להגיע הכי רחוק שאפשר: 4 מנהלות בכירות על הדרך שלהן להצלחה

 אז הקריירה שלך מתקדמת, את הופכת למנהלת בכירה ומתחתייך עובדות ועובדים.

באיזה שלב נופל האסימון שהדרך שלך אולי הייתה אחרת משל עמיתייך הגברים? שאולי יש באמת אי שוויון בארגון ואולי את צריכה לקפוץ למים ולהתחיל לשנות את המצב.

באירוע מיוחד של און לייף, הזמנו 4 מנהלות בכירות מהחברות המובילות במשק שיספרו על הדרך האישית ועל התובנות שיכולות לעזור לכל אחת ואחת מאיתנו.

שי-לי שפיגלמן, מנכ"לית משרד החדשנות, המגע והטכנולוגיה היוצאת.

נעמה רכטמן, סמנ"כלית השיווק של חברת רקיט.

מיכל אוגולניק, סמנכ"לית שיווק וסחר של חברת התרופות MSD.

ונטלי זיו, ראש מערך תקשורת מדינות צומחות באירופה של חברת טיקטוק.

מימין שי-לי שפיגלמן מנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה היוצאת, צילום דורון לצטר נעמה רכטמן, סמנ"כלית השיווק של חברת רקיט, צילום אילן בשור, מיכל אוגולניק, סמנכ"לית שיווק וסחר של חברת התרופות MSD, צילום רמי זרנגר, נטלי זיו, ראש מערך תקשורת מדינות צומחות באירופה של חברת טיקטוק, צילום ליאת מנדל

אם הייתי פוגשת אתכן לפני עשר או עשרים שנה, הייתם רואים בעיה בקריירה של נשים?

שי-לי שפיגלמן:  "לפני 10-20 שנה לא חשבתי שיש בעיה, חשבתי שאין מגבלות, אין תקרות זכוכית, השמיים הם הגבול ומה שאני אעשה אז זה יקרה, זה הכול תלוי בי.

ככל שעליתי ברמות הניהול וברמות התפקידים, גיליתי שאני לאט לאט נהיית יותר בודדה במערכה, אני נכנסת לחדר ורוב האנשים שם הם גברים. שמוניתי לתפקיד של מנכ"לית של משרד ממשלתי היו רק 3 מנכ"ליות מתוך 30 משרדי ממשלה בקדנציה הראשונה. פתאום את מבינה שאולי יש פה בעיה. האופטימיות והנאיביות של לפני 20 שנה הולכת ומתמוססת ואת מבינה שיש בעיה. כשאת מתחילה לקבל תפקידים בכירים את מבינה שהנשים מסביבך והבנות מסביבך והבנות שלי והחברות של הבנות שלי והמשפחה שלי פתאום נורא מתרגשות מזה, ואני אומרת רגע מה הן מתרגשות, הרי יש עוד אנשים בכירים, ואז את מבינה שזה לא טריוויאלי ואולי יש פה כן משהו שצריך לחשוב עליו ולדבר עליו ויש בעיה שצריך להתייחס אליה כדי שזה יהפוך להיות משהו נורא נורמלי."

נעמה רכטמן: "אני מאוד מתחברת לחוויה. אני חושבת שכשגדלתי בכלל זה לא היה לי בתודעה. תמיד אני מדברת על זה שגדלתי בבית עם עוד שני אחים, לכולנו היו אותן דרישות, אותן חובות ובטח אותן זכויות, אז אף פעם בתהליך לא הרגשתי שאני שונה, גם שצמחתי והתקדמתי  לא חשבתי לרגע שיש לי איזשהו פה פער או משהו כזה. אני חושבת שככל שהמודעות עלתה והשיח הציבורי עלה והתחילו לדבר על זה שיש פערים והמספרים התחילו ועלו וצפו וכמה הפערים האלה קיימים ואמיתיים אז נפל לי באמת האסימון והתחלתי ככה יותר להסתכל ולבחון את הדברים, אם זה מתחיל מהמעגל המיידי שלי ואם זה אחרי זה איך אני יכולה לשנות ולהשפיע קצת יותר רחב. אבל זה לגמרי ממודעות שצמחה בשנים האחרונות."

לחפש אישה שתשמש מודל

כולנו היינו נאיביות שהיינו יותר צעירות?

