למה נשים מוותרות על לבוש סקסי לעבודה?

רונית (שם בדוי), בשנות השלושים לחייה, עבדה בערוץ 10 בשנותיו הראשונות. מה שהיא זוכרת משם  זו אווירת עבודה לא נעימה עבור נשים: "היתה שם אווירה של ציד, של הטרדה מינית, כאשר רוב הבכירים היו גברים", היא מתארת, "בתוך כל זה, אני זוכרת שבוקר אחד הגעתי לעבודה לבושה בחצאית ולא הפסיקו להטריד אותי. 'יש לך קצת חצאית ברגלים'- זו הייתה מן בדיחה שם. אנשים, ובהם מגישים ידועים, היו פותחים לי את הדלת במחוות מוגזמות רק כדי להסתכל לי על הישבן. ובכלל, אנשים היו זורקים הערות ומטרידים באופן חופשי לגמרי. זה היה סוג של נורמה".

עוד באון לייף:

"את רואה מישהו בכיר עולה, אז את אומרת לעצמך בלב: 'טוב, אני אעלה במעלית השניה'. זה מסוג הדברים שהרבה נשים עושות ביומיום. כבחורה שמצאה את עצמה מוטרדת, הקפדתי תמיד לשמור על עצמי. אם ברור לך שתספגי הערות, את מראש שוקלת פעמיים אפילו אם ללבוש גופיה, כדי לא לספוג הערות על גודל החזה. אני לא מסוג הנשים שהולכות עם מחשופים, או בגדים צמודים – כאלה שלכאורה מושכים תשומת לב. הקפדתי גם לא לחזור שוב על ה'טעות' ולהגיע בחצאית. אני ממש זוכרת את החוויה הזו של ללכת עם חצאית מיני ולהרגיש שלא נעים לי. זה כאילו את מצנזרת את עצמך, כי זה לא נעים, וכדי להימנע מהגבר הבא שיעבור מולך במסדרון ויזרוק לך הערה".

המונולוג הזה בטח מוכר לרבות מאיתנו, כי לא חסרות נשים שחושבות פעמים לפני שהן מתלבשות לעבודה. ברשימות הטיפים של כיצד עליך להגיע לראיון לעבודה, לבוש חושפני או חצאית קצרה מידי היא Big No, כי לעולם לא תקבלי שוב את הצ'אנס לעשות את הרושם הראשוני, האמנם? ומה קורה לאחר שכבר התקבלת לעבודה?

"החצאית הקצרה לא מגדירה אותי"

סקר של משרד העבודה הבריטי שפורסם ב-2013 הראה כי גברים לא רוצים לראות נשים בלבוש פרובוקטיבי לידם במקום העבודה, ולמה? כי הן "מפריעות לריכוז", זאת על פי מה ש-66 אחוזים מהנשאלים סימנו כאופציה ראשונה בשאלון. על פי תוצאות השאלון גם ניתן להבין שרבים מהגברים היו רוצים לראות את המכנסונים, החצאיות הקצרצרות והמחשופים העמוקים מסתלקים להם מהעיניים. לכל הפחות כאשר הם נאלצים להתרכז בעבודה. 34 אחוזים ממשתתפי הסקר אף הדגישו כי היו רוצים כי יהיה אסור על פי חוק להגיע למשרד בבגדים חושפניים יתר על המידה.

עו"ד טלי גוטליב, פרקליטה פלילית, הגיעה החודש לפגוש עציר בבית מעצר ועוכבה בכניסה על ידי סוהרת בשל חצאית קצרה שלבשה, בנימוק שהחצאית אינה עומדת בכללי הלבוש הצנוע איתו מותר להיכנס לבית המעצר. רק לאחר דין ודברים הורשתה גוטליב להיכנס. בידיעה שהתפרסמה בנושא באתר Ynet, הצטלמה גוטליב על רקע בית המעצר עם החצאית הקצרה. לא חסרו טוקבקיסטים שאמרו, בתגובה, שהעיכוב היה מוצדק, כי אכן החצאית היא קצרה מידי ועלולה לעורר כל מיני "עצירים חרמנים". לשון התגובות.

כשאני שואלת את גוטליב מה יש לה להגיד לכל המעירים, היא עונה: "אולי החצאית שלי קצרה אבל הכתפיים שלי רחבות ואני יודעת לספוג ביקורת רבה מאוד. הביקורת הזו אפילו מעוררת גיחוך כי היא יושבת על סטיגמות שאני לא מעוניינת לקחת בהן חלק. אני לא חושבת שאישה מצליחה בגלל איך שהיא נראית. אני גם לא חושבת שעצירים הם חיות אדם. הם אנשים מכבדים שנמצאים בסיטואציות לא נעימות שבדרך כלל מוציאות מהם חמלה ולא רוע. התגובה היחידה שקיבלתי מהעצירים היתה התנצלות על עוגמת הנפש שנגרמה לי. הם קראו את זה בעיתון והתנצלו על היחס המחפיר שמבחינתם קיבלתי וגם הודו לי על התגובה שלי שמכבדת אותם כבני אדם".

