"אנחנו משלמות מחיר כי אנחנו לא מסוגלות ולא מעיזות להיות מי שאנחנו"

סיגל אביטן, יועצת אסטרטגית לבכירים, מחברת הספר 'חשומה' פגשה מול מצלמת הזום שלנו את אורנה בנאי, שחקנית, אקטיביסטית פוליטית ולוחמת למען זכויות בע"ח לשיחה על הגיל, הבושה והנכונות לחשוף את מה שקשה באמת. אביטן היא המחזאית מאחורי המופע החדש והמצליח של בנאי 'את זה לא תמצאו בגוגל', מופע שכתבו יחד ובנאי מופיעה איתו מול חברות גדולות בזום עד שאולמות המופעים ייפתחו שוב. 

סיגל– מה שלומך אורנה?

אורנה: תמיד ששואלים אותי מה שלומי אני מתלבטת אם לענות טוב או רע. התשובה בכל זאת קצת מורכבת כי אנחנו בתקופה מאד שונה וקשה ומוזרה ובאמת יש תחושה של כאוס, אפילו הייתי אומרת סוג של הפקרות. כל הנושא של הקורונה בגל הראשון עוד לא הבנו כלום אבל הייתה לנו תחושה שמישהו מטפל בנו ועכשיו התחושה שאף אחד לא יודע מה קורה וכל ההנחיות כל כך לא ברורות, מותר לרוץ אבל אסור ללכת, מותר לתקוע בשופר אבל אסור לשרוק, מותר ללכת למקווה ואסור ללכת לבריכה, מותר ללכת לים אבל אסור על מזרון רק לצלול, מותר לנפוש ביוון אבל אסור באילת. אני מבולבלת מאד. לי באופן אישי לא קשה הסגר, כי יש לי בית מקסים ומשפחה מקסימה, אבל אני חושבת על אנשים אחרים, על זקנים עריריים שאפילו אין להם בן או בת זוג, אלא הם לבד, לבד, לבד. אני חושבת על נשים מוכות, אלוהים ישמור אף אחד לא יכול להגן עליהן ולחדור את האימה שהן נמצאות בה. זה נורא עצוב.

סיגל– התחלת להגיד שאצלך בחיים הכול נפלא. מה קורה על שולחן העבודה שלך?

אורנה – לא הכול נפלא, הכול בסדר. אני לא רגילה שהכול נפלא. האמת שמבחינת הקריירה ממש בסדר, ממש טוב. יש את המופע שאת ואני עבדנו עליו ותיכף נדבר עליו, הוא כבר יצא החוצה והוא כבר תינוק שלומד ללכת וקיבלתי הצעה מאד מרגשת, תפקיד ראשי בתיאטרון גשר ואמרתי I DO ואני הולכת לעשות תפקיד בהצגה שכתב וביים יחזקאל לזרוב הכוריאוגרף השחקן וזה תפקיד חיים, מחזה שהוא גם קומי, גם דרמטי, גם פוליטי, וירטואוזי מבחינתי.

סיגל– אם את לא על במות את יושבת פה או עובדת בבית.

אורנה – הופעות סטנד אפ אין לי מן הסתם, אין לי דחף להופיע במרפסות. אני קצת בצילומים לאיזה שהיא סדרה וגם טלוויזיה, מועדון לילה, לימור הגיחה והפציעה, אי אפשר לעצור אותה.

אורנה בנאי וסיגל אביטן יצרו יחד את המופע של בנאי 'לא תמצאו את זה בגוגל'

שחקנית דרמטית או קומית?

סיגל – הכול נורא דרמטי איתך כי את עולה על במות ומדברת פוליטיקה ויש תחושה שפחות חשוב לך שיחבבו אותך ופחות חשוב לך לעשות דברים שנגישים מאד לקהל.

אורנה – זה לא מדויק, אבל אני באמת מרגישה שאנחנו בתקופה דרמטית, תקופה לפעמים טרגית אפילו, אנשים מבוהלים, אנשים חרדים, אנשים מבולבלים, אנשים מתים, אבל אני בתוכי תמיד היה בי גם את הצד הקומי והדרמטי ולשמחתי יש לי את היכולת לעשות את שניהם ואני בן אדם שאוהב לעמוד על במה ולהצחיק ואני אוהבת לרגש ולהצחיק שאפשר. המופע שלנו באמת מופע מאד רציני ועמוק, אבל גם פה יש המון הומור וגם הנושא הזה של נואמת כיכרות, אני חייבת להגיד שאני מרגישה איזה צורך לתת חזרה לקהל, לאנשים שאוהבים אותי, לזעוק את הזעקה שלהם. אני מקבלת המון תמיכה ברחוב, תודה שאת אומרת את מה שאנחנו רוצים להגיד ואני משלמת מחיר, כי איבדתי חצי מהקהל.

