יוליה גל: ברגע שאת מחליטה, כל הדלתות נפתחות

בגיל צעיר לכל הדעות (37), ולמרות נקודת הפתיחה המאתגרת שלה, יוליה גל היא היום הבעלים של רשת "יוליה" המעסיקה 187 עובדים, מגלגלת מחזור שנתי של 24 מיליון שקל, מונה עשרה סניפים בישראל ובמגעים לקראת פתיחת שניים נוספים בניו יורק ובמוסקבה. לא רע בשביל ילדה שגדלה בלי שום כפית כסף בפה.

"לפני שבועיים חזרתי מאחת הפגישות המסכמות שלנו עם הזכיין במוסקבה", היא מספרת. "כשהיינו במטוס, דיברתי עם מנהלת הטיסה והיא אמרה לי 'איזה כיף לראות אישה בביזנס, בדרך כלל יש פה רק גברים'. אז באמת הסתכלתי, וראיתי שאני היחידה שיושבת שם. בגלל שאני לא מתעסקת בזה, אני לא רואה את זה". יוליה מתעקשת שהיא אינה מרגישה את הפערים בין המגדרים. "אני מרגישה שבגלל שאנשים נורא עסוקים בלבכות, הם מפספסים את הפואנטה. אני מאמינה שכשאתה עסוק בלהתלונן, אתה לא רואה את כל הפריבילגיות". היא נותנת את הבנקים כדוגמא. "יש את ההתעסקות עם הבנקים. טוענים שהם עושקים אותנו, אבל אני תמיד הסתכלתי על זה כעל מזל.

באוזבקיסטן, אם אין לך, את יכולה למות. את מי זה מעניין? פה אפשר לקנות כסף. במקום שאני באה ממנו אי-אפשר. כל מה שיש לי היום התחיל מאותם 10,000 שקל הלוואה. אני קניתי את הכסף הזה. אני התעשרתי כי הבנקים נתנו לי", היא אומרת.

"כשאתה עסוק בלהתלונן, אתה לא רואה את כל הפריבילגיות". תמונה: תמר קרוון

לגדול במקום קטן אבל לחלום בגדול

את ילדותה העבירה גל בסביבה שמרנית במדינת הולדתה, אוזבקיסטן. את התקופה הזו היא מתארת כ"משעממת, אבל עם הרבה חלומות". גל רצתה לרכוש השכלה ולהתפתח, אך הוריה העדיפו שתגדל להיות עקרת בית למופת. כילדה בת 13, היא הפנימה את הברכה 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה' ששמעה בכל פעם שהרימו 'לחיים', וחיכתה ליום בו תוכל לעזוב את מולדתה כדי לחפש עתידה במקום אחר.

בגיל 17, כשהיא לא יודעת עברית ואפילו לא הסדירה את הוויזה שלה בישראל, עלתה גל על מטוס בדרך לארץ הקודש. בלי תכנית, בלי משפחה או מכרים. היא החלה לעבוד בניקיון בתים, והרגישה 'על גג העולם': "הייתי כל-כך מאושרת שאני מייצרת כסף. גם בניקיונות אפשר להרוויח טוב". היא חסכה כסף ולמדה בקורס מניקור-פדיקור מקצועי. אחרי הקורס עבדה לתקופות קצרות כשכירה, אך פוטרה שוב ושוב. "תמיד פיטרו אותי, ואני הייתי אשמה, כי חשבתי שאני יודעת יותר טוב מכולם. הייתי בת גיל 19. בדרך כלל זה גיל שחושבים שיודעים הכי טוב", היא אומרת בטון משועשע. אחרי כמה שניות של מחשבה היא מוסיפה, "אבל, אם לחשוב על זה, כנראה שידעתי משהו בכל זאת".

"כשאת מחליטה- כל הדלתות נפתחות"

הסניף הראשון של יוליה היה מקום קטנטן שפתחה ברחוב ירמיהו בתל אביב. היא מספרת שהייתה יושבת שעות עד שמישהו נכנס, ואיסוף הלקוחות היה טיפין טיפין, חסכון של שקל לשקל. בגלל תחושת הבדידות בישראל, היא החליטה להגר לארה"ב, שם התגורר אביה, ולנסות את מזלה שם. זו הייתה נקודת מפנה משמעותית עבורה, היא אומרת, משום שההחלטה לעזוב את ישראל הייתה קשה, ולבסוף כף המאזניים נפלה על הישארות בארץ. "הבנתי שפה אני רוצה לעבוד ולהקים משפחה. והבנתי אז שרק כשאת מחליטה – הכול מתחיל וכל הדלתות נפתחות".

ניחוח חו"לי בשוק המקומי

ב-2008, קצת אחרי שהחליטה להישאר בארץ, השיקה גל סניף שני ברחוב דיזנגוף בתל אביב והפכה לרשת. את הנקודה הזו היא מסמנת לעצמה כרגע שבו היא הבינה שהיא "עשתה זאת בענק". באותה תקופה מכוני היופי המקומיים היו מקומות קטנטנים ולא ממש ממותגים. גל הביאה לשוק המקומי את הניחוח האמריקאי בו התבשמה בביקור אצל אביה בניו יורק.

"רק כשאת מחליטה – הכול מתחיל וכל הדלתות נפתחות". תמונה: תמר קרוון

היום היא בדיוק פותחת את הסניף העשירי שלה ובמקביל מנהלת גם בית-ספר למקצועות היופי ואם זה לא מספיק – במעין סגירת מעגל, גל נמצאת עכשיו במשא ומתן מול זכיינים לקראת פתיחת סניפים בניו-יורק ובמוסקבה. אבל מבחינתה זה לא השיא. כשהיא נשאלת אם היא הגשימה את החלום שלה, היא עונה, "היום, כשיש לי שני ילדים, אני מבינה שזה החלום".

מעסיקה נשים בכל גיל ובכל מצב

לפני שנה החליטה גל להוריד הילוך, ולהיות יותר בבית עם ילדיה.יוליה מספרת שבמקרה שלה, דווקא "הורדת ההילוך" לטובת הבית תרמה גם לעסק. היא גילתה שכאשר היא מחלקת את הזמן בין הבית לעבודה ומוצאת זמן גם לעיסוקיה אישיים, לא רק שהעסק לא נפגע, הוא אפילו מתקדם יותר. שינויי זווית הראיה מאפשר לה להתאוורר, ולהגיע עם רעיונות חדשים לשיפור ולקידום העסק.

"אני היחידה שלוקחת נשים בהיריון". תמונה: תמר קרוון

גל לא רק מיישמת את האיזון בין היותה אימא לאשת עסקים, אלא גם מעסיקה נשים בכל הגילאים ובכל המצבים: "אני היחידה שלוקחת נשים בהיריון גם בחודש חמישי. עכשיו לקחנו מישהי בחודש שישי. אני מאמינה שבעיות מצד העובדת לא קשורות להיריון", היא אומרת. "רואה החשבון והיועצים שלי תמיד בסטרס מזה. אבל לא מעניין אותי. אני בעד וזה משהו שהייתי רוצה להבהיר לכולם – מלא פעמים נשים כל-כך אסירות תודה ועושות את העבודה עוד יותר טוב. ברור שלא הכול ורוד וכמובן יש כאלה שגם נפלתי איתן, אבל זה באחוז כל-כך נמוך שלא כדאי לא לקבל כל-כך הרבה נשים טובות. הייתי רוצה שאנשים יפתחו את הראש", היא מסכמת בפנייה למעסיקים אחרים.