מיכל אוגולניק: "גם היינו נאיביות וגם אני לפחות הייתי יותר חסרת ביטחון. אני חייבת להגיד שאני הגעתי למקומות ותמיד הייתי האישה היחידה וגם האישה הכי צעירה. שהסתכלתי וחיפשתי אישה שהייתי רוצה להיות כמוה זה ממש היה קשה למצוא. עד שמצאתי נשים אמרתי אוקי אני רוצה להיות כזו שאני אהיה גדולה, וזה דרך אגב משהו שגם הוא טיפ לנשים, תמיד תסתכלו ותחפשו את האישה הזאת שהייתן רוצות להיות כמוה. בתקופה שלי באמת היה ממש קשה למצוא והיום לשמחתי יש יותר ויותר גם בממשלה וגם במגזר העסקי."

נטלי זיו: "אצלי גם היה את התום הזה ששי-לי דיברה עליו, הרגשתי שאני יכולה הכול ושאני עושה הכול ואף אחד לא יכול לעצור אותי, לא הבנתי מה זו תקרת הזכוכית הזו. הייתה לי מנטורית, המנהלת הראשונה שלי שככה סללה לי את הדרך ונתנה לי המון המון טיפים ומבחינתי הכול הכול היה אפשרי."

מיכל אוגולניק, סמנכ"לית שיווק וסחר של חברת התרופות MSD, צילום רמי זרנגר,

להצטיין, להנכיח את הרצונות שלך ולשחרר את הצורך להיות 100%

איזה דברים אקטיביים עשיתם כדי להתקדם בקריירה? היה איזה משהו שאולי לא היה במודע אז, אבל היום אתן יכולות להגיד שזה מה שקידם אתכן?

מיכל אוגולניק: "אני חושבת שצורך להצטיין זה משהו שמאוד מאפיין בכלל מיעוטים וגם נשים שהן נמצאות בשוק העבודה. היום אני הרבה יותר לוס, בוא נגיד, אני עושה לעצמי הרבה יותר הנחות, שזה בסדר גם לא להיות פיקס 200 אחוז, זה בסדר גם 95%."

גם התמודדת על תפקיד מנכ"לית רשות החברות, נכון?

מיכל:  "כן. אחד הדברים זה באמת לשים על השולחן את הרצונות שלך, זה 50% אם לא 70% מהדרך, לי לפחות זה עשה פריצת דרך מאוד גדולה בקריירה שלי, המעבר מתחום של דוברות ופוליסי יותר לתחום של הביזנס. הייתה לי באותו זמן מנכ"לית ואמרתי לה 'אני רוצה', ואז יצאתי לחופשת לידה וחזרתי לתפקיד אחר לגמרי, אני חושבת שזה סימן לנשים אחרות בארגון שזה אפשרי."

אבל לתקשר את הרצונות שלנו זה משהו שהרבה פעמים קשה לנשים להגיד "אני רוצה את זה".

מיכל: "לגמרי. אני חייבת להגיד לך שגם לגברים זה לא פשוט, אבל לנשים זה הרבה יותר מזה. 'מה יגידו', 'אם יגידו לי 'לא' מה זה אומר', או אולי אני לא מתאימה? אולי חסר לי משהו? זה מן שיח מאוד נשי, בעיקר שאנחנו מנהלות עם עצמנו."

לדאוג למערכת תמיכה, לחשוב תמיד על התפקיד הבא ולגייס חוצפה

נטלי זיו: "בשנים הראשונות של הקריירה שלי שהילדים היו קטנים, אז קודם כל ניקיתי את המצפון, הכול בסדר, דאגתי למערכת תמיכה, זה אמנם טיפים שהם כבר נורא נורא שחוקים אבל הם תמיד תמיד עובדים ואני תמיד נותנת אותם להרבה נשים בתחילת הקריירה שלהן. פשוט תדאגי למערכת תמיכה. הדבר השני שאת נכנסת לתפקיד תחשבי כבר על התפקיד הבא, מה את עושה בתפקיד הזה כדי להגיע לתפקיד הבא שלך. זה הדברים שסללו לי את הדרך ולא נעים להגיד, אבל גם קצת חוצפה, כי כשאני רציתי לעבור לתפקיד הבא,  לא התביישתי וניגשתי למנהלת, אחת הבכירות במקום שאני עבדתי, תפסתי אותה בפינת עישון, ופשוט אמרתי לה 'תקשיבי לקבוע איתך פגישה פורמלית זה ייקח קצת יותר זמן, אני רוצה להשתלב אצלך במחלקה מה אני צריכה לעשות' והיא שלחה אותי ללמוד תואר שני והיא אמרה לי "את יודעת מה? אני אוהבת את החוצפה הזו. לכי, תצטייני, תחזרי אליי חזרה ואני אדאג שנשלב אותך בתוך המחלקה".