סיגל – איבדת אותו? הוא לא מגיע להופעות? היום את מופיעה בקשת אנשים יעבירו ערוץ?

אורנה – לא יודעת, אבל זה מחיר שאני מוכנה לשלם בשביל הקהל שכן אוהב אותי וכן זקוק לי ואני מרגישה שזה הזמן היום לתת לו בחזרה. לאורך השנים קיבלתי כל כך הרבה אהבה מהקהל וזו הזדמנות טובה להגיד תודה ושננצח ביחד את הרעים, אמן.

'חשומה' – הבושה

אפרת אדמון – בגיל 40 נדמה לי יצאת מהארון ובגיל 50 בעצם עשיתן את המופע הזה ביחד, הוא לא מצחיק, הוא מספר על המון אמיתות שלא הרגשת מספיק אמיצה או בטוחה לדבר עליהם על במה?. למה דווקא בגיל 50 פתאום את מרגישה יותר בטוחה, פחות אכפת לך ממה שיגידו? זה קצת מחבר אותנו למה שדיברנו לפני חצי שעה. זה לא היה יכול לקרות לפני בעצם?

אורנה – המופע הזה מתעסק באמת באמיתות ובמקומות שאני מודה שהייתי צריכה עוד להבשיל ולעבור חוויות, כמו נושא שסיגל זיהתה אצלי, כי הוא נושא שגם מאד נוכח אצלה בחיים אני חושבת, וזה הנושא של הבושה. אני גדלתי עם בושה וכשהכרתי את סיגל בדיוק סיימת לכתוב את הספר 'חשומה' ומסרת אותו לי, על כמה אנחנו משלמים מחיר כי אנחנו לא מסוגלים ולא מעיזים להיות מי שאנחנו, אנחנו מרצים ומתביישים במי שאנחנו ורוצים להיות מישהו אחר ודופקים חשבון כל הזמן, וזה נורא קיים בספר ובמופע.

סיגל – היכולת שלנו לוותר על מה יגידו ובאמת ללכת עם מה שאנחנו רוצים היא גם מגיעה אם אנחנו מטפלים בעצמנו ועושים שיחות וקוראים וכו', אבל גם יש משמעות לגיל, זה לא מופע שהיית יכולה לעלות איתו לפני גיל 50, אני מניחה.

אורנה– יכול להיות.

סיגל– כמו שאת הספר שלי לא יכולתי לכתוב לפני גיל 40. התחלתי ליצור אותו בגיל 40 והוא יצא לקראת 50. התחלתי ליצור את הנושא ואת התמה, התחלתי להתעסק עם זה. כשהכרתי את אורנה, מי שחיבר בינינו זו זוהר יעקובסון במופע חדש והגעתי לאורנה למרפסת המהממת שלה והיא אמרה "אני מוכנה לפתוח הכול", וזה פשוט היה ככה, פתחתי את הטייפ ריקורדר והיא פתחה הכול. אני יושבת מול אורנה בנאי, פעם ראשונה שאני פוגשת אותה, כוכבת, היא פשוט חשופה בלי לדפוק חשבון לשום דבר, את נימי נפשך שמת שם. כשעלית עם זה לבמה, ספרי רגע.

אורנה – לקח זמן, כתבנו את זה הרבה זמן, היה באמצע סוג של הפרעות בדרך.

סיגל – עשינו את ההשקה ממש דקה לפני הקורונה בקאמרי, כשאורנה ירדה מהבמה אנשים פשוט עמדו בתור, גברים, נשים, מבוגרים, צעירים, דתיים, חילוניים, ניגשו לאורנה ואמרו לה שהם מרגישים שהיא כתבה את המופע הזה עליהם, כאילו היא דיברה מגרונם.

אורנה – לתת הכרה ולהאיר את החושך הזה את המקומות שאנו מנסים להחביא ומכניסים לחדרים חשוכים. סיגל ואני שמנו פרוז'קטור, זרקור. בהתחלה שמנו נר, עששית, אחר כך כבר פתחנו את הכל.

סיגל– היו מקומות שהייתי יותר זהירה, אני אסטרטגית וחשבתי איך אני שומרת על המותג הזה ולא מקריבה אותו לטובת הקריאייטיב והסיפור והרייטינג והקהל והכותרות שהמופע הזה מביא. אורנה אמרה 'לא אכפת לי, לא משנה לי איזה מחיר אני אשלם'.

