לא הייתה החלטה, זה פשוט התגלגל. בגדול, כל אחד מהתפקידים אצלנו יכול להיות מאויש על ידי גבר".

מה ההבדל בין מקום עבודה שמנוהל על ידי גברים לאחד שמנוהל על ידי נשים?

"ברור שההבדל דרמטי. אני לא מכירה הרבה מקומות עבודה שהם לא בתקשורת. אני עבדתי בהעיר, הארץ, ערוץ 2, ערוץ 10, חדשות 2, קשת וגם במקומונים. בידיעות אחרונות עבדתי 8 שנים וברור שיש הבדל והוא ניכר. מבחינת יחסי עבודה מאד נעים לנו. אני לא אומרת שבכל מקום אחר לא נעים אבל היו מקומות שהאווירה היתה פחות נעימה וכן, זה היה קשור להיותה גברית. התפיסה הזאת של "אנחנו יודעים", הטרדות בכל מקום, מכל מיני סוגים… זה היה תמיד קיים. יש יותר מקום לשאלות ופחות לידיעת כל ועם השנים אני רואה כמה מובהק זה היה פעם וכמה אין את זה כאן".

זה מקל על העבודה?

"יש משהו כייפי בלעבוד עם נשים. היה לי כיף גם עם גברים אבל אנחנו, כל הקבוצה, מבינות אחת את השנייה ועובדות באותו ראש. זה משחרר ונעים".

נשות המקום הכי חם בגיהנום: מימין לשמאל: אירית דולב (עורכת ראשית ומייסדת), עינת פישביין (מייסדת, מנהלת המגזין וכתבת), ליוי וינטר (מנהלת תוכן ומדיה), קרן שמש (מפיקה ואחראית פרויקטים) 

העמדה הזאת משתקפת בתכנים של האתר?

"מבחינת התוצר אנחנו לא כלי תקשורת נשי, אנחנו במגרש של כלי התקשורת הלא נישתיים. אנחנו הישגיות ורודפות בלעדיות וסקופים כמו תמיד. יש רדיפה אחרי טראפיק ורייטינג. אנחנו לא רואות ממטר אבל רואות את האנשים בסיפור. אנחנו מוכנות להשעות פרסום כדי לבדוק פעם ועוד פעם, להתנצל אם טעינו. התכנים פמיניסטיים למכביר ומובנים מאליהם. אין אצלנו ביזוי נשים ולא יכול להיות. נקודת המבט הכלכלית והחברתית פמיניסטית ואין אצלנו פורנו במובן הרחב של המילה. גם כשכתבנו על הילד הסורי שטבע, לא הכנסנו את התמונה שלו. לא היינו מסוגלות לפרסם דבר כזה אצלנו".

אבל כן יש אצלכן תכנים על מיניות.

"יש התייחסות למיניות, כמובן. לא ביטלנו את הסקס! מספיק לקרוא את הטורים של שלומית הברון (מחייכת) אבל אצלנו אין דילמה, לא נשיג רייטינג על ציצים של מישהי. אם יש ציצים, זה מנומק".

 ***

רונית דוייב (45) מאבן יהודה היא מנהלת רפואית של תחום התזונה בחברת אבוט. כבר 15 שנה ברציפות שאבוט העולמית זוכה להיכלל ברשימת עשרת החברות הכי טובות לנשים של מגזין WORKING MOTHER.

איך קרה שרוב הנהלת אבוט מורכבת מנשים?

"אבוט היא חברת תרופות ומוצרי בריאות גלובלית. מנכ"ל החברה בישראל יעל רבהון היא אישה וחוץ ממנה יש תשע מנהלות ומנהל אחד. אבוט בישראל עוסקת הרבה בתזונה ויש יותר עובדות בחברה. הרבה דיאטניות לדוגמא. בתחום הבריאות נשים באופן טבעי מגיעות יותר בקלות לעמדות מפתח. מעבר לזה באבוט יש גם תכניות שמעצימות נשים, מעודדות ועוזרות להן להגיע לעמדות ניהול בכירות".

