'מקום משלנו': מסע אל תוך חייהן של ארבע צעירות ערביות ישראליות שחיות בת"א

את סמאר קופטי פגשתי בשנת 2014 מיד לאחר שסיימה את לימודיה באקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. סמאר הכירה לי את בת דודתה ואת חברותיה, ובהמשך גם את משפחתה. כך התחיל פרויקט הצילום שלי, שנפרש על פני שש שנים, ובהמשך הפך לספר הצילום 'מקום משלנו'.

במהלך אותן שנים, ליוויתי את שגרת חייהן של ארבע הצעירות, סמאר מנצרת, בת דודתה סג'א (סטודנטית לפסיכולוגיה) אף היא מנצרת, מג'דולין (סטודנטית לארכיטקטורה) מכפר כנא, ואיה (סטודנטית לעבודה סוציאלית ולימודי מגדר), מכפר קרע – ערביות, פלסטיניות, אזרחיות ישראל, שהתגוררו בשכונת מגוריי ברמת אביב בתקופת לימודיהן באוניברסיטת תל אביב ובשלבים הבאים במסלול חייהן. הספר מורכב מצילומי פורטרטים, סיטואציות, נוף וצילומי פנים וקטעי שיחות ספונטניות שנערכו בינינו במהלך השנים, בהן הן שיתפו אותי בעולמן הפנימי, ובמסע להגדרת זהותן. 

מג'דולין וסג'א, כורסא, סלון הדירה, רמת אביב, 2015. צילום: איריס חסיד מתוך 'מקום משלנו'

סמאר ובנות דורה מייצגות קבוצה הולכת וגדלה של סטודנטיות ערביות באוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה שנבנתה על חורבותיו של כפר ערבי, שיח' מוניס, שפונה מיושביו במהלך המלחמה בשנת 1948 עם הקמת מדינת ישראל. זה היה מרענן לשמוע דיבור בערבית ברחובות שכונתי מפי דור חדש של נשים צעירות, בטוחות בעצמן וכה שונות מהאופן שבו הן מתוארות באמצעי התקשורת. רובן באו מערים וכפרים ערבים בישראל, מקהילות וממשפחות שהן לרוב מגוננות ושמרניות. בכל פעם ששמעתי אותן תהיתי לעצמי, מדוע זה מוזר לשמוע ערבית ברחובות תל אביב, למה אנו מתייגים בני אדם לפי המראה שלהם, שפתם, שמם, מבטאם, ולאומיותם?

נוכחותן של הנשים הצעירות הללו בסביבת מגוריי עוררה בי תחושת התפעלות. הפרויקטים שלי הם בעיקר אודות זהות ותרבות והעבודות שלי עוסקות במושג הנשיות ובקבוצות של נשים בגילאים שונים בישראל, ולכן היה זה אך טבעי להתקרב אל הנשים הפלסטיניות שבשכונה. סאמר שבתה את לבי מיד ביופייה ובפקחותה, היא הסכימה לשתף פעולה איתי, למרות שלא הייתה לגמרי בטוחה מהן כוונותיי.

בפעם הראשונה כשקבענו להיפגש לצילומים, סמאר באה לפגישה עם בת דודתה ועם שתי חברות קרובות. התצלום שנוצר, שבו הבנות יושבות במכונית הירוקה של סמאר, הצליח ללכוד את אושרן של הצעירות, הן נראו בטוחות לגבי עתידן. אז ידעתי שאלו הצעירות שאני רוצה לעבוד איתן. זה היה חודשים ספורים לפני מבצע "צוק איתן" בעזה.

סמר, איה, סג'א ומנאר, אוטו ירוק, רמת אביב. 2014. צילום: איריס חסיד מתוך 'מקום משלנו'

במהלך השנים נפגשנו בכל כמה חודשים וסאמר הייתה המדריכה שלי במסע אל תוך חייהן של הבנות. ראיתי אותן מתבגרות והופכות לנשים צעירות שמתמודדות עם אתגרים של קריירה, משפחה, בני זוג, לצד עניין באופנה, מוזיקה ובילוי בזמנן הפנוי. המציאות והמורכבות של החיים בישראל חדרו לחייהן ללא הרף, אך הן גם חיזקו את הקשר ביניהן.

הדיאלוג והאמון ההדדי בינינו נבנו והעמיקו במפגשים לאורך השנים, על אף הבדלי רקע ותרבות ובצל המציאות הסבוכה שסיפקה לא מעט רגעים קשים: המלחמה בעזה ב-2014, מערכת הבחירות של 2015 שהגבירה את הקיטוב וזכורה אולי בעיקר בגלל קריאתו של ראש הממשלה נתניהו "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות", וחוק הלאום משנת 2018.

איריס חסיד

במהלך המסע איתן ראיתי שלמרות שהן מבלות ומעודכנות כמו כל צעירות אחרות בעיר, כשהן מדברות ערבית ברחובות תל אביב, הן לרוב זוכות במבטים, וכשהן נשאלות על זהותן ואומרות שהן ערביות, הן בדרך כלל מקבלות את התשובה "את לא נראית כמו ערבייה". גם עבורן ישנה תחושה של חופש בעיר הגדולה, אך מצד שני כמעט כל מפגש הוא תזכורת לכך שאת ערבייה, לא לגמרי שייכת, למרות שגם זו מדינתך. שיתוף הפעולה הארוך והאינטימי גרם לי לתהות על המקום שבו אני חיה, על הנראטיב ההיסטורי ועל הזהויות והסמלים שירשנו משני הצדדים, ועד כמה אנו באמת חופשיים  בעיצוב הזהות שלנו.

 

**איריס חסיד היא יוצרת הספר 'מקום משלנו'. את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות, באמזון ובבארנס אנד נובל.

סמאר קופטיספרצילום