אלונה ברקת בדרך לכנסת: הזדמנות להיזכר ברגעי השיא

זה כמעט נהיה נוהל בשנים האחרונות. בסוף כל עונת כדורגל העיר ב"ש מתמרקת ועוטה חג. השבוע זכתה קבוצת הכדורגל של העיר באליפות המדינה זו הפעם השלישית ברציפות. אוהדי הפועל ב"ש כבר סיגלו לעצמם טקס של ווינריות בישבן והעיניים של אוהדי הכדורגל בישראל כבר התרגלו לראות את אצטדיון טוטו טרנר החדיש והנוצץ משוויץ במעמד, אבל במשך ארבעים שנה צעדה ב"ש במדבר הספורטיבי, עד שהגיעה אלונה.

אלונה ברקת היא לא רק הבעלים של הפועל באר שבע, אלא רובד תרבותי מהותי ותומך בעיר פריפריה מרוחקת. בתהליך עקבי ומתמשך שהחל בשנת 2007, שכלל, בין היתר, השקעה נכונה בחינוך הנוער לספורט ושיתוף פעולה פורה בין ראש העיר, רוביק דנילוביץ', למחלקות הספורט התקדמה באר שבע לא רק לראש הטבלה, אלא גם למקום טוב יותר לחיות בו עבור משפחות וילדים שבעבר הלא רחוק שמעו בעיקר קולות נפץ, והיום פעמיים בחודש לוקחים חלק בחגיגה הכי טובה בעיר. לא עדיף?

ידוע שאין כסף בספורט הישראלי והעלאת התקציב, למרות מאות אלפי האוהדים והאוהדות בארץ, נמצא, למרבה הצער, הרחק מסדר היום הציבורי. את רוב הכסף בכדורגל בישראלי מביאים בעלי הקבוצות מכיסם הפרטי והם עושים זאת כאקט של אהדה או התאבדות, תלוי את מי שואלים.

ברקת סוגרת בעיר באר שבע 12 שנים. לאישה שגדלה בבית דתי, תחום הכדורגל הגברי ורווי הזיעה והיצרים הוא לא המקום הטבעי, אם לומר בעדינות. ועדיין, הבנת הפוטנציאל הגלום בקבוצה, ראייה קדימה ותכנון לטווח ארוך פיתחו את העיר משמעותית, אם זו לא עשייה חברתית, מה כן?

לא אוסף רנדומלי של אנשים שהתקבצו לראות כדורגל. אלונה ברקת. צילום: בני גם זו לטובה

הבסיס הכלכלי עליו מתבססת ברקת הוא כמובן חברת צ'ק פוינט שבעלה של אלונה, אלי ברקת (אחיו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת) היה מהמשקיעים הראשונים בה. בשנת 2004 החלה ברקת לעסוק בפילנטרופיה ולאחר חזרתם לארץ, גיבשה החלטה שאם להשקיע – אז בספורט, כפלטפורמה להשקעה ופיתוח העיר. מהלך לא טריוויאלי ויצירתי מצד בעלי הון שרוצים לעשות טוב במדינה. כמעט שכחנו שזה אפשרי.

וביציע? להתענג. משפחות שלמות, המון אוהדות, קהילה. זו הגדולה האמיתית ומגע הזהב של אלונה ברקת – ההבנה שקבוצת כדורגל על שחקניה ואוהדיה היא קהילה וכך יש להתייחס אליה. זה לא אוסף רנדומלי של אנשים שהתקבצו יחד לראות כדורגל, אלא דבוקה, בעלת קשרים חמים וקרובים שנפגשת מדי שבוע על כר הדשא לאירוע קהילתי ספורטיבי שמטרת העל שלו היא ניצחון. זה לא מובן מאליו בימים בהם נדמה כי הספורט הישראלי מורכב בעיקר מאלימות, התלהמות וחוסר איזון על הדשא וגם ביציע (ע"ע ארגון לה פמיליה ושרת הספורט מירי רגב, שרק בשבת שעברה בגמר גביע המדינה שהתקיים באצטדיון טדי, רבה עם נשיא המדינה ריבלין מי ירד לדשא לפני המשחק, כאילו זה מה שחשוב ברגע הגדול הזה, ולא הגמר עצמו שנגמר בתוצאה המשקפת 3-1 לטובת האדומים מהכרמל שזכו בגביע המדינה בעונה חלומית).

בהבינה זאת הביאה אלונה את האליפות בב"ש לעונה נוספת. זה הישג מדהים שמשקף כמה חיובי הוא המגע הנשי בכדורגל, שקול, מביט קדימה בריכוז, פועל למען קשרי קהילה ואוהדים. ברקת לא מרבה להתראיין ומתמקדת בעשייה חברתית למען קבוצתה ולמען העיר. נכון, ישנם מבקרים הטוענים כי הכסף הרב המצוי בכיסה מוביל למהלכים לא ראויים כמו רכישת שחקנים מקבוצות אחרות באמצע העונה אבל כל קבוצה שמכבדת את עצמה גם יודעת לשחק מלוכלך מדי פעם, זה חלק מהעניין. היום ב"ש לוקחת את הליגה בקלות ואין לאוהדי הקבוצות האחרות אלא לקנא במעמדה היציב של זו. מאידך, מה שמסקרן באמת הוא שלמרות שכדורגל זה ספורט מלא יצרים ואגו, דווקא כשמנטרלים את המקום הזה מגיעות ההצלחות. כנראה שכדורגל זה לא רק לבנים.

אלונה ברקתהפועל באר שבעכדורגל