מה בעצם קורה בהן?

"אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שיש פחות עמדות ניהול מאנשים שמגישים מועמדות למשרות האלו וגילו באבוט לפני יותר מעשור שנשים פחות בפוקוס על נושא של הגעה למקומות ניהול גבוהים. בגלל זה מתקיימות בחברה קבוצות עבודה שגורמות לנשים לשים לעצמן מטרה להגיע לעמדות ניהול בכירות. זה קרש קפיצה. הן מספרות שם על קשיים, הצלחות, והתמודדות בעיקר דרך דוגמא אישית. אבוט פועלת ב-150 מדינות ויש עליה בעשור האחרון של 42%  בשיעור הנשים המנהלות".

שמים בפוקוס את הנשים. רונית דוייב במוקד סימילאק באבוט

האווירה שונה כשרוב ההנהלה היא נשית?

"אני אתן דוגמא מישיבה אתמול – זה מאד שכיח שאנחנו מקבלות טלפון מהילדים ויוצאות רגע לענות. באבוט יש נשים בחופשת לידה, אישה עם משאבת חלב במסדרון וילדים בחופשה מבית הספר. כל הנושא של הריון ולידה נמצא במודעות מאוד גדולה. חיי המשפחה חשובים וכשיש שילוב טוב בין משפחה לקריירה העובדות יותר רגועות. יש הבנה לצרכים של העובדות כאימהות. אם מישהי צריכה להוציא ילד מהגן, אז בתשע בערב אחרי שהוא ישן היא משלימה עבודה. המשימות תמיד נעשות בסופו של דבר. זה לא האחד על חשבון השני. הדברים האלו באים מגישה שמתחילה מלמעלה. יש פה אווירת אחווה וכשמישהי מספרת שהיא בהריון זו שמחה והתרגשות. לא רואים פה אנשים כ"עובדים". פה העובד הוא גם בן אדם".

ואיך מרגיש הגבר היחיד בהנהלה שכולה נשית?

"תשאלי אותו".

ערן לרר (35) מכפר סבא הוא מנהל המכירות הארצי של אבוט.

אז איך זה להיות הגבר היחיד עם עוד תשע מנהלות ומנכ"לית?

"זה נהדר. אני נמצא באבוט כבר הרבה שנים, למדתי בתוכנית המנהלים בארה"ב, עשיתי מגוון תפקידים באבוט בשיווק ומכירות, גם בישראל וגם בחו"ל ועם התקדמות הדרגתית הגעתי לתפקידי הנוכחי. אני מאד גאה לעבוד בארגון שנותן הזדמנות שווה לנשים ומאפשר לכל אחד ואחת להתפתח בארגון בלי להסתכל על מגדר. יש פה הרבה תקשורת, פרגון ועבודת צוות".

גאה לעבוד במקום שנותן הזדמנות שווה. ערן לרר עם צוות המזון הרפואי

ואתה מייחס את זה לעובדה שבהנהלה יש רוב נשי?

אני לא בטוח שיש הבדל בסגנונות ניהול בין גברים לנשים. כל אחד מביא אופי וכישורים משלו. בסופו של דבר הנשים בארגון מביאות את האיכויות שלהן ונמצאות כאן בזכות ולא בחסד.

אבל אתה יודע שזה יוצא דופן בחברות.

"אולי על פניו זה יוצא דופן אבל לנו זה מאד טבעי לתת הזדמנות שווה. יש תפיסות בארגונים אחרים שאם מישהי יולדת ויש משפחה זה מאט את הקריירה. זה שאת יולדת לא אמור לבלום את ההתקדמות שלך. יש חברות שבהן נשים מפחדות אחרי חופשת לידה וחושבות האם התפקיד יחכה להן…. כאן זה מובן מאליו"