ג'קי מוגרידג' – הטייסת המסתורית של צה"ל

זוכרים את בג"צ אליס מילר שחייב את חיל האוויר הישראלי לקלוט נשים לקורסי הטיס? זוכרים שהם טענו בתוקף שלא ניתן להכשיר נשים לתפקיד כזה ושזה יאלץ אותם להתארגנות לוגיסטית שהם לא מסוגלים לעמוד בה? זוכרים שעזר ויצמן לקח צעד אחד קדימה כשטען שנשים לא יכולות לעמוד בלחצים שנדרשים מטייסי קרב?

מה שאירוני בכל הסיפור הזה הוא שחיל האוויר בעצמו הכשיר טייסות במהלך קורס הטיס שלו וזה קרה הרבה לפני בג"צ מילר. שמותיהן היו רות בוקבינדר, יעל רום ורינה לוינסון ושלושתן צלחו את קורס הטיס שנפתח בשנת 1951. הן עשו עבודה מצוינת ושירתו נאמנה את המדינה והוכיחו היטב שחיל האוויר בהחלט יכול לעשות את מה שהוא מסרב לעשות.

בכל מקרה, שלוש שנים לפני כן, בשנת 1948 קיבלנו את עצמאותנו והמנדט הבריטי בא לסיומו. מדינת ישראל הצעירה גיששה בזירה הבינלאומית אחרי בעלות ברית לקשור איתן קשרים. אחת מהן היתה בורמה. בדיוק כמו ישראל, גם בורמה השתחררה מעול הבריטים בשנת 1948 ועשתה את צעדיה הראשונים כמדינה עצמאית. בן גוריון, שהיה חובב גדול של פילוסופיה אסייתית, בודהיזם ועמידת ראש – שמח להדק את הקשרים עם בורמה בכל התחומים. כך לדוגמא, נמכרו לבורמה טכנולוגיות חקלאיות, נקשרו קשרים תרבותיים וכמובן כמיטב המסורת הישראלית, התחלנו למכור להם נשק.

כשהתחלתי לקרוא על "מבצע אורז" במהלכו מכרה ישראל לבורמה מטוסי קרב מסוג "ספיטפייר" תפסה את עיני דווקא עדותו של קצין בחיל האוויר הבורמזי. הוא סיפר שהוא הופתע מאוד לגלות שישראל הטילה על טייסת להעביר את אחד מהם, ולא רק זה, אלא שהטייסת הייתה גם אימא.

העדות הזו סקרנה אותי מאוד ולכן ניסיתי לברר על מי משלוש הטייסות שלנו הוא דיבר. מהר מאוד גיליתי שעל אף אחת מהן. יעל רום הייתה הניחוש הסביר ביותר. רום נמנעה מרישום לידת בתה כדי שתוכל להמשיך לטוס אולם כשהתגלה שהיא אימא, חיל האוויר אילץ אותה לפרוש משירות פעיל והיא הפכה לטייסת בארקיע. אולם המחשבה שבזמן שחיל האוויר עוד לא ידע שרום ילדה, היא הטיסה מטוסי קרב מעל כל אסיה הייתה מוזרה ובכלל, רום התמחתה בהטסת מטוסים מסוג "דקוטה" ולא מסוג ספיטפייר. תעיד על כך העובדה שהיא הטיסה את שתי הצניחות המבצעיות היחידות של יחידת הצנחנים מאז ומעולם בזמן מלחמה ומעבר לקוי האויב.

מימין לשמאל: רינה לוינסון ויעל רום. צילום: מתוך ויקימדיה

ביקשתי מידע ממכון פישר של חיל האוויר כדי לבדוק מיהי הטייסת המסתורית. שם לא ממש ידעו על מה אני מדברת והטילו ספק בעדותו של הקצין הבורמזי אבל כיוון שמדובר היה בסיפור מוזר וכיוון שהתעקשתי, הבטיחו לי שיבדקו את הדבר.