נטלי זיו, ראש מערך תקשורת מדינות צומחות באירופה של חברת טיקטוק, צילום ליאת מנדל

לכוון גבוה, לדעת מה את רוצה ולעשות את זה הכי טוב שאפשר

שי-לי שפיגלמן: "לי חשוב להגיד שכדי להתקדם בקריירה צריך לעבוד בזה. לאף אחת מאיתנו זה לא קרה במקרה, קמנו בבוקר ומישהו חשב שיש לנו עיניים ירוקות אז צריך לתת לנו תפקיד חשוב. צריך לעבוד בזה, וצריך להיות ממוקדות במה שאנחנו עושות. אני חושבת שאני עשיתי 3 דברים אולי מרכזיים סביב הדבר הזה. קודם כל לכוון מאוד גבוה, אני נורא מסכימה גם עם מיכל וגם נטלי. יש משפט שאומר "תכוון לכוכבים אולי תנחת על הירח", תכוון גבוה, במקרה הכי גרוע לא תקבל, תקבל פעם הבאה, אבל לא להתבייש, תכוון גבוה ולדעת לאן אתה רוצה להגיע.

שתיים, להיות ממוקד, לדעת מה את רוצה. נורא קשה לעזור למישהו שלא יודעים מה הוא רוצה. אם אני רוצה עכשיו לצאת מהממשלה, ומחפשת את ההזדמנות הבאה שלי, אני יודעת מה אני רוצה לעשות ואני יודעת להגיד את זה בצורה מאוד ברורה. לקח לי זמן לדייק את זה, אבל כשדייקתי את זה, אני יודעת לאן ללכת ולהגיד לאנשים תקשיבו זה מה שאני רוצה לעשות, ואז נורא כיף לעזור ונורא קל לעזור. שבאים ואומרים שלחתי קו"ח זה לא עובד.

הדבר השלישי, צריך להיות מקצוען, מקצוענית, את צריכה להיות טובה ואיכותית במה שאת עושה, 95-100% זה לא משנה האחוזים, אבל באמת אנחנו צריכות לדעת שמה שאנחנו מוכרות זה איכות מעולה ומקצוענות מעולה, להיות מוכנה לכל פגישה, להגיע מוכנה, להיערך, לחקור, זה לא קורה אחרת, אין הפתעות, זה לא קופץ מתוך קופסה."

לתכנן את הקריירה, לדעת מה המטרה ומתי לעזוב לתפקיד הבא

נעמה רכטמן:  "קריירה צריך לתכנן בעיני, זה אחד הדברים שלמדתי עוד מימי האוניברסיטה. למדתי את התואר הראשון בארה"ב ושם היה קורס, כחלק מהקוריקלם שדיבר על ניהול קריירה. בחיים לא שמעתי על קורס כזה באף מקום ופתאום אמרתי מה עושים בכזה קורס? מלמדים אותך לשבת ולתכנן את הקריירה שלך, ברגע שאת מתכננת משהו, יש לך מטרה נורא ברורה, את יודעת מה את רוצה ואת יודעת איך לעבוד בזה. גם כשאת עובדת בזה, אני חושבת שאחד הדברים שצריך לקחת בחשבון, כי כמו שכולן כאן אמרו בצדק, עובדים בזה ויש מטרות וצריך להגיד את הדברים, צריך לדעת גם מתי לקבל החלטות קשות, כי לפעמים את נמצאת במקום שהוא נורא נורא טוב לך והוא מקום שאת באמת נהנית מהעשייה ונהנית מהאנשים ומהארגון, אבל את יודעת שזהו, הגעת לשלב המקסימלי שאת יכולה להתפתח בו ואת צריכה לקבל החלטה קשה ולקום וללכת. כי אם אין לך את השלב הבא שאת צריכה לקריירה שלך, אז מגיע גם הרגע הזה."

