בעמדות מפתח: הנשים שעובדות בסביבה גברית מובהקת

כשמחפשים בגוגל את המלה "מוסכניקית", מלבד תוצאת חיפוש רלוונטית אחת על מוסך של נשים לנשים בלבד שנפתח בצרפת ב-2015, רוב התוצאות הן של מכירת תחפושת של מוסכניקית סקסית לפורים. קשה למצוא נשים שעוסקות בתחום, ולא בכדי נשים רבות מתעבות תיקונים לרכב. מוסך הוא אחד ממקומות העבודה שנחשבים לסביבה גברית מובהקת, ומכונאי רכב הוא אחד המקצועות הכי גבריים בעולם.

עוד באון לייף:

שוחחנו עם שלוש נשים, שמגיעות משלושה תחומים "גבריים במהותם", שרגילות לכך שאנשים מתפלאים ומתפעלים ממומחיותן בתחום גברי, שהתרגלו לבדיחות ולשיחות של גברים ושהיו רוצות לראות נשים נוספות נכנסות לתחום ומאזנות את הנטייה הגברית.

"הם בטוחים שאני הפקידה"

כנראה שרוני שטרנגלס מבינה הרבה יותר מהגבר הממוצע בכל הקשור ברכבי ארבע על ארבע ומיגונם. עם זאת, כשהיא עונה לטלפון במוסך שבבעלותה, רוב הלקוחות חושבים שמדובר בפקידה ומבקשים שתעביר אותם למומחה. "לרוב מתקשרים אלינו גברים, שמבקשים לדבר עם מישהו מקצועי. תוך כדי השיחה הם מבינים שאני יודעת קצת יותר מהם, ובסופה, כשאני שואלת אם הם עדיין רוצים מישהו מקצועי, הם משיבים בשלילה. אני מתייעצת לפעמים עם בעלי בנושאים שונים, אבל מכיוון שאני זו שעונה לטלפונים במוסך, את כל הדברים הכי קטנים אני יודעת, אני חייבת להבין לגמרי. הלקוחות נפעמים שאני יודעת יותר מהם".

הלקוחות נפעמים מהעובדה שאני יודעת יותר מהם. רוני שטרנגלס

את המוסך, "רדיאטור מודיעין", הקימו שטרנגלס ובעלה אמנון לפני 20 שנה. "אמנון עבד במוסך אחר ואני בכלל עבדתי באפל. גרנו בשילת, ליד מודיעין, לפני שמודיעין נבנתה, אז החלטנו לפתוח משהו חדש באזור הבתולי. עזבתי את הכל ופתחנו מוסך. זה היה מוסך שעוסק ברדיאטורים. אני הייתי על ההגה כל היום, והבאתי לקוחות. עבדנו עם חברות גדולות כמו אלדן, ולאט לאט עברנו ללקוחות פרטיים והכנסנו עוד פרטים, כמו אגזוזים ומערכות פליטה. התחביב שלנו היה רכבי ארבע על ארבע. בנינו יחד ג'יפ והתחרינו אתו במרוצים. היום התחביב נהפך לעיסוק שלנו, ואנחנו מתמחים באבזור לרכבי שטח: הגבהה, כננות, פגושים, מיגון מלמטה, ווי גרירה ועוד".

שטרנגלס מציינת כי רוב האנשים מגיעים למוסך דווקא בגלל השיחה הראשונית שהיא עורכת עמם. "בארץ לא נהוג לתת שירות, חוזרים אליך בעוד יומיים אם בכלל, אבל אנחנו חרתנו על דגלנו שירות מעל הכל. אין לנו עובדים. זה רק אמנון ואני. הגדירו אותנו כמוסך בוטיק, מקום שבו אכפת לאנשים מכלי הרכב והם נותנים לו את כל תשומת הלב. אנשים מגיעים מכל קצוות הארץ אלינו, וזה מה שמחזיק אותנו 20 שנה, בשיטת חבר מביא חבר. כשאומרים לאנשים 'תתקשר לרוני', הם מצפים לשוחח עם גבר ומופתעים לשמוע אותי. אלמנט ההפתעה הוא לטובתי. כשנשים נמצאות בעולם של גברים – אם את טובה ומשדרת מקצועיות הם סוגרים עסקה מהר".