האם את חושבת פעמים לפני שאת מתלבשת לעבודה?

"אני אף פעם לא חושבת פעמים על מה שאני לובשת. אני לובשת מה שאני אוהבת ללבוש והעובדה שאני לובשת חצאית קצרה לא מגדירה אותי. אם מישהו חושב שבעולם המשפט אתה יכול להצליח הודות לאיך שאתה נראה- זה לא יכול להחזיק מעמדך אפילו לדקה. בית משפט מכריע על פי מהות. אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו צריכים לאפשר לאנשים להתלבש כראות עיניהם וכן אנחנו אמורים לסנן את הביקורת שאנחנו חשים מול בגד שצורם לנו".

אבל יש כאלה שמרגישים נוח להעיר הערות מול חצאית קצרה מידי. הערות נוסח: 'התלבשת ככה- אז רצית את זה'.

"לי לא מעזים להעיר שום הערה בסגנון שכזה. גם אם החצאית שלי קצרה- התשדורת שלי היא מרוחקת. לא ספגתי מעולם ביקורת על איך שאני מתלבשת למעט מקרה אחד שהיה לי בבית משפט בכפר סבא. קלדנית של שופט דתי שלחה לי פתק לסגור כפתור בחולצה ואני צרחתי על כך בבית משפט".

"לו זה היה קורה היום- גם הייתי מפרסמת את הפתק הזה ברבים. אני אומרת בפה מלא: אנחנו צריכים כחברה לספוג את האוטונומיה של הפרט לבחור מה ללבוש. אנחנו חיים בחברה מתבוננת. מסתכלים עלינו, אנחנו מסתכלות, אבל אני מחזיקה מגברים כאינטליגנטיים ולא ככאלה שיושפעו מחצאית או מחשוף. מי שמסתכל אחרת או עקום- זה בשוליים וכנגד מי שעובר את הגבול יש חוקים".

העין הבוחנת היא עין גברית

יש חברות או מקומות עבודה שמנהיגים מדים או קוד לבוש. אך בהעדר קוד לבוש, נראה שיש איזשהו קוד חברתי שמגדיר: מהו לבוש סקסי, מהו לבוש פרובוקטיבי, מה משדר הלבוש ומה זה אומר עליך, כאישה. ד"ר הגר להב, מרצה בבית הספר לתקשורת במכללת ספיר, מתמחה בחקר ייצוגי נשים בתקשורת ובמחקר פמיניסטי בתקשורת. להב מצידה, החליטה כבר לפני שנים שהיא "לא חלק מהמשחק הזה".

ולמה הכוונה? להב: "אנחנו מעבירות (וגם מעבירים) דרך מה שאנחנו בוחרים לבוש מסר לעולם לגבי מי אנחנו ואיך אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו. לבוש הוא כמו שאמרה יונה וולך: 'טקסט פוליטי': מצבע הלק ועד גובה העקבים, מרוחב המכנסים ועד עומק המחשוף-  זה הכל סימנים של מי אני. הלבוש הזה הוא בעצם מחווה, התאמה או הענות למבט הגברי הדומיננטי שקובע איך אישה צריכה להראות כדי שתהיה נעימה להסתכלות, כשהעין היא כמובן עין של גבר".

"אני בוחרת, תוך ההבנות האלה, לא לאמץ כמעט אף צביון של הענות לתביעה הזו של 'תהיי מושכת בשביל המבט הגברי'. זה בא לידי ביטוי אצלי מכף רגל ועד ראש: אי צביעת שיער, בלי איפור, בגדים רחבים שהקריטריון היחידי הוא האם נוח לי איתם או לא. הנעלים איתן אני הולכת הן כמובן שטוחות ובקיץ כפכפי אילת לכל מקום, גם כשאני באה להרצות באוניברסיטה. המסר שאני מעבירה הוא בעצם: 'אם מה שאתה מחפש זה משהו נשי, ייצוגי וכוסי- אל תחפש את זה פה".

אלו תגובות את מקבלת מהסביבה?

"בבית, בן זוגי מקבל את זה בהבנה. מידי פעם אני מופיעה בטלוויזיה מסורקת ומאופרת ואמא שלי אומרת לי: 'את כל כך יפה עם איפור, למה את לא מתאפרת יותר? קצת סומק, מה כבר ביקשתי?' לא. What You See Is What You Get. אני בפירוש לא משחקת את המשחק הזה".

האם את מזדהה עם נשים כמו רונית, שחושבות פעמים לפני שהן לובשות משהו חושפני לעבודה?

