זהבית כהן, אינך מייצגת אותי. עופרה שטראוס ושרי אריסון – כן

פרשת התפטרותה של זהבית כהן והפיכתה לפנים של כל מה שרע בתנובה, עוררה אצלי כמה מחשבות. למען הגילוי הנאות אומר שמעולם לא פגשתי את זהבית כהן, לא חושבת שראיתי אותה פנים אל פנים, ונחשפתי לדמותה רק באמצעות כלי התקשורת.

עד התפטרותה – ואולי גם היום – זהבית כהן היא אחת הנשים החזקות בכלכלה הישראלית ובמשק.  לא בקלות מגיעה אישה לדרגה כזאת ולמעמד בו היא מרכזת בידיה כל כך הרבה כוח. התקשורת קשרה כתרים לראשה של זהבית כהן כשרק פרצה לחיינו כשהוצע לה תפקיד החשבת הכללית בחברת-בת של משפחת דנקנר, אבל היא העדיפה את המגזר העסקי והלכה לקרן אייפקס. התקשורת אהבה את סיפור הסינדרלה שבאה משום מקום והפכה לאחת הדמויות החזקות והמשפיעות על המשק הישראלי.  

אישה שמנהלת בסגנון גברי 

אישה שמגיעה לדרגה כזאת – בהכרח טיפסה לצמרת בסביבת עבודה שכולה גברית. רבות מאיתנו חשו במהלך הקריירה שלהן את המשמעות העמוקה של התפתחות מקצועית בסביבה שהיא כל גברית. התהליך מייצר שני סוגי נשים: סוג אחד של נשים שמתחזקות בנשיות שלהן, שמפתחות תפיסת עולם פמיניסטית כקונטרה לתפיסת העולם הגברית שבתוכה הן עובדות ומתפתחות. אלה נשים שמבינות שיש כאן קודים וכללי משחק שהם מעבר לאישיות ולאינדיבידואל והם נובעים מחלוקת משאבים וכח שנשענים על בסיס מגדרי.

הסוג השני הוא הנשים שכדי לשרוד פועלות בדיוק להיפך ומאמצות את כללי המשחק שניסחו הגברים. הנשים שמאמצות את כללי המשחק הגבריים אומרות בדרך כלל שמעולם לא חוו אפלייה, שהן הצליחו משום שהתאמצו מספיק, שהצליחו משום שהיו מוכנות להשקיע, שהצליחו בלי שום קשר להיותן נשים.

ציפי לבני מייצגת במידה רבה את הסוג הזה של הנשים. היא מעולם לא התחברה לשיח הפמיניסטי, היא בטוחה שהגיעה לאן שהגיעה בלי קשר להיותה אישה (או למרות היותה אישה), משום שהיא מוצלחת וכו', ולכן לא נתפסה מעולם מתעסקת בנושאים "נשיים".

אגב, למרות שאיני מכירה את זהבית כהן, מרחוק היא נראית כמי שמשתייכת לסוג הזה. זה, אולי, מסביר את ההתנהלות העסקית שלה: היא לקחה עד לקצה את הדוקטרינה שיש למקסם את רווחי קרן אייפקס ועשתה הכל כדי להגיע ליעדים: ניפחה מחירים, התעלמה מהעומס על הצרכן, ניצלה את היותה של תנובה כמעט מונופול ואת שליטתה על שוק החלב. זהבית כהן מיקסמה רווחים ודרסה את הצרכנים.

 אין ספק שזו התנהגות ניהולית בעלת מאפיינים גבריים מאוד (ויסלחו לי כל הגברים); כזו שרואה את העולם בשחור ולבן, בצורה בינארית של שני קצוות מנוגדים. כך הצליחה כהן להצטיין ולזכות בנקודות אצל הבוסים שלה בקרן אייפקס.

מנהלת נטולת אג'נדה פמיניסטית

זהבית כהן אינה מייצגת את הנשים שהגיעו למעלה ושברו את תקרת הזכוכית. בצמרת הכלכלית-עסקית של ישראל ניתן למצוא עוד כמה נשים בולטות, לפחות במעמד של זהבית כהן ויותר – שפעלו בצורה הפוכה ממנה. למשל, עפרה שטראוס ושרי אריסון.

שטראוס ואריסון ירשו את ההון שלהם מאבא, והחליטו לקחת את המושכות לידיים, לנהל את העסק המשפחתי ולהיות מזוהות איתו. שתי הנשים האלה מתאפיינות, בין השאר, בכך שהן בפירוש ובמוצהר ובמתכוון מקיפות את עצמן בנשים אחרות.

כלומר, גם שרי אריסון וגם עפרה שטראוס קראו, בשלב כלשהו בקריירה שלהן,  את המפה של עולם העבודה והבינו שיש בו חלוקה מובהקת בין גברים לנשים, והחילטו לתפוס צד ולהפוך אותו לאידיאולוגיה. זו תפיסה מרעננת, עם הצהרה חברתית מאוד חזקה. עפרה שטראוס מרבה לדבר בנושא. לי לא זכור שזהבית כהן קידמה נשים או סייעה לנשים לעלות ולשבור את תקרת הזכוכית. 

כמובן שברקע הדברים ההבדל הפעוט, אך המשמעותי, הוא שזהבית סללה את דרכה לצמרת משכונה בפתח תקווה ואילו אריסון ושטראוס נולדו עם כפית זהב בפה וקיבלו את העסק במתנה מאבא. אבל מרגע שקיבלו את העסק הן היו צריכות להוכיח שהן מסוגלות ומצליחות לקדם את העסק המשפחתי באופן מעורר הערכה. ואין כאן שום אמירה ערכית על התנהלות בנק הפועלים או כל חברות הפירמידה שבבעלות שרי אריסון,  או על יחסיה עם משפחת דנקנר.

טובה לנשים או רעה?

אז האם אני מרגישה שזהבית כהן מייצגת אותי כאישה? לא ממש.

האם אני חושבת שזהבית כהן היא מודל חיקוי לנשים שרוצות להגיע רחוק? אולי, לסוג מסויים של נשים.

האם ההתנהלות הדורסנית של זהבית כהן מאפיינת התנהלות נשים שהגיעו לעולם העסקים? ממש לא.

אני, באופן אישי, מעדיפה את הנשים שמתחברות לא רק למודעות הנשית שלהן, אלא כאלה שמבינות שחלוקת המשאבים והכוח היא מגדרית ותקרת הזכוכית קיימת – וזוכרות את זה גם כשהן מגיעות לתפקיד משמעותי ומשפיע בצמרת הכלכלה הישראלית.