נטלי– "זה קצת לצאת מהקומפורט זון הזה, מאזור הנוחות."

נעמה רכטמן, סמנ"כלית השיווק של חברת רקיט, צילום אילן בשור

ללמוד ולהשלים מה שחסר לי, להיות פרו אקטיבית

מיכל אוגולניק – "אפרופו להגיע מקצועית, אם אני יודעת שאני רוצה להיות שמה, אז אני צריכה ללמוד עכשיו דוחות כספיים, לא לחכות שילמדו אותך, שיתנו לך, ללכת ולהיות פרו אקטיבית והיום תודה לאל יש בכל מקום, יש כל כך הרבה מקומות שאפשר ללמוד בהם ופשוט להיות פרו אקטיביים בעניין הזה."

שי-לי– "זה גם בסדר להגיד חסר לי את זה ואת זה ואת זה. אני פה אומרת לכם שתוך 3 חודשים אני אעשה את זה ואני אדע את זה ושווה להמר על זה."

כולכן ניהלתן משא ומתן קשוח על המשכורות שלכם. טיפ מכל אחת מכן מה אומרים בהתמקחות הזאת? מה חשוב להגיד בהתמקחות הזאת על השכר שלך?

נטלי– "קודם כל לעשות עבודה עם עצמך לפני שאת מתחילה את תהליך הראיונות לכמה את רוצה לכוון, כמה את חושבת שאת אמורה לקבל במשרה הזאת. תמיד כמובן לעלות מהסכום הקודם שהרווחת, כי בסוף העליות בשכר המשמעותיות קורות במעברים בין החברות, לבוא עם אותו סכום, את יכולה קצת להקפיץ אותו כדי להגיע לעמק השווה עם המעסיק, אבל להיות שלמה עם עצמך. "

מיכל– "לא להגיד למעסיק היום אני מרוויחה ככה, להגיד כמה אני דורשת. לא רלוונטי כמה אני מרוויחה היום, זה מה שאני רוצה."

שי-לי שפיגלמן מנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה היוצאת, צילום דורון לצטר

שי-לי– "קודם כל לבוא מוכנה, לעשות עבודה. דיברה נטלי על הדרגות, אז לדעת איזה דרגות יש, לאיזו דרגה את רוצה לכוון ולשאול לפני זה, למה את שואפת ורוצה להיות. לבוא מוכנה ולהתכונן, לא לגמגם, זה חלק מהמקצועיות של הדבר הזה. כמובן לכוון גבוה ולא להתבייש.

גם לי היה את זה, הייתי נבוכה, הייתי אומרת "אנחנו לא נריב על כסף", "לא נלך לרבנות על כסף", כן, זה חשוב, נלך לרבנות וזה מה שאני שווה, ככל שאת שמה מספר גבוה יותר, מעריכים אותך יותר."

נטלי– "אפרופו זה לא רק כסף. אני חושבת שחשוב לשאול בתוך תהליך הראיונות וקבלה לעבודה חדשה למי התפקיד מדווח? מה יהיה הטייטל של התפקיד? הרבה פעמים אנשים מתאכזבים מהטייטל, מתאכזבים מרמת הדיווח. האם בתיאור של המשרה חשבת שזה תפקיד נורא נורא בכיר ובסוף את מגלה שאת מדווחת למישהו שלא כל כך בכיר בארגון, אז זה משהו חשוב שהוא מעבר לכסף."

ולפעמים דווקא מנהלת אישה יכולה לשים לך רגליים

נטלי– "כן, זה סיפור מלפני 15 שנה. מנהלת באחת החברות שעבדתי בהן, כשמוניתי להיות חברת הנהלה צעירה יחסית בארגון הייטק גדול, הזמינה אותי לשיחה, לא הבנתי למה כי לא היו לנו כל כך ממשקי עבודה. ואמרה לי 'תקשיבי עכשיו נכנסת להנהלה, יש לי טיפ בשבילך, אני רוצה שתהיי פחות נשית, תתלבשי עם גולפים סגורים, יקשיבו יותר למסרים שלך ופחות יתייחסו לנשיות', כי באמת ההנהלה הייתה נורא נורא גברית. הייתי המומה, הסתכלתי עליה ואמרתי לה "ממש לא, אומנם אני לא מתלבשת בצורה סופר מוחצנת וחשופה, אבל אני אמשיך להיות אני ויקשיבו למסרים שלי", כמובן שהתלוננתי, כמובן שהיא פוטרה. זה היה משמעותי."

