אשת השנה האמיתית שלי

ניסו ליצור מתח, השבועון החשוב טיים אפילו פתח פורום של הצעות והימורים לשאלה: מי יהיה איש השנה של המגזין. אבל הבחירה איכזבה: ברק אובמה.

זה נכון שאובמה נבחר לקדנציה שנייה בבית הלבן אחרי מסע בחירות מתוח. נכון גם שנשיא ארצות הברית הוא האדם החזק בעולם בכלל ובעולם החופשי בפרט. ולכן בחירתו צפויה ומשעממת.

טיים, לא מצאתם אישה 26 שנים?
מאז נבחר צ'רלס לינדברג, האדם הראשון שחצה בטיסה ישירה את האוקינוס, לאיש השנה של המגזין טיים בשנת 1927, נמצאו רק 4 – ארבע!!  נשים בלבד כאנשי השנה: ווליס סימפסון, האישה שלמענה ויתר הנסיך אדוארד על המלוכה ונישא לה, סינג מאי לינק, רעייתו של צ'אנג קאי-שק, המלכה אליזבת וקורסון אקינו, נשיאת הפיליפינים לשעבר.

ב-1975 בחר המגזין את "האישה האמריקנית" לאשת השנה, עם סיום מה שנחשב לגל השני של הפמיניזם שהחל בשנות ה-60 של המאה הקודמת (הרשימה המלאה כאן).

אז הנה כמה הצעות לאשת השנה של 2012:

הבחירה הצפויה: אנגלה מרקל. מרקל הובילה השנה ביד חזקה ובנחישות רבה את המאבק במשבר הכלכלי באירופה. חלק ממדינות האיחוד נקלעו לסף פשיטת רגל חברתית – יוון, ספרד ופורטוגל עם שיעורי אבטלה גבוהים במיוחד – ומצב כלכלי קשה שמאיים על גוש היורו. גרמניה, שתחת הנהגתה של מרקל, המשיכה להיות המדינה החזקה והיציבה ביותר בגוש האירו, הייתה גם העוגן הכלכלי של מדינות האיחוד.

 

המציאה פטנט לנשים והפכה למיליארדרית
שרה בלייקלי התחילה עם רעיון טוב ו – 5,000 דולר. היום יש לה חברה ששווה מיליארד דולר, את אופרה ווינפרי בתור מעריצה, ומקום של כבוד ברשימת מאה האנשים המשפיעים של מגזין "טיים" והנשים העשירות של מגזין פורבס. הכירו את האישה שהמציאה את הספנקס.

 

מרקל הקדישה חלק משמעותי מזמנה לטיפול במשבר ולמציאת פתרונות שישאירו את איחוד המדינות על כנו. אפשר להתווכח על הדרך שבה נהגה, או על המדיניות הכלכלית שהובילה, אבל אי אפשר להתווכח על העובדה שאנגלה מרקל עמדה בחזית והובילה מהלך משמעותי ועוצמתי.

בחירה קצת פחות צפויה היא של אישה שסיפור חייה יכול לשמש לרבים בכל רחבי העולם: אונג סאן-סו-צ'י מבורמה היא מיאנמר. השנה נבחרה סאן-סו-צ'י כחברת הפרלמנט במיאנמר לקראת הבחירות הכלליות שצפויות במדינה בשנת 2015 שאז צופים שתבחר לנשיאה, אחרי שישבה לסירוגין במעצר בית מאז 1989. בין השאר בשל סירובו של השלטון הצבאי במדינה להכיר בתוצאות הבחירות ובזכויותיה הפוליטיות של מנהיגת האופוזיציה. סאן-סו-צ'י הייתה כלת פרס נובל לשלום לשנת 1991, אבל נבצר ממנה לנסוע לאוסלו להשתתף בטקס הענקת הפרס, והיא יכלה להגיע לשם רק השנה, עם שיחרורה ובחירתה לפרלמנט.

אונג סאן סו צ'י

הנשים ששינו את החשיבה השנה
אבל בעיני הבחירה המעניינת והמשקפת ביותר לשנת 2012 יכלה להיוולד מתוך הדיון החברתי הסוער ביותר שהתקיים השנה ותמציתו: שאלת נשים-אימהות וקריירה. לדיון הזה היו כמה עוגנים משמעותיים: יריית הפתיחה הייתה המאמר של אן מארי סלוטר בשבועון אטלנטיק. סלוטר, פרופ' ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת פרינסטון, התוודתה בגילוי לב שהחליטה להתפטר ממשרה נחשקת ובכירה מאוד במשרד החוץ האמריקני משום שלא הייתה מוכנה עוד לשלם את המחיר שזה תבע ממנה כאימא לשני בנים צעירים.

זה היה המאמר הנקרא ביותר בהיסטוריה של השבועון וגרר אחריו אלפי דיונים ומאמרים בשלל שפות ומדינות סביב הסוגייה המשמעותית ביותר בחיים המודרניים: משפחה או קריירה. שאלה, שאגב אינה ייחודית רק לנשים בשוק העבודה.

עוגן נוסף הייתה ההחלטה על מינוייה של מריסה מאייר כמנכ"לית יאהו כשהיא בחודש השישי להריונה: לא רק שענקית האינטרנט מינתה אישה לתפקיד הבכיר, אלא שהאישה הזאת הייתה בהריון מתקדם, ושבוע אחרי הלידה כבר שבה לעבודתה. גם האירוע הזה זכה לאינספור תגובות ומאמרים בעד ונגד (למשל בפורבס, או כאן באונלייף).

העוגן השלישי היה שער פרובוקטיבי של המגזין טיים עצמו, שדן בנושא ההנקה ובו נראתה אישה חטובה וסקסית מיניקה פעוט כבן 3 כשהוא עומד על כיסא ושניהם מביטים במצלמה, תחת הכותרת: האם את מספיק אימא?.

השער המפורסם של הטיים

וציון הדרך האחרון לשנה זו היה במערכת הבחירות לנשיאות, כאשר אן רומני הותקפה על כך שאין לה קריירה וכי היא "רק" מגדלת ילדים, ונמשך באמירה המתנשאת של המועמד מיט רומני עצמו כשסיפר כיצד ניסה לשלב נשים כשהיה מושל מסצ'וסטס ואמר שיש לו "קלסרים מלאים בנשים".

ולכן, לטעמי, השאלה הכלל חברתית: אימהות, נשים וקריירה – מתאימה יותר לככב על השער השנתי של מגזין חשוב, כאשת השנה.