"נשים נמצאות בדילמה איומה. במיוחד נשים צעירות. מצד אחד, אם את לא 'כוסית' את לא נחשבת, ומצד שני- אם את 'כוסית' מה את באה בטענות אם מטרידים אותך או במילה הנחמדה 'מתחילים איתך?' את הרי 'מבקשת' את זה, תראי איך את לבושה?' זו דילמה שאת לא יכולה לצאת ממנה.

"כמרצה במכללה, חשוב לי לעמוד מול הסטודנטים כפי שאני ולשדר מסר של: 'הנה, תראו אישה שיש לה מה להגיד ומה לתת מבלי להתאים את עצמה לציפייה התרבותית של איך אישה אמורה להראות'. לתת לגיטימציה לעוד מראה. זה מעניין ופוקח עיניים. קרה לי לא מעט שניגשו אלי בחורות שלבושות פחות או יותר כמוני כדי לומר לי איך שזה מחזק אותן".

"לא צריך לגונן על נשים, הן חזקות"

אורי גילים הוא מנהל בכיר שעובד שנים בחברות הייטק מובילות. ברזומה שלו ניתן למצוא תפקידים בכירים ב-AOL, ICQ, אינטל וגילת. "אני לא נתקלתי בהערות ספציפיות נגד נשים במקומות בהם עבדתי", הוא מצהיר, "לכן אני לא חושב שזו צריכה להיות דאגה גדולה מידי עבור נשים. שמעתי גברים בעבודה שמדברים על נשים אבל לא כפונקציה של הלבוש שלהן אלא אם הן מצאו חן בעיניהם או לא, אם נראו טוב או לא. בכל מקרה, בחורה שהתלבשה בצורה מסוימת לא קיבלה יותר תשומת לב מבחורה אחרת. אני לא יכול לדמיין מצב שבו אישה תגיע לעבודה בלבוש כזה שיחייב שהמנהלים יעירו לה שעברה את הגבול. המסר שלי הוא אותו מסר גם לנשים וגם לגברים- תשתדלו להראות הכי טוב שאתם יכולים, במסגרת הלבוש המקצועי הנחשב מתאים למקום העבודה".

אבל נשים לא מעטות אכן מרגישות מאוימות או חשות שלא בנוח אל מול מבטי גברים פולשניים בעבודה.

"אני חושב שאם מישהי מרגישה מאוימת היא לא צריכה בהכרח ללכת לבוס שלה אלא להתעמת עם הבנאדם שלדעתה מתנהג לא בסדר. להגיד לו: 'העיניים שלי פה למעלה' או משהו כזה. להעיר לו שההתנהגות לא ראויה. אני לא אוהב את כל העניין הזה שצריך להגן או לגונן. נשים הן חזקות, הן צריכות לדעת מה הן עושות והן לא צריכות עזרה של אף אחד".

אבל יש להן מה להפסיד. עלולים לפגוע להן בקידום למשל.

"לא בדיוק. כי אם הקידום של אישה זו או אחרת עלול להיפגע בגלל עימות מסוג כזה- ייתכן שזה לא מקום העבודה המתאים לה בכל מקרה. מאידך, אם היא תקודם בגלל שלא התעמתה- היא תיאלץ להמשיך לסבול את זה וזו סביבת עבודה שהיא אמורה לא להיות מרוצה ממנה. מה שחשוב הוא שאישה תעבוד במקום שהיא רוצה לעבוד ושיתנהגו אליה בצורה שהיא רוצה שיתנהגו אליה ואם זה לא קורה היא צריכה לעשות משהו בנדון".

אז מה בכל זאת נלבש מחר לעבודה? "אני מאוד מאמינה בנוחות", מכריזה להב, "אני חושבת שהסיפור הזה של 'להתלבש איך שנוח לי' הוא מאוד חשוב, אך הרבה נשים מאוד מקריבות את זה והולכות עם בגדים שלא נוחים להן באמת: הן מושכות את החולצה למעלה ואת החצאית למעלה, הן מדדות על עקבים לא נוחים כדי לשמר את מעמדן כ'נשיות', מושכות וסקסיות".

"אומרים לאישה: 'תתלבשי יפה, רפרזנטטיבי, איך שמצופה ממך', לא אומרים לה: 'תתלבשי נוח'. אני אומרת: תקשיבו יותר לנוחות הפנימית שלכן. היא אומרת לכן משהו על מי אתן, מה אתן ועל הפער בין איך אתן מרגישות לאיך שאתן יוצאות החוצה עם בגדיכן, שהוא חשוב. אם נוח למישהי עם עקבים 10 ס"מ, אומר לה: 'לכי על זה', אבל אם כואב לך וקשה לך ואת כל היום מחכה להגיע הביתה ולהחליף בגדים אז משהו בקשר בין האותנטי שלך לבין מה שאת מקרינה בחוץ לא עובד טוב. בעיני זה חשוב, כי הנוחות מסמלת משהו הרבה יותר עמוק. סוג של אמת של התאמה ביני לבין בגדי".

—-

**מערוץ 10 סירבו להתייחס לטענות בכתבה.