התשובה הגיעה דווקא מחיפוש אינטנסיבי באינטרנט שחשף לראשונה את השם הזר: ג'קי מוגרידג'. כשחזרו אלי טלפונית ממכון פישר, כבר החלה התמונה להתבהר. ג'קי מוגרידג' לא הייתה טייסת ישראלית. היא הייתה טייסת דרום אפריקאית שהטיסה מטוסים במלחמת העולם השנייה בחיל האוויר הבריטי ונשכרה למשימה על ידי ממשלת ישראל.

לצרכים ביטחוניים הוטסו כל הספיטפיירים בעסקה הזאת שכונתה "מבצע אורז" דרך מדינות זרות וע"י טייסים זרים. את המטוסים הטיסו לקפריסין ומשם הם נאספו והוטסו במסלול מסובך ומפותל לבורמה. הם נחתו בשדות תעופה של חיל האוויר הבריטי והקפידו לשמור על סיפור כיסוי לפיו הם שייכים לבריטים.

ג'קי הייתה אז בת 35, קתולית ו"משוחררת", נשואה וכן, אם  לילד. נאמר עליה ששמרה על צניעות אף על פי שהייתה הטייסת המנוסה ביותר בצוות. לפי עדותו של עמיתה לטיסות, גורדון לוויט, היא נהגה להסתובב עם מחשוף נדיב ואחד האנגלים בצוות הצליח לעצבן את כולם כשפנה אליה בנימוס מופגן ומוגזם כיוון שהייתה אישה.

מוגרידג' כתבה ספר בשם "אישה טייסת" על חוויותיה מטיסות בכל רחבי העולם וגם על ההשתתפות במבצע אורז. היא מספרת שם בכנות מלאת הומור על עצמה ועל הגברים הטייסים המאצ'ואיסטים שסבבו אותה במהלך הקריירה שלה. משעשעים במיוחד החלקים שבהם דווקא השחצנים שבטייסים עושים פאדיחות: שוברים, מקלקלים ומתרסקים. אבל ג'קי לא חוסכת לקורא גם את הפאדיחות שלה עצמה, למשל כשהיא מתארת איך שתתה יותר מדי ספלי קפה ולכן התקשרה למגדל הפיקוח ודרשה בתוקף שיתנו לה קדימות בנחיתה כי היא חייבת לשירותים, עכשיו ומיד!

ג'קי מוגרידג'

מוגרידג' ידעה להטיס לא פחות מ- 86 סוגים של כלי טייס, ובמהלך מלחמת העולם השנייה היא הטיסה יותר מאלף וחמש מאות כלי טייס שונים! היא ניחנה בחוש טכני מפותח ובתפיסה מהירה והעידה על עצמה שיכלה להטיס כמעט כל כלי טייס אחרי שקראה את חוברת ההוראות (וגם עשתה זאת לא מעט פעמים במהלך המלחמה…).

מעניין שאת שירותיה עבור מדינת ישראל עשתה ג'קי דווקא בתקופה שמפקד חיל האוויר היה, מי אם לא, עזר ויצמן שכנראה היה כל כך משוכנע שנשים לא יכולות להטיס מטוסי קרב שהוא שכר אחת כדי לעשות את זה. סמך כנראה על זה שאף אחד לא ידע.

מוגרידג' עזבה אותנו אל שדות הטייס הנצחיים בשנת 2004 ולקחה איתה טיפ טיפה מהעבר של מדינת ישראל. מעניין  לגלות כמה האישה הזו נעלמה מדפי ההיסטוריה עד כדי כך, שאפילו בחיל האוויר פקפקו בקיומה. אולי בעצם לא מפתיע בהתחשב בעובדה שלאורך השנים היה מאמץ מודע למחוק בישראל את תרומתן של טייסות כדי לא ליצר "תקדים" וכדי שהעניין חלילה לא יהפוך למסורת. הטייסות שיש לנו עכשיו,  הן פורצות דרך, אבל חשוב לזכור שזו דרך שכבר הייתה קיימת שם מדורי דורות ורק התכסתה בצמחיה במהלך השנים ונשכחה מהלב.

תודה רבה לשלהב, ג'ו ועמוס ממכון פישר על עזרתם הרבה בהכנת הכתבה.