טיפול בהטרדות מיניות לא ימנע את אי השוויון המגדרי במשק

קראתי בהתרגשות רבה את הידיעה שהמדינה החליטה להשקיע 10 מיליון ש"ח בנו, הנשים, סתם כי אנחנו אזרחיות שוות זכויות, וזאת מבלי שנזכה להיות מיעוט במצוקה. נשים מוכות/ חרדיות/ אתיופיות – לכולן מגיע, אוהבת ומחבקת את כולן, אבל גם אני רוצה שידאגו לי, בלי שאהיה מיעוט דווקא בגלל שאני הרוב – ועדיין מופלית לרעה וזוכה ל"פחות". פחות שכר, פחות קידום, פחות השקעות, פחות תקציבים – פשוט פחות.

כמי שנאבקת כבר למעלה משנה לגייס כספים מהמדינה בשביל כל הנשים השכירות במדינה בפרויקט "עבודה שווה", באמת שמחתי לראות שהנה דברים מתחילים לזוז, מכירים גם בנו והמדינה סוף סוף הבינה שזאת גם האחריות שלה להכניס את היד בכיס העמוק של המדינה (כספי המיסים שלנו) ולחלק אותם בצורה קצת יותר הוגנת. ואז' אחרי שסיימתי לשמוח לצהול ולמחוא כפיים, קפץ לי סימן שאלה לתוך הראש: רגע, אבל למה התחלנו דווקא מהטרדות מיניות?

אני מכירה את הנושא, הוא חשוב. כל הכבוד לגילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי ולאוה מדז'יבוז', מנ"כלית הרשות לקידום מעמד האישה, ולמרות שאני לא בטוחה שאני מבינה מה זה "הקמת זירה דיגיטלית למאבק בהטרדות מיניות", אני מניחה שהכוונה להקמת מנגנוני דיווח במקומות עבודה.

אך אני שואלת האם דיווח על הטרדות מיניות הוא הפתרון לאי השוויון המגדרי במשק הישראלי? עברתי מהר על כל אלפי פריטי המידע המאופסנים אצלי בראש (וגם מחוצה לו) בנושא "איך עושים שוויון בשוק התעסוקה?", והנה מסקנתי המלומדת:

אין ספק כי תופעת הטרדות המיניות היא אחד הגורמים הדורשים טיפול ככלל ובפרט במקומות עבודה. לא רק מהסיבה הברורה לכולנו, שאנו כנשים רוצות לחיות בסביבה בטוחה ונעימה, אלא כי ההטרדות המיניות הן ביטוי לתופעה חברתית קשה ועמוקה, יותר בה נשים נתפסות יותר כאובייקט מיני ופחות כיצור אנושי מן המניין – עם כישורים ויכולות אשר יכולים להצעיד את המין האנושי קדימה, ולא רק באמצעות הולדה. ולכן שאפו על קמפיין דיגיטלי בגובה 4 מיליון שקלים – חשוב ואפקטיבי.

יחד עם זאת, אי-השוויון המגדרי בשוק התעסוקה הוא תופעה המורכבת מהמון גורמים פנים-ארגוניים, ולא ניתן לומר שהטרדות מיניות הוא אחד המרכזיים שבהם, ובטח ובטח שלא הגורם המרכזי. לא הייתי בוחרת לטפל בו באמצעות דיווח על אותם מטרידים. להבנתי הדי מלומדת אעז לומר בחוסר צניעות (הרי אנחנו הנשים נוטות להקטין עצמנו ולהצטנע – אז לא עוד) מנגנוני דיווח אינם עובדים על שינוי תפיסות סטראוטיפיות לגבי נשים – שהן מקור הבעיה. כמו כן  מנגנוני הדיווח אינם מטפלים בעוד מגוון גורמים קריטיים הגורמים לאפליה של נשים במקום העבודה  – והרי זאת הבעיה שלשמה התכנסו.

מה כן הגורמים המרכזיים? ישיבות בשעות מאוחרות, גברים שלא יוצאים כמעט הביתה לאסוף את הילדים, מנגנוני גיוס לא נכונים, היעדר תכניות קידום מותאמות לנשים, שינוי תרבות ארגונית המותאמת בעיקר לגברים ומשאירה את הנשים בחוץ ורק התחלתי. יש כל כך הרבה מה לעשות! אבל לצערי נראה שהמהלך הנוכחי לא בכיוון הנכון. 

אז מה כן צריך לעשות? יש לחשוב על פתרון רחב וכולל, שמטפל במספר רחב של גורמים. מהלך פשוט בו מייצרים מנגנון דיווח על נתוני מגדר, מעקב על נתונים אלו, והצעת תכנית פעולה לחברות לצורך עמידה בסטנדרטים מגדריים מוצעים. זאת אחלה דרך, ולא סתם היא הופעלה במספר מדינות בעולם. כך עושות היום וכבר במשך שנים חברות גדולות ומובילות – תשאלו את אינטל, eBay, AT&T ,AIG איך הן עושות "גיוון מגדרי".

ובנימה זו חייבת לחתום את המאמר ולהדגיש שוב – מה שנעשה הוא מבורך וחשוב, ולהבנתי נעשה בצורה רצינית ומעמיקה. אך אני חושבת שהטרדות מיניות הנן סימפטום לבעיה כוללת יותר ובה צריך לטפל, על מנת שניצור פה יחד שוק תעסוקה שוויוני באמת. עולם עבודה בו נשים וגברים יהוו חלק משוק צומח, מתקדם, חכם והוגן. למה? כי זה צודק. וכי זה ממש מצוין לכלכלה. ולא, המדינה לא תוכל לעשות זאת לבדה. זה התפקיד של כולנו. אני קוראת לזה "המשולש הקדוש", בו אנחנו – העובדים והעובדות, המעסיקים והמעסיקות והמדינה חייבים לעשות זאת יחד, בשיתוף פעולה.

הצטרפו אלינו! לקבוצת עבודה שווה בפייסבוק היכנסי לכאן

הטרדות מיניותהמשרד לשוויון חברתיהרשות לקידום מעמד האישהעבודה שווהשוק העבודה