אורנה – אני חושבת שבסופו של דבר קהל אוהב כנות, אוהב אמת. יש את העוצמה שבחולשה, אדם שעומד מול במה וחושף את עצמו ואומר אני חלש וגם יש בי המון עוצמות ואני לפעמים שונאת את עצמי וגם אוהבת את עצמי ועברתי תהליך ויש הרבה מאד תובנות עד גיל 50. אני מאד שמחה לחלוק אותם ולאפשר לאנשים לזהות את עצמם, זה נותן הכרה וכוח לאנשים להבין שכולנו מפחדים שיראו את הפנימי שלנו.

חינוך לבושה. מתי היא טובה ומתי היא גוזלת מאיתנו את החופש לבחור?

פורסם על ידי ‏סיגל אביטן – Sigal Avitan‏ ב- יום שישי, 15 במאי 2020

הפחד מזיקנה

סיגל– לאורך השנים נתקלתי לא פעם בלקוחות שויתרו על חשיפה תקשורתית, אני מדברת על נשים, לא קרה לי לקוח שהוא גבר שלא רצו להיחשף בכתבות פרופיל שלא יכתבו בנות כמה הן. יש לך התעסקות עם הגיל? פחד?

אורנה – כן, זה מאד קשה, הזקנה היא ארורה. ההרגשה שהגוף משתנה והרבה דברים שהיה לך בעבר חשק אליהם, פחות יש לך חשק אליהם. לא שהייתי חוזרת אחורה, הדבר הכי פחות מעודד זה להגיד למישהו "כל החיים לפניך", זה די מייאש. אני עדיין חושבת שיש מקום להשוואה שאני רואה מישהי בת 30 נכנסת לתחום ולקריירה וכולה מלאה אמביציה, כוחות וחשק ואני כבר קצת התעייפתי במובנים מסוימים וכן הפחד הזה שזה רק כיוון אחד. אף פעם אנחנו לא מרגישים בגיל של עצמנו וזה הפחד להיות פתטי.

סיגל – שאת נכנסת לפגישת מחזור ואת קולטת שאנשים נורא מבוגרים ואת לא קולטת שאת נמצאת באותו מקום.

אורנה – את מרגישה שהגעת למסיבה של חברים של ההורים, וזה אנשים בגיל שלך. עינב גלילי אמרה משהו יפה, ההמלצה שלה, בגלל שאנשים מבוגרים אף פעם לא מרגישים בגיל שלהם, ההצעה שלה היא כמו לטייסים במקסיקו, אל תסמוך על התחושות הפנימיות, תסתכל על השעונים.

מה יגידו בבית?

סיגל – את יכולה להגיד לי, אפילו לא באופן מדויק, מה גיל 40 הכניס לחיים שלך ומה הוא הוציא מהחיים שלך? את יכולה להגיד גם מה גיל 50 הכניס והוציא מהחיים שלך?

אורנה – מבחינתי גיל 40 הוא היה גיל מכונן מבחינתי בגלל שגיל 42 בערך יצאתי מהארון, אז ברור שהוא הוציא, הוא הוציא את הסוד. אולי זה גם הצורך שלי לספר את כל הסודות מאז, כי כל כך הרבה שנים חייתי עם סוד שהתפתח כמו דלקת בגוף, זה מסוכן, אם לא עוצרים את זה הדלקת מתפשטת ולדלקת הזאת קראו עוד פעם בושה, אשמה, פחד מה יגידו, איך זה יתקבל, זה מאד מסוכן והגוף משלם על זה. מבחינתי 42 הוא גיל משמעותי. הייתה לי אהבה גדולה מאד עם בחורה נפלאה שהיינו ביחד 5 שנים וזה היה פעם ראשונה שהייתי מאד גאה שיש לי חברה ושאני לסבית, כי עד אז שנאתי את העובדה שאני לסבית וכך גם היו הבחירות שלי.

סיגל– גם הבאת אותה להורים שלך, זה היה כבר זוגיות?

אורנה – ההורים שלי כל הזמן קיוו שזה יעבור לי הלסביות, לקחו אותי לרב פרץ, הוא עשה לי המרה, אבל זה חזר מתישהו, זה שפעת כזאת.

אפרת – הטיפול לא צלח.