דור ה-Z – הדור שמשנה את שוק העבודה בישראל ובעולם כולו

בוא נדבר רגע על דור ה- Z, על הדור הבא.

מיכל– "אני מתה עליהם, ממש."

נטלי– "גם אני."

מיכל– "אני חושבת שהשינוי שהם מביאים הוא מבורך. אני חושבת שהנשים הצעירות האלה מבחינתן ג'נדר זה דבר נטורל. הן בנות 25-26 כזה עכשיו, זה יהיה נורא מעניין לראות מה קורה להן בשוק העבודה שהן תהיינה אימהות, אבל אני ממש מברכת על מה שהן מביאות, לא רק בשוויון, בכלל בשוק העבודה, הם מביאים משהו מאוזן ושפוי."

נטלי-  "אני חושבת שהם מדהימים. תחשבו שדור ה-Z זה דור שגדל למשפחות מגוונות, הם גדלו להורים שונים, לאימא סינגל, חד מיניים, הרכבי משפחות שונות. הם נולדו לעולם הסמארטפון וצורכים את כל הידע שלהם משם. אני חושבת שבעולם העבודה הם לא אוהבים לעבוד כל היום וכל הלילה, הם צריכים שהארגון שהם עובדים בו יהיה אותנטי, שיהיה חברתי, שהוא ייתן משמעות למה שהם עושים, זה לא מה שהכרנו עד עכשיו. אני חושבת שהם באמת מביאים את הצבע החדש והמיוחד לתוך הארגון."

הם לא יתקלו בחוסר השוויון בשוק העבודה? דיברנו על זה שהיינו תמימות ונאיביות.

נעמה- "הדור הזה מדהים לראות מגיעות חדורות מוטיביציה, בדיוק עם האג'נדה שלהן, מה הן רוצות לעשות, יודעות להגיד לי טווח 3 שנים, 5 שנים, בדיוק לאן הן הולכות. זה מדהים אותי ומרגש אותי וזה כיף גדול מצד אחד. מצד שני, אני חייבת להגיד שאנחנו דור אחר של מעסיקים .שוק העבודה משתנה בצורה עמוקה, הם מגיעים עם סט ערכים שהוא מאוד שונה משלנו, תפיסה כלפי מקום העבודה מאוד שונה משלנו. אנחנו רצינו מקום עבודה שיפתח אותנו, שיצמיח אותנו, שילמד אותנו, הם לא נמצאים שם. בתפיסה שלי אנחנו עכשיו המקום עבודה שישרת את הקריירה שלהם, את ההתפתחות שלהם, אבל היא תקרה מחוץ למקום העבודה. זו תפיסה נורא שונה."

שי-לי– "אני מאוד אוהבת את החלק החברתי ציבורי שלהם. הם מאוד רוצים משמעות ואני נורא מקווה שזה ישנה את התעשייה, שהם יהיו המנוף לשינוי התעשייה בעולמות האלה."

הם גם חזקים בנטוורקינג ורשתות חברתיות.  כמה זה חשוב הנטוורקינג הזה?

שי-לי– "אי אפשר להתקדם אם אתה לא יודע לעשות את זה… אתה חייב שיהיה לך את הנטוורק בכל מקום שאתה הולך. במגזר הציבורי לדוגמה שאת באה למכרז אנשים מאוד נאיביים- הם חושבים שהם ייגשו למכרז והטוב ביותר ינצח, אבל המציאות היא לא כזו. המציאות היא שאם אתה לא מכיר אנשים, אם לא מכירים אותך, אם לא יצרת את הנטוורק הנכון, יהיה לך מאוד קשה להיבחר, גם אם אתה מצוין. אותו דבר בכל מקום. כשאני באה להוביל מהלך, אני רוצה לייצר שותפויות, צריך לדעת להרים טלפון, צריך לדעת ליצור, אנשים צריכים להכיר אותך, אתה צריך להכיר אותם. כל העולם הגלובלי, דינמי, שיתופי פעולה, קורפוטישן וקומפוטישן וכל הדברים האלה, אי אפשר אם אתה לא יודע לייצר את הקשרים החברתיים המאוד מאוד חשובים האלה, בטח אם דיברנו על קידום קריירה לשלב הבא בקריירה. זאת אומרת, זה קריטי בשביל למצוא את התפקיד הבא."

