הלן תומאס – העיתונאית שפרצה את תקרת הזכוכית

אם תרצי – תגיעי. היום נשים יכולות להגיע לכל תפקיד בתקשורת. עובדה, תראו שאת כל מהדורות החדשות החשובות בטלוויזיה מובילות נשים, תראו כמה נשים כותבות מאמרי דעה וטורי פרשנות, תראו כמה נשים בכלל יש בתקשורת. מצבנו מעולה.

האומנם?

תלוי מאיזה צד של הכוס שואלים. מצד החצי המלא, או מצידו של החצי הריק? אבל מכל צד שלא מסתכלים על תמונת הנשים, אין ספק שאת ההישגים שיש לנו, אנחנו חבים לנשים שהיו שם לפנינו ופרצו את הדרך ואיפשרו לנו להמשיך את השרשרת הזאת. אז ממש בימים אלה, כשאנחנו ממסדות את תא העיתונאיות שלנו כאן, בישראל, כשאנחנו נאבקות לייצוג נשים על המסך, כפרשניות, ככותבות מאמרי דעה, כמומחיות, ובעיקר כשותפות לכל תהליכי קבלת ההחלטות במדינה, יש לנו לעיתים נטייה לשכוח את מי שהיו שם לפנינו.

אחת הנשים הבולטות האלה הלכה השבוע לעולמה, הלן תומאס, שאמורה הייתה לחגוג את יום הולדתה ה-93 בעוד שבועיים. יתכן שפריצת הדרך של תומאס הייתה הרבה יותר משמעותית מזו שלנו היום. היא הייתה שביעית מתוך 10 ילדים להורים שהיגרו לארצות הברית מלבנון. לאביה הייתה חנות מכולת, ואנגלית לא הייתה השפה החזקה בבית. למרות זאת מעולם לא רצתה שיתייחסו אליה כאל אמריקנית- לבנונית, ועוד בתיכון החליטה שתהיה עיתונאית. באוניברסיטה שבה למדה לא היה אז חוג לתקשורת, והלכה ללמוד ספרות אנגלית.

הלן תומאס (מימין) עם הנשיא ג'רלד פורד בחדר הסגלגל, 1976 (צילום מתוך ויקימדיה)

כשהיא עשתה את צעדיה הראשונים בעולם התקשורת היא ראתה סביבה רק גברים. שורות של גברים בתפקידים בכירים וזוטרים והיא הייתה האישה האחת שפרצה את תקרת זכוכית פעם אחר פעם. היא החלה כמתמחה ואחרי חודשים ספורים הצטרפה לשורות UP

(united press) ועבדה בשירות סוכנות הידיעות הזאת 57 שנים. קשה להאמין שבעידן התקשורתי הנוכחי מישהו, בוודאי אישה, יכולה להחזיק מעמד באותו מקום עבודה כל כך הרבה שנים ולהתקדם לתפקיד כל כך בכיר ולהמשיך לקבל הכרה וכבוד גם שנים אחרי שחצתה את גיל הפנסייה.

בתחילת דרכה כשהייתה כתבת מן השורה, סיקרה בעיקר נושאים הקשורים לנשים וערכה פרופילים של ידוענים. אבל הלן תומס לא הייתה מוכנה להישאר בשום תפקיד שאיזשהו גבר תפר עבורה כאישה. היא שאפה ליותר. אישה עם מזג סוער שהצליחה לסלול את דרכה דרך תקרת הזכוכית העבה, מדרגה אחרי מדרגה.

הנשיא ברק אובמה חוגג יום הולדת 89 להלן תומאס ב- 2009 (צילום מתוך ויקימדיה)

היא הובילה מאבק שאיפשר לנשים עיתונאיות לסקר את ביקורו של נשיא ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב, וניצחה, הייתה העיתונאית הראשונה שהצטרפה למועדון העיתונות הלאומי (national press club – המקבילה האמריקנית לאגודת העיתונאים), האישה הראשונה שמונתה ככתבת קבועה בבית הלבן, מהראשונות שכתבה מאמרי דעה, והאישה הראשונה שעמדה בראש משרד הבית הלבן של סוכנות הידיעות שבה עבדה. היא הייתה האישה הראשונה שעמדה בראש תא כתבי הבית הלבן. בדין ובצדק זכתה במקום של קבע בשורה הראשונה בחדר התדרוכים שם. אבל תומאס לא הייתה רק אישה פורצת דרך, היא הייתה גם עיתונאית חדת לשון וישירה.

10 נשיאים חלפו בשנותיה בבית הלבן, והיא לא היססה לעמוד מול אף אחד מהם ולשאול את השאלות הקשות ביותר. את הנשיא ביל קלינטון שאלה על יחסיו עם מוניקה לווינסקי, את בוש הבן שאלה מדוע רצה לצאת למלחמה בעיראק, על ניקסון היקשתה בנושא פרשת ווטרגייט ועוד ועוד.

הנשיא ג'ורג' בוש מברך את הלן תומאס לכבוד יום הולדתה ב- 2006

אולי לא מפתיע ללמוד שהלן תומאס נישאה לראשונה רק כשהייתה בת 51, לעמית למקצוע מסוכנות הידיעות איי.פי. השניים היו נשואים 11 שנים, עד שבעלה מת ממחלת האלצהיימר. העובדה הזאת מעלה למודעות את השאלה האם נשים נאלצות לוותר על חיי משפחה אם ברצונן להשיג קריירה משמעותית במקצוען, ובעיקר בתקשורת, שבה התחרות גדולה ושעות העבודה ארוכות ותובעניות, ולאף אחת מהנשים שם אין אישה תומכת שתיקח אחריות על המשפחה והטיפול בבית.

הלן תומאס סיימה קריירה מפוארת בגיל 90 באקורדים צורמים שקשורים, איך לא, דווקא לנו בישראל ולסכסוך עם הפלסטינים. כשנשאלה מה דעתה על ישראל, היא ענתה "שיילכו משם, שייצאו מפלסטין", כשנשאלה לאן יילכו, ענתה בבוטות: "למקומות שמהם באו, לפולין, לגרמניה." דבריה של מי שהפכה לאייקון עוד בחייה קוממו עליה תגובות וביקורות רבות. היא אומנם התנצלה אבל במקביל גם פרשה מתפקידה כפרשנית ברשת העיתונות הרסט.

את מקומה תפס, מן הסתם, גבר, כי כך קורה תמיד, ואנחנו, הנשים, נמשיך במאבק לשילוב נשים בקביעת מדיניות, בכלכלה, בפוליטיקה, בחברה ובתקשורת כחלק מהמאבק הכללי לשוויון.