5 המנהלות מאחורי מוצר השנה 2018

תרי ישכיל, 45 + 3 משותפים עם בן הזוג, תל אביב , סמנכ"ל חטיבת שיווק פרטנר

ידעת תמיד שאת רוצה לעסוק בשיווק?

"האמת שחשבתי שאהיה וטרינרית. אבל הייתי תלמידה פחות טובה. הועפתי מכל מסגרת חינוכית ובכיתה י' אמרו לי בפעם השניה שאני לא עולה כיתה, אז נסעתי לאחותי שגרה במנהטן ולמדתי בארה"ב בבית ספר ציבורי. כשחזרתי לארץ למדתי ב"אנקורי" והוצאתי בגרות טובה מאד, ואחרי הצבא הלכתי ללמוד פסיכולוגיה עם ודאות גמורה שאני אהיה פסיכולוגית קלינית. כשהגעתי לתואר השני החלטתי שזה גדול עלי ויומרני, והלכתי ללמוד פסיכולוגיה קוגניטיבית בידיעה שאעשה דוקטורט. בשנה השניה לתואר התחלתי לעבוד במכון מחקר שיווקי, עבדתי מול לקוחות גדולים כמו אסם וכלל, ונחשפתי לעשיה עסקית שבניגוד לאקדמיה דורשת חשיבה ביקורתית. הקצב היה אחר לחלוטין. זה היה ממכר.

"הייתי בת 29 כשהתקבלתי לנהל את תחום המחקר בסלקום. בחרתי במודע בקריירה ובמחיר שלה. הייתה לי תינוקת בת עשרה חודשים ובחרתי בקריירה. אמא שלי הגיעה וגרה אצלי. בעלי לשעבר היה צריך להיות יותר בבית. הייתי במשרד עד אחת עשרה בבית, ככה עבדו אז"

מה היתה נקודת המפנה ששינתה לך את הקריירה, הייתה כזאת?

"הקפיצה אחרי סלקום היתה משמעותית. ניהלתי שם את תחום השיווק העסקי ונראה היה שאתקדם שם, אבל אז קיבלתי הצעה לעבור לתנובה ולהיות עוזרת מנכ"ל. זה  תפקיד שיש בו סכנות רבות כי מדובר היה בחברה קיבוצית,  אבל ראיתי את ההזדמנות של להיכנס לשוק המזון. הייתי בראיון וישב מולי המנכ"ל ליעד כהן  ואמר "יהיה מענין". האמנתי לו. התפקיד נתן לי ראיה רוחבית, יכולת להניע ממשקים בכירים, זה לימד אותי צניעות, כי אחרת אי אפשר בתפקיד כזה להצליח. אחר כך זהבית כהן זיהתה אותי, והייתי ראש המטה של תנובה, והיה לי תפקיד סופר משמעותי מול קונים פוטנציאליים. זהבית נתנה לי הזדמנות לנהל את השיווק בחטיבת המזון בתנובה."

יש ניהול נשי בעינייך?

"פעם פחדתי להיות מנהלת אמוציונלית, היום אני מתה על זה שבוכים אצלי או צועקים. אני לא נלחצת מזה. ניהול אמוציונלי זה לדעתי עוצמה נשית, זה אותנטי, מוריד מטענים, יוצר שקיפות, מרחב נח לעבוד בו."

מה כמנהלת מפריע לך אצל העובדים?

חוסר ניהול של הפרטים הקטנים. אני לא יכולה לסבול שדברים נופלים כי לא בדקו אם המצגת עובדת, אם הלקוח בבית. כשאתה מתכנן את הכל ונופל על דברים מטופשים, זה בעיני חוסר אכפתיות ורשלנות. כשהייתי סמנכ"לית השיווק של פסגות, במהלך של מיתוג מחדש של החברה, הקונספט היה שכל אחד מהעובדים מקבל עוגייה ענקית. הוזמנו לשמונה מאות עובדים שמונה מאות עוגיות בדיוק. ברור ש-40 נשברו. לקחתי את כל צוות השיווק, התקשרתי לאבולעפיה, שאפו בלילה עוד עוגיות ענקיות, בשבע בערב הושבתי את כולם על המדרכה ואמרתי להם "הוצאנו כאן מיליונים, חודשים של עבודה, איך נפלנו בקטנות?" לא היה מצב שיהיו אנשים בחברה שמקבלים עוגייה וכאלה שלא. בחמש וחצי בבוקר התחלנו לחלק עוגיות לכל העובדים.