מיכל– "זה מאוד מאוד חשוב. אתה לא יכול כמעט להוציא שום דבר לפועל אם אתה לא יודע לאגד סביבך אנשים ולגרום להם לשתף איתך פעולה, לעזור לך, זה של כולם, אין יותר וואן מן שואו, העולם הזה לדעתי הולך ונכחד ובאמת הקבוצות, הנטוורקס האלה זה מה שעובד, לא רק לקריירה, גם לפרפורמנס שלך ביום יום, אם אתה לא יודע לחלוק את הבמה הלך עליך."

פה באות לידי ביטוי היכולות הנשיות.

נטלי- "גם היכולות הנשיות, גם היכולת שלנו לעבוד עם תרבויות נוספות, שזה משהו שמאוד חשוב, היכולת לדעת להסתדר, להסתדר בשפות, בערכים תרבותיים שונים, זה משהו שהוא סופר חשוב, ואני חושבת שנשים עם אקסטרה יכולות בנושא הזה וכן, גם עם הרגישות והתבונה."

השינוי מתחיל מבפנים?

בתוך החברות שלכן אתן מרגישות את השינוי שקורה? את השינוי בכלל המגדרי שקורה, השינוי שאנחנו עוברות בשנים האלה כמי שגדלו בעולם אחר ממה שהוא היום?

מיכל- "קודם כל על כל תפקיד יש איזו כוכבית, פעם זה היה כזה נורא, "עדיפות לנשים", כן יש עדיפות לנשים כי עדיין בשוק העבודה, כמו שאמרה שי-לי, כשאת מגיעה למעלה הן הולכות ומתמעטות. זה שעושים תיקון, זה לא אומר שמתפשרים. האישה צריכה להיות מצוינת, אבל אם יהיה מועמד מצוין גבר ומועמדת מצוינת אישה, יתנו תיעדוף לאישה. אני חושבת שזה מבורך עד שנגיע לעולם שדור ה- Z יהיו כבר מנהלות ואני באמת חושבת שהסיפור הג'נדריאלי יהיה לגמרי מנוטרל, אבל עד אז אני חושבת שהדבר הזה חשוב."

את חושבת שבאמת יתחלף הדור והן יהיו מנהלות זה יצמצם את הפער?

מיכל– "כן. אמרתי זה נורא מעניין מה יקרה שהן יהפכו להיות אימהות, אבל אני לגמרי בונה עליהן."

נטלי– "אצלנו לא חושבת שיש העדפה לנשים, אבל כל מנהל שמגייס חובה להציג 50% מועמדים משני המינים. בסוף המוכשר מנצח, אין מה לעשות. גם לי באופן עקרוני אין העדפה, כמובן שאני רוצה לראות מועמדים משני הצדדים, לגמרי, אבל אין פה העדפה מתקנת."

שי-לי– "פעם היה נורא מקובל שיש שולחן, פגישה או כנס וזה נורא בסדר שלא הזמינו לפאנל אף אישה, היום אין דבר כזה. אז זה בכנסים, בישיבות, בתפקידים, במשלחות, בכל… המודעות כל כך גבוהה שגם אם זה לא נעשה באופן טבעי, זה מחייב לשים לב לדברים האלה ואני מרגישה שהמודעות ותשומת הלב גם מביאה שינוי."

נעמה– "אצלנו ממש מקפידים על זה ברקיט העולמית, כל העניין של דייברסיטי וקידום נשים בפרט שזו אג'נדה בפני עצמה וגם ברקיט ישראל, גם ברקיט העולמי אנחנו למעשה 50% הנהלה נשית, אצלי בצוות המנהלות הן נשים, כך יצא, בכלל בארגון יש די שוויון מלא ואנחנו גם מקפידים בכל תחומי החברה."