אורנה – הטיפול לא. אבל תקופה הייתי סטרייטית לגמרי ויצא מזה ילד. כשהבאתי את הבת זוג שלי להורים שלי, אז אבא שלי אמר "בחורה מאד מרשימה", מאד היה מרוצה ממנה ושאל אותה מה היא לומדת ובמה היא עובדת ואימא שלי אמרה שהיא באמת מרשימה באופן יוצא מן הכלל. היא אשת חינוך, מורה בבית ספר תיכון. בחורה אינטליגנטית, אימא שלי אמרה "היא ראויה".

סיגל – בסוף האנשים שאוהבים אותנו רוצים אותנו מאושרים וחופשיים ומי שלא אוהב אותנו אז מה אכפת לנו? זה הדיוק הזה שבעיני הוא באמת מגיע רק עם הגיל. אני רואה את הקמטים ואת מה שהגיל עושה, אבל החופש הזה שבא עם הגיל, אני לא מוכנה לחזור דקה אחורה בעד שום דבר.

מכת קורונה

אורנה- משהו במציאות שהשתנתה עלינו זה איזה שהיא לגיטימציה לא לעשות. אנחנו באמת לא מרגישות אשמות או שזו אחריות שלנו, אבל עדיין באמת התחושה הזאת שאת פחות נחוצה ופחות עושה, פחות מקבלת גם כלכלית וגם רגשית. אני חושבת שבאמת הריחוק החברתי והפניקה והכול ביחד זה מדכדך, אין ספק בכלל. אני גם מרגישה הרבה פעמים ממש סוג של עצבות ופחד, אבל אני מבינה שזה גדול מאיתנו וזה יעבור. הכול עובר.

סיגל – מה את עושה כדי לשמח את עצמך? מה את עושה יותר? אני יודעת למשל שאת מבשלת.

אורנה – פעם ידעתי להכין רק פתיתים, עכשיו פתיתים ברוטב.יודעת הרבה דברים, למדתי ואני באמת קוראת יותר, אני צופה בסדרות טובות. אני מסתכלת סביבי ורואה התרסקויות של אנשים ושל משפחות, אני רואה בהלה, אני רואה חרדה, זה מעציב מאד ואין מה לעשות, זה באמת גדול מאיתנו. במיוחד בארץ שלנו שיש ממשלה שלא מתפקדת אז זה מעצים את הקושי וגם את הכעס. 

סיגל – יהיה מרי אזרחי?

אורנה – מרי אזרחי לא, כי אנחנו עם מזוכיסט, אנחנו חושבים שזה מגיע לנו כל ה…

סיגל – אנחנו סומכים על עצמנו שיהיה בסדר, זה מן תחושה כזאת. כל הזמן אומרים 'סטארט אפ ניישן', אנחנו סטארט אפ פיפל, לא משנה מה הממשלה מחליטה אנחנו כל הזמן יוצרים ועושים, זה גם מוביל אותי לתשובה מה קרה עם הלקוחות שלי. קרה לי משהו נורא מוזר, כי עד ה- 5 במרץ אני חשבתי שאני עובדת חיונית שאף אחד לא יכול בלעדיי ופתאום היומן שלי התחיל להתרוקן, כנסים בוטלו ופגישות והרצאות והמופע של בנאי גם נעצר ובדיוק גמרתי לעבוד עם שמעון שבס על הספר שלו והיינו צריכים לעשות השקה במרכז רבין והכול נעצר. היומן שלי התחיל להתרוקן וזה היה מן הלם של מה עושים עם זה עכשיו. התחלתי להרגיע את עצמי דרך בישול, יש לי 3 בנים וכל היום בישלתי בהתחלה.

אז ממש לקראת סוף מרץ החלטתי שאני מתיישבת על הספר, אני יכולה לעשות חשיפה עכשיו לספר החדש שלי שנקרא "גלי חום" כמו כן הוא, קוראים לו גלי חום כי מה שגלי החום חוללו לחיים שלי זה רק דברים טובים, עכשיו למשל יש לי גל חום ואנחנו בדרך כלל מגנות על עצמנו שנהיה נורא אלגנטיות ומוקפדות. אנחנו יושבים בישיבה ואני אומרת יש לי גל חום בבקשה להוריד את הטמפרטורה. כל זה זז הצידה וזו הפילוסופיה של הספר. זה משהו שנתן לי להרוויח בענק.

אפרת – באופן כללי תופעות של גיל מעבר זה חומר קומי פר אקסלנס.

סיגל- אנחנו הולכים לכתוב אותו כמחזה ובנאי תהיה הכוכבת הראשית.

אורנה בנאיסיגל אביטן