העבר האפל של אימפריית גוגל: "תביעת הטרדה מינית שמחכה להתפוצץ"

"עמק הגאונות: ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של עמק הסיליקון" זהו הכותר הבומבסטי שניתן לספר חדש של אדם פישר, סופר שגדל באותו אזור בקליפורניה והעביר את מרבית ילדותו מול מחשבים, משחקי מחשב וספרי מדע בדיוני ולפי הביקורות, הכותרת לא סתם נשמעת מבטיחה. "זהו הספר הכי חשוב על עמק הסיליקון שקראתי בשני העשורים האחרונים. הוא יחזיר אותנו לשורשים שלנו בתרבות הנלווית למשרד ויזכיר לנו את טבעו האמיתי של תהליך החדשנות", נכתב באחת מהן. אבל בין דפי הספר הזה, מסתתרים תיאורים מתחילת דרכם של חלוצי התעשייה שלא בהכרח היו רוצים שנחזור אליהם.

פישר ראיין מגוון עובדים ודמויות מימיה הראשונים של התעשייה, ששפכו אור על ראשית ימיה. ביניהם התראיין גם צ'ארלי איירס – השף הראשון שעבד בקפיטריה של גוגל.

המשרדיים הראשיים של גוגל בעמק הסיליקון, 2017. צילום: shutterstock

איירס שבישל עבור עובדיי גוגל במשך כ-7 שנים, חווה את הצמיחה האסטרונומית של הארגון על בשרו – הוא התחיל כשף בודד שזכה במשרתו בתחרות בישול ועזב את גוגל כמנהל של 5 שפים ו-150 טבחים. הוא היה דמות מוכרת ואהובה במשרדי החברה בקליפורניה, כזה שהכיר היטב את הנפשות הפועלות ואת אורח החיים שלהן, במשרדים וגם מחוץ להם.

בפרק מתוך הספר החדש שפורסם השבוע במגזין Vanity Fair, איירס מדבר לצד עובדים נוספים מאותה תקופה על אורח החיים הבלייני של מייסדי החברה בימים ההם, בסוף שנות ה-90 ועד ראשית שנות ה-2000. הוא ועובדים נוספים שתיארו את האווירה בחברה באותם זמנים, דיברו על עבודה קשה אבל גם על בילויים קיצוניים.

הפעילויות מחוץ למשרד, ובראשן חופשת הסקי השנתית בעמק סקוואו בצפון-מזרח קליפורניה, קיבלו יחס של נוכחות חובה, וכללו מסיבות עם סמים ואלכוהול בכמויות גדולות. בין כל אלה, איירס מתאר גם את מה שהוא מכנה "הרמון L&S" – ההרמון של לארי פייג' וסרגיי ברין, המייסדים המפורסמים של גוגל.

"בנסיעות סקי בעמק סקוואו נהגתי לערוך מסיבות ללא אישור, שם סוף סוף החברה אמרה 'אוקיי, ניתן לצ'ארלי את מה שהוא רוצה' – וכך הקמתי את 'המאורה של צ'ארלי'. הייתי מארח הופעות חיות, תקליטנים, קנינו כמויות אדירות של אלכוהול והרבה חשיש והכנו עוגיות חשיש. אני זוכר שאנשים באו אליי ואמרו לי 'אני בהזיות, מה לעזאזל יש בזה?'".

"ללארי וסרגיי היתה חבורה של בנות שהיו חתיכות, הן הפכו להרמון הקטן של המנהלים, אני קראתי לזה הרמון L&S. כל הבנות האלו הן עכשיו מנהלות של מחלקות שונות בחברה, שנים אחר כך".

"סרגיי היה הפלייבוי של גוגל. הוא היה ידוע בלהיתפס עם האצבעות בצנצנת העוגיות עם עובדות שעבדו בחברה בחדר המסאז'ים. הוא הסתובב הרבה".

ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של עמק הסיליקון – עטיפת הספר החדש

הת'ר קיירנס, שהיתה העובדת הרביעית שגוגל העסיקה מתחילת דרכה ומנהלת משאבי האנוש הראשונה של החברה, הצטרפה לשיחה כפי שהיא מתועדת בספר והוסיפה לתיאורים המטרידים הללו שאיירס סיפק.

