אורלי לוי אבקסיס: לאן נעלמו 20 מיליארד ש"ח מתקציב המדינה?

כולנו מכירות פחות או יותר את הנתונים – 33% מכלל העצמאים במשק הן נשים. נשים לקחו חלק בשוק העבודה, והתמורות שחלו הן תמורות שאי אפשר להעלים מהן עין ולא להתייחס אליהן בהתאם, או להתכונן ולהתכוונן לשוק העבודה המשתנה. ועדיין, אנחנו רואים עיוותים מובנים בתעשייה. נשים מרוויחות פחות ומדובר בעשרות אחוזים.

השאלה היא, איך אנחנו כפעילות ומעורבות, או כמי שנמצאות בנקודת זמן באזור שבו קובעים את עתידנו, חוקים שמשפיעים עלינו, משנות. לצערי הרב נאלצת לומר – התמורות אינן מספיקות. יש לשנות את החוק בהתאם למציאות הקיימת.

בנוגע לעצמאיות, הנושא כמעט אינו מטופל לחלוטין. התמורות שחלו בתקשורת, בנגישות, ביכולת של נשים לבחור גם להקים את בית העסק שלהן בתוך הבית הפרטי שלהן יחד עם הילדים הפרטיים שלהן ולהיות נגישות גם לכאן וגם לכאן – אין באמת תשתית שמאפשרת זאת בצורה הוגנת.

כשמדברים על עצמאיות שיוצאות לחופשת לידה, מחילים עליהן חוק מיושן שבא להגן על שכירות בזמנו – אבל על אישה עצמאית לא יכולים לגזור גזרה שווה כעל שכירה. החוק אומר שלאישה אסור להגיע לעבודתה בזמן חופשת הלידה – זה היה כדי להגן עליה מהבוס שלה, כדי שלא יביא אותה לעבוד בזמן חופשת הלידה. אך החוק מאוד דרקוני בנושא. ולעצמאיות, אחרי שלושה חודשים, יכול להיות שלא יהיה לאן לחזור. אם עצמאיות מגיעות לעסק בזמן חופשת לידה, אפילו רק כדי לחתום על צ'קים, הן נחשבות עברייניות, ונאלצות לשלם קנסות על תשלומים רטרואקטיביים.

אני שוקדת על החוק הזה לא מעט זמן. בתחילה נתקלתי במעין אדישות, גם באוצר וגם במשרדים הרלוונטיים. במשרד האוצר נאמר לי – אין לנו התנגדות. השר אלי כהן שאל אותי איך לא חשבו על זה קודם, שר העבודה והרווחה חיים כץ אמר שזה אף יכול לפתור בעיות מסוימות. שהרי נשים נמצאות בסכנה לעוני.

לגבי נשים חד הוריות יש אגדה אורבנית שהן מובטלות – אך 82% מהן עובדות, חלקן עצמאיות. ועדיין הן בסכנת עוני. המדינה אומרת, אתן מקבלות מזונות? יופי, כל שקל שתרוויחו, יש לכן שותף – המדינה. יש פה התנהגות פטרונית וישנה. כשהגעתי לוועדת שרים לחקיקה עם כל המשרדים הרלוונטים, יושבת ראש הוועדה לחקיקה, ועדת שרים לחקיקה דוחה את ההצבעה על החוק הזה.

אני פרלמנטרית, יש שיאמרו מצטיינת ויש שיאמרו שעושה את עבודתה. הצלחתי להביא את זה למליאה, תוך כדי שאני יוצרת עימותים וחיכוכים בקואליציה, והבאתי להתחייבות גורפת שזו תהיה החקיקה הראשונה שתעבור בשבוע הראשון של המושב. למה זה לא קרה מאז?

אורלי לוי אבקסיס. צילום: בני גם זו לטובה

כאשר אנו מדברים על נשים מובילות, מנכ"ליות, מנהלות ארגונים גדולים, אפשר להסתכל על מי שמנהלות את הכספים שלנו: מנהלות בנקאים, נשיאת בנק ישראל, נשיאת בית המשפט העליון. ועדיין, זה לא באמת משקף את חלקנו באוכלוסיה. בבית המשפט העליון, אנחנו בתת ייצוג משווע. אינני קובעת מאיזה צד, שמרני או אקטיביסטי יותר, אבל הייצוג צריך להיראות. השרה במשרד המשפטים לא מקדמת את הנושאים האלו, וזה פספוס בעיניי.

הסכנות שטמונות בהעלאה רוחבית של גיל הפנסיה

יש לנו אינטרס לחזק את הנשים במשק. מדברים על העלאות גיל הפנסיה באופן רוחבי, ולנשים באשר הן נשים, אני חושבת שאין דבר מעוות ולא שיוויוני יותר מלהחיל את אותו שינוי על קרנית פלוג ועל המנקה בקניון.