לשטרנגלס הגענו דרך אוטול'ה, מיזם של תהילה גבאי דויטש, שנועד לקרב נשים לתחום הרכב ומציע סדנאות בסיסיות, בהן לומדות הנשים החלפת גלגל, בדיקת שמן, הכרת מנורות ברכב ועוד. לדברי שטרנגלס, "בעתיד אני מתכננת לתת הרצאות לנשים בנושא מוסכים: איך להיכנס לשם, מה כדאי לשאול וכו', כדי שלא ירגישו טיפשות ושעובדים עליהן. למשל, כשהגעתי להעביר את הג'יפ שלנו טסט לפני שבוע, ניסו להכשיל אותי ובזכות הידע וההבנה שלי התווכחתי איתם ועברתי, אבל מי שלא מבינה בנושא יכולה להיכשל על שטויות, רק כי לא ידעה מספיק כדי לעמוד על שלה".

"לפעמים גברים מרימים גבה"

גם עולם הבנייה נחשב למאוד גברי עד היום. "תחום הבנייה הוא עבודה פיזית קשה ומעצם ההבדלים הפיזיולוגיים, רוב הפועלים הם גברים. אני מניחה שזו הסיבה הראשונית לכך שמדובר בתחום גברי מאוד, ומשם זה מתגלגל הלאה להנהלה", מסבירה יעל איילנברג, מהנדסת ומנהלת פרויקט בית בחורש של חברת לוינשטיין ביקנעם, את השליטה הגברית.

"מאז ומעולם אהבתי את עולם הבנייה, אני חושבת שיש בו קסם מיוחד וגם כוח, הוא השילוב המושלם בין ידע, דיוק ויישום, שאת תוצאותיו ניתן לראות בשטח ואין נפלא מזה בעיניי. תחום ההנדסה מושתת ביסודו על עולם המקצועות הריאליים: פיסיקה, מתמטיקה, כימיה, חוזק חומרים, תחומים שלי היו קלים יותר, וכך ניתבתי עצמי לכיוונים שבהם אני טובה.

מאז ומעולם אהבתי את הבנייה. צילום אילוסטרציה: shutterstock

"נכון שעד לא מזמן המקצועות הריאליים היו בעיקר נחלתם של הבנים בשכבה, אבל לשמחתי היום המגמה מתחילה להתהפך או לפחות להשתוות. כבת יחידה בתחום, ראיתי בזה רק יתרון ונהניתי מכל העולמות –  סביבי היו בנים כל היום, וכילדה יחידה בין בנים הבנתי גם כמה מדפוסי ההתנהגות שלהם שהפכו עבורי לכלים משמעותיים להמשך, כך שמבלי להתכוון למדתי גם את אופן חשיבתם, למדתי לדבר איתם בגובה העיניים ולענות להם בשפתם, כשצריך".

גם בטכניון היתה איילנברג במיעוט נשי, "אבל לכל מקום שאליו הגעתי כבר הייתי מצוידת בכלים ובידע הנכונים, כך שהייתי שווה בין שווים. בשבוע הראשון היו אולי אי אילו הרמות גבה, אבל זה עבר לכולם מהר מאוד כי בסופו של דבר, במיוחד במקצעות הריאליים, ההנדסיים והבינאריים, אתה נבחן על ידע, דיוק ועל איכות ההבנה והאבחנה שלך, ושם או שיש לך את זה או שאין לך. חוץ מזה שאצלי אף פעם לא היו ולא יהיו מניירות, אין אצלי מקום לזה, אני לא כזאת וכך גם היה להם קל יותר לקבל אותי".

איילנברג מספרת כי לעתים בסביבה חדשה יש "משחקי כוחות" על היותך אישה, אבל מהר מאוד כשעוברים לנושאים מקצועיים, ועם הרבה חוש הומור, הבדלי המינים מיטשטשים והשיח נהפך לענייניי נטו. "בחברה שבה אני עובדת כבר 17 שנה אנחנו מאוזנים מגדרית. לדעתי יש היום יותר נשים בחברה. לצערי, בשטח עדיין הרוב הכמעט מוחלט הוא גברי. שם מול מנהלי הפרויקטים אני לגמרי שווה בין שווים. מעבר לזאת, אני מנהלת הרבה מאוד גברים ובוחנת אותם על פי קריטריונים הרלוונטיים לתפוקה, לאיכות ולעבודה שלהם.

"לפעמים גברים מרימים גבה, אבל לא התחלתי אתמול את התפקיד, יש לי ותק של 20 שנים וכבר מכירים אותי. מי שלא מכיר, נדרשות לו בדיוק 22 שניות להבין עם מי יש לו עסק. אני לא חושבת שיש יתרון מיוחד להיותי אישה, אבל כשהרוחות מתחילות להתלהט בשטח והשפה מתחילה להידרדר, אני מסבירה לכולם שיש אישה בחדר ולא יפה לדבר כך לידי. לרוב כולם צוחקים ונרגעים".

