"קנס האימהות": האם מדינת ישראל תדאג סוף סוף לאימהות הצעירות?

עם דני למדתי להגיד לא.
לא לעבודה.
זה נשמע פשוט אולי, אבל זה אחד התהליכים הקשים שעברתי. ואם לדייק, עדיין עוברת.
אחרי שחזרתי מ״חופשת״ הלידה עם עמית (לפני 3 שנים כבר) כמעט ולא הייתי בבית.
היו שבועות בהם לא הייתי מוציאה אותה מהגן אלא רק חוזרת לעשות לה מקלחת ולתת נשיקת לילה טוב.
הייתי מצלמת כתבות בסופי שבוע, אם היו מודיעים שצריך מהרגע להרגע להרים פרויקט דחוף שכרוך בצילומים עד שעות מאוחרות וימי עריכה ארוכים, לא הייתי מתלבטת. העיקר למנף את הקריירה. שלא ירגישו שנעלמתי, שלא תמחק לי כל העבודה הקשה שהשקעתי בה קודם לכן.
ושתבינו זה לא שמישהו אמר לי משהו. אף אחד בחדשות לא ״דורש״ ממך שעות עבודה מסוימות. את הבוס של עצמך. יכולתי שבוע שלם לא לצלם כתבה ואיש לא היה בא אליי בטענות, אבל כל כך היה חשוב לי ״לשמור״ על המקום שלי שסדר העדיפויות היה חד משמעי.
 
כשהתחילה הקורונה אנשים נסגרו בבתים עם הילדים בסבבי הסגרים השונים, למדו מחדש את הילדים שלהם, גילו את המשפחתיות, ואני עבדתי. לא הייתי לבד כן? כולנו בחדשות עבדנו כמו משוגעים לנסות לכסות את המגפה העולמית הראשונה שסיקרנו. הרגשתי שאם לא אלחם כל ערב במהדורה על מצב הקשישים, העסקים הקורסים, אחטא לתפקיד שלי, ועל הדרך כמעט חצי שנה שלא הייתי בארוחת ערב בבית.
ואז דני נולדה.

מיכל פעילן עם בנותיה עמית ודני

 
אולי זה משהו בדני, אולי זאת ההורות ה״שנייה״, אולי זה הגיל, לא יודעת. אבל למדתי להגיד לא.
 
הימים בבית נהיו כלל ברזל, ולפעמים אני מוצאת את עצמי מתנצלת מלאת רגשות אשם בפני עורך תוכנית שלא אוכל לשבת על אייטם כזה או אחר, אבל יודעת בלב שזה בסדר.
השבוע שידרנו כתבה שמהרגע שהחלטנו עליה כל אישה שלקחה בה חלק הרגישה כאילו זו הכתבה הפרטית שלה. המחיר שאימהות משלמות בקריירה שלהן, ״קנס אימהות״ קוראים לזה במשרד האוצר. פגיעה של 30% בשכר שלהן לאחר לידת הילד הראשון.
 
זה מקומה של הממשלה לצמצם את הקנס הזה, בשאיפה גם להעלים אותו, בטח אחרי שמחקר שלהם הוא שמאמת את הקנס. זו לא תחושה- זו מציאות ויש פתרונות שעובדים כבר בעולם רק צריך לאמץ אותם. בשבדיה אבות מקבלים עד שנה חופשת לידה ו90% מהם בוחרים לקחת אותה. בישראל? פחות מאחוז מהאבות לוקחים חופשת לידה והחופשה הזו שהיא לא חופשה בכלל מקבעת מציאות להמשך. הגבר הופך למפרנס עיקרי, לפעמים היה כזה עוד לפני כן, לפעמים התחילו בנקודה שווה אבל מרגע שנולד הילד הראשון, הפער מתחיל להתרחב והוא לא גזירת גורל. אבות בישראל לא משלמים בכלל בקריירה שלהם על הפיכתם לאבות, אצל אימהות זה גורם למעסיקים לחשב בראש שאחרי הילד הראשון יבוא השני, שכל יום מחלה של הילד, האמא היא זו שתצא לקחת אותו או להיות איתו, את השעות והימים שהם 'יפסידו עליה'. 
״בסוף זה עניין של בחירה״, אמרה אחת ממנהלות משאבי האנוש הכתבה, ״אישה בוחרת אם להיות יותר בבית או להשקיע בקריירה, זה לא מחיר שהיא משלמת, בכל החלטה היא מרוויחה משהו אחר״.
אבל כדי שלנשים תהיה יכולת בחירה אמיתית, אנחנו צריכות לקבל אותה במציאות שוויונית. צמצום פערי השכר, סבסוד מעונות יום באמת באופן שלא יגרום לנשים להתלבט בין עבודה למעון ילדים וחופשת לידה שוויונית לגברים, ייצרו פה מציאות חיים אחרת, בה השילוב, הקשה גם ככה, בין הורות לעבודה, יהפוך לאפשרי יותר.
 
** מיכל פעילן היא כתבת הרווחה של חברת החדשות, קשת 12
כבר הצטרפת לאינסטגרם של און לייף? – היכנסי לכאן 

קנס האימהות