"אדוני שר האוצר, על איזה שוויון אתה מדבר?"

שלום לך אדוני שר האוצר. בימים אלה קיבלת לידיך המלצה של הוועדה לבחינת גיל הפרישה של נשים. בוועדה היו 11 חברים, אבל רק 7 חתמו על ההמלצות. 3 הסתייגו ושניים פרשו (נציגי ההסתדרות). כשתתתעמק בהמלצות, אדוני שר האוצר, אני מבקשת שתנסה להתנתק לרגע מ"המצב המקרו-כלכלי של מדינת ישראל", שתנסה לא לחשוב לרגע על "הצמיחה הכלכלית", תנסה לא להיתפס לקלישאה ולומר שאתה בסך הכול רוצה לקדם את השוויון.

אנא ממך, השתדל גם לא לראות לנגד עיניך את מיכל בויאנג'ו-עבאדי שמונתה לאחרונה כחשבת הכללית באוצר, או כל אשת קריירה אחרת שאתה רואה לנגד עיניך. אני מבקשת שתנסה לחשוב על אישה אחרת. על אישה אחת שאת הפנסיה שלה אתה רוצה עכשיו לדחות בעוד כמה שנים. אני מבקשת שתנסה לחשוב על האישה הזאת: מדובר באם חד הורית, המגדלת לבד את ילדיה כבר כמה שנים.

חיה ממינימום – חוששת מאבטלה

היא מרוויחה שכר מינימום (כי רוב השכירים המרוויחים שכר מינימום הן נשים). היא אולי משכילה יותר מעמיתיה הגברים, אבל רוב הסיכויים שהיא עובדת דרך חברה קבלנית – חברת כוח אדם, כי נשים הן יותר ממחצית המועסקים בחברות כוח אדם.

היא עובדת כמטפלת במעון לילדים, כי רוב הנשים עדיין עובדות במקצועות "מסורתיים". היא חייבת לפרנס את ילדיה, משום שהאבא עזב ואינו משלם מזונות כבר שנים. שכרה נמוך בעשרים אחוזים מזה של הגברים בסביבתה, זה ידוע.

בגלל הלחץ הכלכלי, היא מוותרת לעיתים קרובות על טיפולים רפואיים וקניית תרופות. בדילמה בין קניית מזון לתרופות, אין באמת דילמה. היא ויתרה מזמן על טיפולי שיניים, משום שמבחינתה מדובר במותרות ומותרות זה לא הסדר היום שלה.

כשהיא תגיע לגיל 55 יש סיכויים שתצא ממעגל העבודה. רק כמחצית מבנות הגיל הזה משתתפות בשוק העבודה. אגב, בקרב הגברים מדובר ביותר משני שלישים.

גם ככה יש לה משרה כפולה

אדוני שר האוצר, האישה הזאת עובדת כבר שנים במשרה כפולה: המשרה האחת שמכניסה לה את שכר המינימום, והמשרה השנייה היא משרה ללא שכר. זו המשרה שבה היא עובדת בבית: מבשלת, מכבסת, קונה, מנקה, מחנכת, דואגת, מטפלת. זו משרה שאינה מזכה אותה בפנסיה, אין בצידה דמי הבראה, גם לא שעות נוספות, לא מקבלים עבורה דמי נסיעה, גם לא חופשות שנתיות, והיא אינה חוסה בצילו של חוק שעות עבודה ומנוחה. בעבודה הזאת, אגב, עובדות בעיקר נשים, בין אם בעצמן ובין אם הן קונות שירותים של נשים אחרות.

כשהמצב הכלכלי מורע – וזה קורה לעיתים במהלך שנות חייה של האישה הזאת, לא תמיד יש צמיחה – היא וחברותיה הן הראשונות להיות מפוטרות. כי תמיד מפטרים את החוליה החלשה בשרשרת. אז לעיתים קרובות ניתן למצוא אותה קבורה עמוק בין אחוזי אבטלה, או בנתונים של דורשי עבודה. שם יש תמיד רוב לנשים.

שוויון? הצחקת אותה. חוק הדירקטורים? זה שמחייב למנות דירקטוריות בחברות ציבוריות וממשלתיות? אני בספק אם היא יודעת על קיומו. בהיותה עובדת קבלן אין לה ביטחון תעסוקתי. לעיתים קרובות מעבירים אותה – כמו חפץ – ממקום עבודה אחד לשני, לפי צרכי הקבלן המעסיק.

אין סיכוי שהיא תתלונן. היא חלשה מדי, כמעט ואינה מודעת לזכויותיה, וגם כשהיא מודעת, היא חוששת. חשוב יותר לשמור על הפרנסה והיא מבליגה על כבודה, על שמה הטוב, על זכויותיה. מבליגה וממשיכה. והנה היא מגיעה לגיל 61. מחצית מהנשים בגיל הזה אינן עובדות. בגיל 65 עובדות רק 6% מהנשים. האישה שלנו, אדוני שר האוצר, מגיעה לגיל הזה בקושי, כמעט פוגשת את הפנסיה שממתינה.

זה שוויון?!

ועכשיו אתה, אדוני שר האוצר, רוצה לגזול ממנה את האפשרות הזאת. בשם השוויון אתה רוצה "לאפשר" לה להמשיך לעבוד עד גיל 67. אתה יודע איך היא תיראה בגיל 67? חסרת שיניים (הרי ויתרה על טיפולי שיניים עוד מזמן), חולנית (הרי לא היה בהישג ידה לקנות תרופות), מובטלת, כי רוב הנשים בגיל הזה מובטלות. אז אתה, אדוני שר האוצר, רוצה לדון אותה לעוד 5 שנים של עבדות בשם מה? בשם השוויון?

איפה היה המאבק שלך למען השוויון כשהיא התחילה את חייה הבוגרים? איפה השוויון הזה כשהיא השתכרה רק 75% משכרם של הגברים בתפקידים דומים? איפה השוויון הזה במשק, בתעסוקה? איפה השוויון הזה בהסדרת שוק העבודה שיאפשר גם לאימהות, ובוודאי לחד הוריות לפתח קריירה? איפה השוויון בעבודה המתישה שלה כעקרת בית, בעבודה הבלתי מתגמלת? איפה השוויון הזה כשאין מעונות מסובסדים וציבוריים לגיל הרך?

אין ספק שנשים יהיו הראשונות לדרוש להעלות את גיל הפרישה כשבמהלך כל השנים שבהן הן עובדות יהיה שוויון אמיתי. אבל עד שזה יקרה, השימוש בערך השוויון כדי להעלות את גיל הפרישה לנשים הוא צביעות.