"קצת התביישתי לעבור מהיי-טק למטבח"

דפי קרמר (37) מתל אביב היא לא בשלנית ביתית טיפוסית שמארחת זרים לארוחות משותפות בביתה. כבר מהרגע הראשון רואים שיש משהו מעבר, בעצם הרבה מעבר – יש לה ברק בעיניים כמו שיש ליזמים וממציאים.

דפי, שהייתה לדבריה "באצולת ההיי-טק", מארחת בביתה בגלבייה צבעונית וצחוק מתגלגל ארוחות בלקניות ויווניות תחת השם "דפקא טעים", וכמעט קשה להאמין שהייתה בכירה מאוד בתעשיית ההיי-טק, הסתובבה בפקולטות למדעים מדויקים ועסקה הרבה בעתיד. אבל עכשיו היא בהווה. והווה זה אומר ערמות של סירים, צלחות וחברויות שהיא מצליחה לייצר בדרך להגשמת עוד ועוד חלומות ומיזמים. דפי השאירה הכל מאחוריה מבחירה, והחליטה לא רק לארח אנשים, אלא ליצור שיתופי פעולה מעוררי השראה עם נשים בשלניות אחרות, חלקן אפילו מתחרות שלה בזירת Eatwith. אבל השליחות לשנות את פני השטח חזקה בעיניה יותר מהכל.

צילום: גל בן זאב

"בין גיל 20 ל-30 כמעט ולא הייתי בארץ, עבדתי בארצות הברית ועשיתי גיחות לשוודיה, דנמרק, אנגליה ובומביי. למדתי בחו"ל, חקרתי ולמדתי וספגתי הרבה השראה בשנים האלו", אומרת דפי, "אחרי שעסקתי באיך ייראה העתיד שלנו בסייבר ובמחקר ופיתוח של המוצרים שכיום הם כבר ההווה שלנו בתחום, כולל פיתוחים לתעשיות ביטחוניות סודיות, החלטתי לשנות כיוון".

הכיוון הוא לא רק המטבח – הממלכה של דפי – אלא גם האישי: בחברה האחרונה שבה עבדה היא פגשה את יזהר, שניהם היו אז במערכות יחסים ארוכות עם אחרים, הם התאהבו וביחד יצרו בית משותף, הרמוני ושמח. כיום יש להם ילד משותף ועוד שלושה מנישואים קודמים של יזהר. דפי הגיעה אל המטבח שבעה מהיי-טק אבל רעבה להרפתקאות חדשות ותחושה של שליחות, לא פחות. "כל המעבר למטבח אחרי ההיי-טק לא היה לי פשוט וקצת התביישתי, כי יותר סקסי לשבת בקומה ה-30 בבניין משרדים בשדרות רוטשילד או בדאון-טאון מנהטן. היה לי קשה 'לצאת מהארון' ולהודות שהחלפתי הכל בבישולים ובאירוח", אומרת דפי, "אבל עברתי מעין תהליך שדומה לחזרה בתשובה, כמו חזרה למקורות. החלטתי שבמקום לבנות עתיד שמכלה את האנושות, אני אבנה עתיד שמחבר בין אנשים, שמצמיח את האנושות. אוכל הוא הבסיס. הוא מחבר בין אנשים, גם זרים מוחלטים, אני יכולה לרגש עם אוכל, להניח את הלב שלי על הצלחת, להנגיש עולמות דרך המנות שאני מכינה. בהתחלה לא היה לי נוח לרדת מהפסגה למטבח הביתי, אבל מעולם לא הרגשתי טוב כל כך עם העיסוק שלי כמו שאני מרגישה היום".

צילום: איגור לובנסקי

כחלק מהתהליך של הבנת המהות שמאחורי האוכל, דפי שותפה במיזמי הסברה של משרד החוץ ושל ארגון Vibe Israel שבמסגרתו היא מארחת מובילי דעה מהעולם. "כשאומרים בואו נביא מעצבי דעת קהל ונראה להם את ישראל, חשוב להראות להם ישראל צעירה, כיפית, תוססת ולא רק 'יד ושם'. ישראל היא גם קולינריה, שפע, חברים ועוד. כך החלו להגיע לבית שלנו אורחים מחו"ל לארוחות שבת לא שגרתיות ואני התחלתי לחקור את הביס הישראלי, בדיוק באותן שיטות שבהן עבדתי בהיי-טק. בשנה וחצי האחרונות אני חוקרת את זה לבד וביחד עם עוד אנשים, חלקן קולגות שלי לתחום הקולינריה הביתית", מסבירה דפי.

אי אפשר שלא להתפעל מהחיבור הנשי ומהעוצמה שלו. דפי מפרגנת לקולגות שלה והן מפרגנות לה ונוצרה מעין קהילה שיתופית של בשלניות ושפיות מתחומים שונים. בארוחה בלקנית אחת בשלהי הקיץ במרפסת של דפי בצפון תל אביב, מסבות גם מיקה פודארט שמתמחה באוכל גאורגי ובמסעות קולינריים; מאיה מ'מאיה ויונתן' שמארחים ארוחות של קולינריה עילית; נירית שמנצחת על מטבח הודי עילי של הקאסטות הגבוהות; דניאל מרנן ודניאל שמארחים לארוחות יפניות מוקפדות; ונדיה שמכינה אוכל טבעוני איטלקי מיוחד. זה לא נדיר שהן מתארחות אחת אצל השנייה, מפרגנות זו לזו ברשתות החברתיות, יוצאות למסעות בארץ ובחו"ל ועכשיו מגיע השלב הבא – קירוב לבבות עדתי-דתי דרך הצלחת. דפי עובדת על מיזם קולינרי שיכלול שפיות מעולמות שונים (ערבייה, דרוזית, צ'רקסית, יהודייה ועוד) במטרה לצאת לשווקים וליישובים שונים ולבשל בהשפעת שלל המטבחים ולערוך ארוחות לתושבי המקום, והכל מהזווית הנשית. "המטרה היא שכמה נשים מעולמות אחרים יתקינו ביחד סירים של אהבה ושלום. אנחנו רוצות לעשות גשר דרך האוכל ובימים אלו אנחנו בונות את המיזם", מבטיחה דפי.

צילום: אמיר מנחם

לדבריה, יש התעוררות נשית במטבחים, בדגש על הביתיים, אחרי שנים שבהן גברים-שפים שלטו כמעט לגמרי במטבחי המסעדות. "יש חזרה אחורה למטבחים עדתיים מסורתיים ולמטבחים נשיים שבהן היד הנשית היא שמובילה. יש חזרה לטכניקות שנדמה שקצת נדחקו עם הקדמה, למשל מילוי, שיש בהן צורך ביד זריזה ומיומנת", היא אומרת, "ביד הנשית יש סיפור, יש זיכרון דורי, יש היסטוריה, וזה יוצר  אוכל שמחובר אליו מעין חבל טבור. וכשבאים לארוחות בבית מחפשים בדיוק את זה. זה הערך המוסף שאין במסעדה. אצל נשים יש יותר אינטליגנציה רגשית באוכל ובחוויות שלנו כבשלניות אנחנו מביאות עוצמות רגשיות. זו גם הסיבה שיש אצלנו מערך תומך בקולגות בשלניות, אנחנו עושות חיבורים ופתוחות לחיבורים חדשים".

אוכלבישולמטבחיםשינוי קריירה