מה העצה שלך למי שרוצה להיות בתפקיד שלך בעוד עשר שנים?

"לתכנן. לא צריך לדעת ממש מה יהיה התפקיד הבא אבל צריך לראות את הדרך. לכל תפקיד יש הרבה מאוד דרכים. בכל צומת שבחרתי תפקיד, שאלתי- האם זה יקדם אותי והאם אני אהנה. המלצה נוספת שלי-אני אישית נפגשת עם כל מי שמבקש ממני. לא מתוך אלטרואיזם. מניסיון, האנשים והרעיונות הכי טובים באו מפגישות כאלו"

מוצר השנה :

TV פרטנר

  • הטלויזיה של פרטנר. ממשק וממיר עם עשרות ערוצים מהארץ ומחו"ל, תכני (וי.או.די) חיבור לאינטרנט ואפשרות לצפיה בתכנים מהרשת, הקלטה של תכניות עד שבועיים אחורה וכן הפעלה וחיפוש קולי.
  • "הכניסה שלנו הרעידה את השוק כי היא הטמיעה הרגלי צפיה אחרים. הטלויזיה הזו מראה גם את פייסבוק, את נטפליקס ואת יוטיוב. זה מיצר מענה. אצלי בבית למשל עברו מהמחשב לטלויזיה, אין יותר הפרדת מסכים. הילדים נכנסו בחזרה לסלון. האתגר פה היה לתת לגיטימציה ולקחת ולהנגיש את החדשנות, את החוויה, להביא טלויזיה מתקדמת. להצליח להטמיע בישראל מוצר שהוא בינלאומי ומחולל פה תחרות מבוססת מוצר."

תרי ישכיל

מור פסו, 35, נשואה+2, סמנכ"ל שיווק דלתא

איך נכנסת לתחום השיווק?

"האמת שאני ילדת שליחויות. גרתי בניגריה, בצ'כיה ואחרי שחזרתי לארץ, בת 22,  פתחתי עסק לסנדוויצ'ים וסלטים למשרדים. מישהו שהכרתי חיבר אותי עם גיא נתיב שהיה מנהל קריאטיב בדחף, שזיהה שאני טובה עם אנשים וכדאי לי לנסות את תחום הפרסום. שלחתי קורות חיים גם למשרד פרסום וגם להיות מנהלת משמרת במקדונלדס (צוחקת). התחלתי כתקציבאית ותוך כמה חודשים כבר ניהלתי את תקציב קוקה קולה תחת אורן ז'ורבין האגדי. לא אכלתי, לא ישנתי, אבל התאהבתי."

היה רגע ששינה את המסלול שלך?

"האמת שעבדתי בטוויסטד, חברה שהיתה בתחום הדיגיטל כשקרה לי משהו מכונן: נדרסתי על ידי נהג מונית. שברתי את עצם הבריח, עצם הזנב וחטפתי זעזוע מוח. לא יכולתי ללכת. להתעטש כאב לי. כשחזרתי לעבודה זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שפיטרו אותי. הכי מצחיק שבאותה תקופה הכרתי בטוויסטד את יעל ברזם שהחליטה להכיר לי בחור. ניסיתי להבריז לו בתירוץ "פיטרו אותי ואין לי מצב רוח" אבל היה דייט מדהים. התחתנתי איתו. הוא חיפש מנהלת לקוחות לחברה שלו שעסקה בתוכן. סטארט אפ קטן באיזה מרתף. רבנו מלא ונשבענו שלא לעבוד יחד לעולם"

עזבת?

"כן, התקבלתי לאדלר חומסקי ותוך חודשיים החברה של בעלי התמזגה איתם ושוב עבדנו יחד.  אבל אז כבר עבדנו בחברה גדולה, ולא היה כ"כ לחוץ."

רגע שעשית משהו אמיץ?