אם אנחנו מדברות על קידום נשים, מיכל, את הגשת מועמדות לתפקיד שלא היית בטוחה שתתקבלי אליו.

מיכל– "הייתי בטוחה שלא. 70 מועמדים, מתוכם רק 30 עמדו בתנאי הסף, 8 ניגשו לראיון, 3 עלו לשלב הגמר, הסיכוי היה מאוד נמוך, אבל בשביל הסיכוי הקטן כן ניגשתי. אני מאוד שמחה על זה. קודם כל התהליך היה מאוד מאוד מכבד, אני חושבת שהוא גם חשף אותי לאנשים שלא הכרתי עד היום ואני בטוחה שבלונג רן לקריירה זה יעשה מאוד טוב והתהליך עצמו היה מאוד נעים."

שי-לי– "צריך להגיד ולהנכיח. מה שמיכל עשתה זה מיצב אותה מצוין בשורת התפקידים האלה לתפקיד הבא. גם כמנהלת היה לי נורא חשוב להגיד לעובדות שלי, או לעובדות אחרות 'תגישו, שימו את עצמכן שם'. לפעמים את מקבלת קו"ח וכולם גברים, ואת נורא רוצה לבחור אבל אין ממה, זה לא יעזור, אם את לא מגישה אז זה לא יעזור, גם אם את בלב נורא רוצה. אבל היה לי חשוב פרו אקטיבית לגשת למנהלות שלי ומנהלות ממשרדים אחרים להגיד 'יש תפקיד, תפקיד מצוין, רוצים נשים טובות וחזקות בהנהלה וזה חשוב'. אצלי בלשכה היה לי רק נשים ולא כי זו העדפה מתקנת, הן היו הכי טובות ואותן בחרתי והן עשו עבודה מעולה. לפעמים נשים צריכות קצת את הדחיפה הקטנה ומשם זה יותר פשוט. אז צריך לעזור."

נעמה– "בתפקידים שלנו, בכלל נשים כמנהלות זו הזדמנות שלנו לעזור לנשים אחרות, באמת להראות להן את הדרך, וגם לעזור איפה שאפשר."

גם בעולם הפרסום והשיווק זה משתנה. פונים לנשים, לצרכניות.

נעמה– "בהחלט. אני יכולה להגיד מהזווית שלי שאני מאוד נהנית שדווקא בחברה מסחרית יש לי המון מקום להשפיע. היום בנורופן לילדים אנחנו עושים המון קמפיינים להורות, הורים שהם גברים ונשים משפחות מכל הסוגים כי המטרה לייצר שיח שבאמת מאפשר לכולם להשתתף ושיהיה מאוד מובן גם לגברים וגם לנשים שהם לוקחים חלק בשיח ההורי הזה, זה לא רק של אימהות בלבד. בעולמות של דורקס עשינו שינוי המדהים ביותר שקרה בשנתיים האחרונות, כי באמת דורקס יושב על קטגוריה מאוד מאתגרת ורלוונטית לתחום הזה, ופה מה שעשינו זה באמת לעבור לדבר לנשים ולהגיד להן במקום להיות במקום הזה של אישה שמסכימה, אלא אישה שמקבלת את ההחלטה, אישה שמובילה את האג'נדה שלה מה היא רוצה, מה טוב לה, אנחנו בכלל לא במקום שאת מסכימה, את במקום שאת לוקחת עמדה וזה בכלל שיח שלם שאנחנו מובילים, זה גם חינוך של הדור הצעיר לשוויון."

איך מגדלים את הדור הבא?

חינוך הדור צעיר, מה התפקיד שלנו בזה? מה אתן אומרות לבנות שלכן? אם יש לכן בנות.

נעמה – "דווקא אני מתחילה את זה מהבן שלי. אני חושבת שאחד הדברים שעשיתי כשנפלו לי הרבה אסימונים, לפני שנתיים, שהייתה ההפגנה הגדולה בכיכר רבין אחרי האונס המזעזע שהיה באילת וזה בער בי וקימט אותי, לקחתי את הבן שלי להפגנה שהיה אז בן 10-11, כי היה חשוב לי שהוא ידע ש'לא זה לא', ושבנות אומרות לא, זה לא מוחלט, אין אופציות. אז באמת נפל לי האסימון ואחרי זה התחיל הקמפיין של דורקס יחד עם מידע אמין על מין לפודקסטים להורים מהמקום שצריך לחנך את הילדים בגיל הצעיר, בגיל של 10-11-12 שבנות אומרות 'לא זה לא 'ומה זה מין מכבד ובכלל כל העולם הזה. זה לגמרי שם."