"אפשר היה לסמוך על לארי בנוגע לחיים האישיים שלו. לעומת זאת כולנו די דאגנו שסרגיי הולך לצאת עם מישהי מהחברה", היא אומרת. החשש הזה התממש, אגב, כשברין הנשוי באותה עת ניהל רומן עם מנהלת שיווק בשם אמנדה רוזנברג.

"ולא היו לנו מנעולים, אז אין לך מה לעשות אם נכנסת באמצע לאנשים אם אין מנעול", היא אומרת, ברמיזה שהתופעה של עובדים שעשו סקס במשרדי החברה הייתה דבר שבשגרה. "תזכרו שהיינו חבורה של בני 20 ומשהו, חוץ ממני – עתיקה בגיל 35. אז היו שם לא מעט הורמונים והם השתוללו".

"במשאבי אנוש אמרו לי שהתגובה של סרגיי לכך היתה, 'למה לא? הן העובדות שלי'. אבל אתה לא מחזיק עובדות כדי להזדיין איתן! זו לא העבודה שלהן" – המשיך אותה איירס, במילים חריפות.

"אוי אלוהים, יש פה תביעת הטרדה מינית שרק מחכה להתרחש! זו היתה הדאגה שלי אז", קיירנס סיכמה.

"הפלייבוי של גוגל". סרגיי ברין, 2008. צילום: ויקיפדיה

איירס וקיירנס מספרים על הצטרפותם של שריל סנדברג ואריק שמידט כנקודה שבה הם החלו לראות שינוי משמעותי בתרבות הארגונית של החברה. "כשאריק שמידט הגיע חשבתי, יופי, עכשיו יש לנו סיכוי. האיש הזה הוא רציני, הוא אמיתי, יש לו פרופיל גבוה", אמרה קיירנס אמרה. "אנשים שלבשו חליפות למשרד אשכרה הועסקו", אמר איירס בהתייחס לסנדברג. הוא רמז שהתרבות האלטרנטיבית בחברה היתה כה משמעותית, שלחברה היה חוק לא כתוב לפיו מועמדים לעבודה שהגיעו לבושים בחליפות לא הועסקו.

בהמשך, איירס תיאר כיצד האווירה במשרדים השתנתה, עד שלבסוף הוא עזב. הוא מספר כיצד נסיעות הסקי התחלפו בפסטיבל Burning Man (מה שבישראל זכה לגרסה המקומית "מידברן"). למעשה, כך נולד ה'גוגל דודל' – אותו ציור שמחליף את הלוגו של גוגל בעמוד החיפוש המפורסם בהתאם לימים ואירועים מיוחדים. לפי הספר, ה'גוגל דודל' הראשון היה הודעת 'אני מחוץ למשרד', שיידעה את לקוחות החברה כי כל העובדים נסעו לפסטיבל Burning Man.

אם התיאורים הללו נשמעים לכם יותר כמו טריילר של סדרת מופת שוברת שיאים של HBO, מאשר כמו תיאור השנים הראשונות של אחד הארגונים הכי גדולים ומצליחים של דורנו, שהתרבות הארגונית שלו כשלעצמה הפכה למודל ללמידה והערצה, לא נאשים אתכם. והאמת היא שהיינו שמחים לראות את כל המתואר על המסך – כי בכנות, זה נשמע מרתק. אבל לחשוב שכך נולדה החברה שלמעשה שולטת בחלק אדיר מהמידע הקיים ברשת, ובכמויות נכבדות של מידע על כל אחד ואחד מאיתנו, בכך יש כבר משהו מטריד.

כפי שקיירנס העידה שחשבה אז, לפני כמעט 20 שנה, התרבות הארגונית המתוארת מסריחה ומריחה למרחקים כמו תביעה על הטרדות מיניות במקום העבודה. לא נהיה מופתעות אם ידיעות כאלו יטלטלו את משרדי גוגל שבעמק הסיליקון גם בהמשך.

גוגלהטרדה מינית במקום העבודהעמק הסיליקון