ככל שנשים יותר חלשות, הנתונים מראים שהיכולת שלהן להמשיך להיות מועסקות הולכת וקטנה עם השנים. בעוד שבנוגע לנשים חזקות בתעשיה כל שנה היא תוספת לניסיון ולמנייה שלה ביחס למקום עבודתה, הרי שכשאנחנו מדברים על האוכלוסיות המוחלשות זה בדיוק הפוך, כי כל שנה שוחקת את הגוף. בהוראה אחת, אנו גוזרים עוני משווע על אותן נשים.

באתי ואמרתי, אם אתם רוצים להעלות את גיל הפנסיה, בואו נעשה משהו דיפרנציאלי. ללא התייחסות ספציפית שונה, לא ניתן לנושא הזה להתקדם. לאחר מכן יצרנו, יש מאין, מתווה שבא ואומר שבתוך הנושא הזה המדינה תהיה חייבת להתייחס למקצועות נפרדים. אף אחד לא מצפה מהגננת בגיל 60 להמשיך ולהרים את הפעוטות הללו, ואפשר למנות עוד ועוד מקצועות כאלה.

כאשר אנו מדברים על התעסוקה בכלל, יש כמה חסמים שמונעים מאיתנו בין היתר למקסם את היכולות שלנו, לקדם את האג'נדה ועל הדרך להניע את גלגלי המשק. והרבה פעמים, את החסמים הללו צריך להתיר בחשיבה של מחוץ לקופסה. כי כלים יש לנו.

מה המדינה עושה כדי לאפשר לנשים להיות בעלות עסק?

אני חושבת שעולם העסקים בבעלות נשים פורח ומשגשג, אבל זה לא מתבטא ביכולת שלנו כמדינה להכשיר את הקרקע ולהביא תמריצים.

מדוע לא להעדיף נקודות כח מסוימות לעסקים עם נשים? יש לנו אפשרות לתעדף, יש לנו אפשרות לתקן עיוותים על ידי התערבות. למדינה יש תפקיד, היא הרגולטור, וברגע שהיא רואה עיוותים, תפקידה להתערב בתעסוקה וליצור תיקון שייתקן את אותו עיוות.

מישהו חושב שנעשה מספיק הכשרות מקצועיות של נשים כדי לפתוח עסק עצמאי? כי אני מחפשת ולא ממש מוצאת, רק נקודות כמו כוכבים שמנצנצים לרגע ונכבים. אין מדיניות מסודרת, וכולם אומרים שהם מודעים לבעיה. למה כאשר אנו דנים בנושאים ביטחוניים, אנו יודעים מה הדרג הפוליטי מדיני מבקש, יש אנשי מקצוע, וכשרוצים להגיע לנקודה X צריך להציע כמה חלופות, אבל כשמדברים על נושאים חברתיים כלכליים זה לא קורה?

אורלי לוי אבקסיס. צילום: בני גם זו לטובה

מבקר המדינה הצביע על כך לאחרונה שמוסיפים לנו מניפולציות בתוך התקציב. אני אומרת שהתקציב שכתוב בדיו שנראית לעין, ובדיו שקוף – שמחביא 20 מיליארד שקלים בשנה. האוצר יוצר מציאות שאי אפשר לנצלם כדי שיוכלו לשחק פה לפי כוח פוליטי. ולמה אני אומרת את זה? אפילו שרים וח"כים בקואליציה לא יודעים מה נמצא בסעיפים המוסתרים של התקציב. אלה 20 מיליארד שקלים שהיו יכולים לאפשר לנו לטפל בשוק התעסוקה, בנכים ובקשישים.

העולם משתנה, וגם אנחנו. הגיע הזמן לשנות את הנתונים בהתאם. יש פה חוסר הבנה בסיסי וחוסר יכולת של המערכת הפוליטית לתקן את זה בגלל השיקולים הפוליטיים הקואליציוניים. מדוע לבעלי עסקים גברים יש הוצאות מוכרות בלתחזק את העסק, ניקיון וכדומה, ולנשים לא? זעקתי אז ואני זועקת גם היום – קיבלנו רק נקודת זכות. יכולנו להכיר בהוצאות ילדים, אלפי שקלים בילדים בגיל הרך בין 0-3, יותר מילד באוניברסיטה. לפעמים העבודה שלנו לא מסתיימת כשהילד מגיע הביתה ב-16:00, ואז צריך להוציא כסף על בייביסיטר. זה הופך את העבודה ללא משתלמת.

שימו אותנו כראשי ארגונים, כראשי מפלגות – ואז נבוא ונגיד, אנחנו מחוייבות, אנחנו נשנה את התמונה. נעשה יחדיו ונצליח.

לנאום המלא:

 

אורלי לוי אבקסיסועידת און לייף לנשים ועסקיםנשים ושכרפערי שכר