"ניהלתי באדלר חומסקי את יפאורה תבורי, בנק הפועלים ובסוף גם את בזק שהיה התקציב הגדול במשרד. דני ברנדה היה מנהל הלקוחות וכשהוא עזב ניגשתי וביקשתי את התפקיד שלו בהמון יומרנות. הם ראיינו מלא אנשים, תותחי פרסום והייתה לי מחשבה שאם זה לא אני, הכי הרבה אתחיל קורס מורות יוגה. קיצוני, אבל רציתי לרענן ולעשות משהו חדש.  לשמחתי, בסוף הם חילקו את הלקוחות שלו לשניים ונתנו לי את חברת חשמל, בזק בינלאומי וגם את דלתא- ככה זה התחיל.  כשעזבתי לדרך של חיפוש מסלול מחדש, צלצל אלי צביקה שוימר מנכ"ל דלתא ואמרתי לו שאני רוצה קצת לחקור, שבא לי הייטק. אחרי חודשיים שוב התקשר אלי אז נפגשנו לקפה ואמרתי לו מה אני חושבת שאפשר לעשות עם דלתא אבל שאני בהריון ואני אבין אם יגיד "לא". הוא ענה 'אין לי מה לחשוב, אני מרוויח לשנים קדימה' בעיני זה לא דבר טריוויאלי, יצא אלוף"

יש ניהול נשי? גברי?

"אני אמרתי בגיל 22 שבגיל 30 אהיה מנהלת לקוחות ובגיל 34 סמנכ"לית.אני בן אדם של סימני קריאה. יש בי צדדים גבריים של לא לפחד ולקחת סיכונים אבל אחד מהדברים שאני אוהבת זה לגדל אנשים ונשים שעובדות תחתי לקחת איתי הלאה. אני חושבת שאחד לא מתנגש בשני"

מוצר השנה:

DELTA FIT

טייץ מחטב שמקטין במידה אחת, בגזרה גבוהה. מחטב גם את הבטן וגם את הישבן בכל המידות, בטכנולוגיה נושמת ומנדפת זיעה.

"הטייץ הזה הוא באמת פלא. לי יש כמה כאלו. אנחנו מתחרים מול נייקי ואדידס וזה מוצר שלא נופל אם  לא יותר, מאלו של המתחרים. אני חושבת שטעות לחשוב שרק מלאות לובשות מחטב. זה לא דווקא נחלתן של מידות גדולות, כל אישה אוהבת שיושבים עליה דברים בנח וזה נותן תחושה טובה על הגוף".

מור פסו

עדי קריב, 37 נשואה+2 תל אביב ,סמנכלית שיווק קימברלי קלארק

איזה מנהלת את? איך את מקבלת החלטות?

"אני חושבת שאני מאד סומכת על הצוות שלי. יש לי צוות מקצועי, ומה שאני מנסה לעשות זה בניית תהליכים וטלאנטים, סדרי עדיפויות ועבודת צוות. הסתכלות מלמעלה. זה לא שלא מענין אותי פרטים, אבל לצערי היום מבחינת זמן אני לא יכולה להרשות לעסוק בכל הנושאים הללו. אני כן מביעה את דעתי, אבל ברוב המקרים  רושמת במייל "ההחלטה שלך". התברכתי תמיד במנהלים מאד טובים. יובל דגים, שעכשיו הוא בשיכון ובינוי, לימד אותי שבצוות אם לא נסמוך אחד על השני, לא נתפקד. ממנו למדתי להתעסק לא רק במקצועיות אלא גם ב"סופט סקילס" ולהבין שזה חלק מהמקצוע. הוא השקיע בבניית צוות. הבנתי שאם אני לא אעשה את זה כמנהלת אף אחד לא יתעסק בזה"

הייתה לך נקודת מפנה בקריירה שלך או נקודת משבר?

"לפני שלוש שנים יצאתי לחופשת לידה והציעו לי תפקיד בבריטניה של סמנכ"לית פיתוח עסקי, לבוא לחקור ולפתח קטגוריית הגיינת מבוגרים. כשהתחלתי היתה לי ילדה בת ארבעה חודשים וילד בגן חובה. בהסתכלות לאחור זו היתה חוויה מדהימה, אבל עשיתי גם טעויות. הבריטים והישראלים שונים מקצה לקצה. את באה ממדינה שעושה מהר ולוקחת סיכונים, למדינה של תהליכים, הכל מאד מסודר ולוחות זמנים. זו מדינה שלא אוהבת חדשנות. בהתחלה חויתי הרבה עצירות, הם לא הבינו את האנרגיות ואת הרצון לחדש. היו צריכים לעכל אותי ואני עיכלתי אותם. עברתי בית ספר. עכשיו כשאני בונה תהליכים פה אני רואה איך הישראליות של להוציא דברים מהר מהר זה בעוכרינו. אנגליה לימדה אותי על תהליכים ועל תרבות עבודה ותרבות שיח. יש שם הקשבה, הקשבה פעילה. הם לא מחכים עד שתסיים לדבר רק כדי לדבר בעצמם. הם לא אומרים  "שטויות" או "לא נכון", הם מציעים עוד אופציות. למדתי מזה המון ואני בטוחה שזה רק הופך אותי למנהלת טובה יותר".