שי-לי– "יש לי 4 ילדים, 2 בנים ו- 2 בנות, יצא לי שוויוני. בכלל לחנך את הדור הצעיר זה חשוב, בבית שלי בחלקת האלוהים הקטנה שלי זה מאוד חשוב לי, קודם כל מעצם העובדה שיש להם אימא מנהלת זה רול מודלינג, זה ברור, אימא לא נמצאת כל הזמן, אימא משלמת מחירים, יש מחירים כבדים, אין מה לעשות בסוף כדי להיות מנהלת בכירה צריך לעבוד שעות, זה לא יעזור, צריך לשים גבולות ולצאת פעמיים בשבוע מוקדם הביתה וזה מקובל וגם גברים עושים את זה, אבל בסוף יש מחירים. נסעתי למשלחת ראש הממשלה להודו ביום הראשון של כיתה א' של הבן שלי וכל האימהות של הישוב שלחו לי תמונות מסכן שאימא שלו נטשה אותו ביום הראשון של ביה"ס. הוא בכיתה ה' היום והוא שרד כדי לספר. אז יש מחירים, אבל אנחנו מאוד מדברים בבית, אני מביאה אותם למקום העבודה שלי, אני מראה להם, אני מתייעצת איתם ומספרת להם, אני הולכת לכנס כזה ולהציג ככה, מה דעתכם? עושה חזרות בבית, הם מאוד משולבים בקריירה שלי ולמה אני חושבת שזה חשוב, בעיני זה רול מודלינג, מה שאני נותנת לבנות שלי, גם לבנים, את צודקת, יום אחד הם יתחתנו עם מישהי כזאת וידעו איך מתנהגים בבית שוויוני וגם לבנות שלי להראות שאין גבולות והשמיים הם הגבול. בעיני המחיר שהם משלמים שהם פחות רואים אותי, המתנה של העצמאות ורול מודלינג זו מתנה שאין תחרות לה."

מיכל– "אני תוהה אם הייתה אישה ראש ממשלה אם היא הייתה קובעת נסיעה להודו ב- 1 בספטמבר. לי יש מנהלת שהייתה צריכה להתחיל לעבוד ב- 1 לספטמבר, היא אמרה אני מתחילה ב- 2 לספטמבר, כי ב- 1 לספטמבר אני מכניסה ילדים למסגרות. זה היה מאוד לגיטימי וזה היה מסר לנשים בארגון. יש לי ילדים נורא קטנים והבת שלי בת 6 ואנחנו בעיקר מדברות על חלומות. באמת העבודה מאוד נוכחת, אני מספרת להם מה אני עושה, יש לי בת ובן, הם יודעים מה אני עושה, אני משתפת אותם, אני מספרת להם למה בשישי אני עובדת כי אני צריכה להביא תרופה לקורונה, העבודה נוכחת במודעות שלי לשתף אותם כמודלינג."

נטלי- "יש לי 2 ילדים, בת 19 וחצי חיילת ובן 15 בכיתה ט'. הם שולבו וגדלו לתוך הקריירה שלי מגיל 0 וגם הם הבינו שיש מחירים, אבל אימא נמצאת כשזה חשוב להם."

הם מלמדים אותך גם על הטיקטוק?

נטלי– "כן. מבחינתם זה אימא עושה פדיחות, אימא עושה בושות שהיא בטיקטוק, אבל כן הם לגמרי חלק מהתהליך הזה ואני משתפת אותם ומתייעצת איתם וכשאני יוצאת ונוסעת לחו"ל וחוזרת, הם שם ואני מבחינתם רול מודלינג. הבת שלי אמרה לי "אימא, את הדוגמה הכי טובה למה שאני רוצה להיות". יש משהו שאני מקפידה לדבר עם הבת שלי זה עצמאות כלכלית, שהיא צריכה להרוויח את הכסף שלה ולהיות עצמאית כלכלית ולא להיות תלויה באף אחד ולדעת לפרנס את עצמה מגיל מאוד צעיר."