"לפעמים אני מרגישה שחסר טאצ' נשי"

גם טלי (שם בדוי) בחרה לעצמה מסלול קריירה שבו רוב גברי מוחלט. כמתכנתת מובייל, כיום היא בת יחידה בצוות של בנים. "אפשר לומר שהתגלגלתי למקצוע. עשיתי חמש יחידות במחשבים והצלחתי במקצוע. אחרי הצבא לא טסתי מפני שבן הזוג דאז נשאר בארץ, אז החלטתי להתחיל ללמוד. לא ידעתי מה כדאי, וכשחברה שלי נרשמה למדעי המחשב, נרשמתי בעקבותיה בלי לבדוק יותר מדי, התקבלתי והתחלתי ללמוד".

במהלך התואר התלבטה טלי אם בחרה את המקצוע הנכון וחשבה לפרוש מהלימודים, אבל שוכנעה לסיים כי נותרה לה רק עוד שנה. "סיימתי את התואר ועבדתי כמה שנים כמתכננת, שלאחריהן לקחתי הפסקה של שנתיים כדי למצוא כיוון אחר. מכיוון שלא מצאתי שום תחום אחר, החלטתי לחזור למקצוע מכיוון אחר. למדתי לבד קצת תכנות מובייל ולקחתי קורס בסיסי למשך חודש, שלאחריו התחלתי לעבוד במקום שנותן הכשרה לאנשים שרוצים לעבוד בתחום. הייתי שם ארבע שנים וכיום אני עובדת בחברה אחת כמתכננת מובייל".

רגילה להיות בסביבת בנים. צילום: shutterstock

טלי מספרת כי רוב הזמן נוח לה בחברת העמיתים שלה. "כל חיי אני רגילה להיות בסביבה של בנים. לפעמים אני מרגישה שחסר טאצ' נשי, כשנכנסים לשיחות בנושאים שפחות נוגעים לי, כמו ספורט, ולפעמים מספרים בדיחות גסות וקצת סקסיסטיות, אבל זה לא גורם לי להרגיש לא נוח. מנגד, לא נראה לי שהייתי מסתדרת עם נשים בלבד. עד כה לא נתקלתי בזלזול מצד הגברים, כולנו חברים בצוות. מדובר באנשים צעירים יחסית, אז המנטליות שלהם מעט שונה מהדור הקודם: הם היו רוצים שיהיו עוד נשים שיעבדו אתנו בתחום; והם מאוד היו רוצים זוגיות עם נשים עצמאיות עם עבודה וחיים משלהן, ולא עקרות בית. זה חשוב להם מאוד".

עם זאת, טלי מציינת כי הרגלי העבודה והשעות הארוכות עלולות להיות בעייתיות אחרי שמביאים ילדים. "בצוות הנוכחי שלי רק לאחד מאתנו יש כרגע ילדים, אז הוא יוצא יותר מוקדם יום בשבוע. אני חושבת על ילדים, ולא יודעת איך אנהל את זה. לא אצליח עם עבודה של תשע-עשר שעות ביום".

למרות השוויון בעבודה, כשזה נוגע למשפחה וילדים – העול נופל בעיקר על האם. "לגברים אין את הבעיה הזו. כשעבדתי בעבר כמתכנתת, הייתי הכי צעירה בצוות. כולם סביבי היו אנשי משפחה. האשה היחידה שעבדה אתי הייתה אמא. היא הגיעה לעבודה ב-7:00 וקרעה את עצמה עד שהיא צריכה ללכת. מנגד, הגברים היו נשארים במשרד עד שעות הערב המאוחרות, גם אם אין עבודה, רק כדי לפספס את שעות ההאכלה והמקלחות, כי לא בא להם ללכת הביתה ולהתעסק עם הילדים".

************

מהמשרד לשוויון חברתי נמסר כי אנו רואים חשיבות עליונה בקידום כלכלת שוק שווה מבחינה מגדרית. כחברה אנו נדרשים לשוויון זכויות הן בחקיקה, הן בשפיטה והן בשיח הפנים משפחתי. שוויון כזה יוביל בהכרח למשפחות עובדות, מתקדמות ושוויונית מבחינה מגדרית.  כתוצר של תפיסה זו המשרד מרכז את מאמציו בביצוע שינויים בשיח ההורי בתוך התא המשפחתי ובקידום פרקטיקות העסקה שונות מהנהוג היום.