אז איזה אנשים לא יהיו בצוות שלך? על מה את מפטרת עובד?

"אנשים שלא עומדים בערכים של קימברלי-קלארק. הייתה לי עובדת עם בעיית אמון, שהייתה אומרת משהו אחד ומסתבר שזה משהו אחר. זה משהו שאי אפשר לעבוד עליו, אם לבן אדם יש בעיית ערכים. הייתה לי עובדת טובה אבל רעה לכל מי שלא עבד איתה בצוות. זה השפיע על התוצאות המקצועיות ונאלצתי להגיד לה שהיא לא מתאימה. אני גם לא אוהבת שצועקים במיילים. חשוב לי אכפתיות ומקצועיות. אני שמה דגש על הנושא של התנהגויות כי אנשים מקצועיים אפשר לפתח, זה משהו שמאד חשוב מבחינתי"

מצליחה לאזן בין קריירה ומשפחה?

"אין דבר כזה, זה הכל הולך ביחד. זה המציא מישהו שרצה ליצר סדנאות"

מוצר השנה:

קוטקס- תחתונים סופגים לנשים לאחר לידה

תחתוני בד דמויי כותנה שסופגים פי שלוש מתחבושת רגילה ומנטרלים ריחות.

"כשמגיעים לנושא של לידה, יש הרבה דברים שהם לא ידועים וגרמו לאישה להרגיש שהיא מאבדת את השליטה. כל מי שזוכרת את התקופה שאחרי לידה: את מבינה שהפכת לאמא, הנקה, החתלה ומקלחות. הנושא של הדימום הגדול והחזק מפתיע. הדימום לוקח ממך את השליטה. עד היום הפתרונות היו תחבושות עבות, לא נשיות שברמה הפונקציונלית עשו רק חלק מהעבודה. המוצר שלנו הוא לא תחבושת, אלא תחתון וזה מאפשר לך להרגיש שוב אישה ולהוריד דאגה אחת מהראש. התגובות הן מדהימות. זה פתרון שלנו שבאמת יכול לעשות לצרכנית טוב יותר. חשוב לי כמובן לתת קרדיט לצוות המדהים שעבד על המוצר לאורך תקופה ארוכה ואני הצטרפתי אליו לאחר זמן מה".

עדי קריב

תמי מרקוביץ' , 45 , נשואה+3 מכוכב יאיר, סמנכ"לית השיווק של  נירלט

איך בעצם התחלת את הדרך?

"כשחיפשתי מה ללמוד מאד התחברתי לשיווק, לחשיבה וללהיות יצירתית. לאורך השנים הגעתי לתובנה שהיתרון שלי הוא אסרטיביות ומחשבה יצירתית. כשלמדתי במכללה למנהל נפלתי על מודעת דרושים של חוגלה קימברלי, חיפשו לאגף המכירות החלפה לחופשת לידה. בתפקיד היה חיבור בין השיווק למכירות. אח"כ פגשתי את משה ריעני שהציע לי לעבור לשיווק. בעיני לצמוח ממכירות ולעבור לשיווק זה הרכב מנצח. לא תמיד מנהלת שיווק יודעת לקרוא דו"ח רווח והפסד"

היה רגע של משבר בדרך?

"אחרי שש שנים בחוגלה קיבלתי את הזדמנות חיי, להשיק את קוטקס בארץ. חלום רטוב של כל מנהלת שיווק להרים מותג מאפס. כשהרגשתי שמיציתי עברתי לג'ונסון אנד ג'ונסון ואחרי שלוש שנים סגרו את הנציגות בארץ. מצאתי את עצמי ב2008 בהריון, משבר כלכלי עולמי, מקצצים. שלוש שנים נשארתי בבית לגדל את הילדות ונהניתי מכל רגע. כשהחלטתי שהגיע הזמן, חזרתי לנירלט ואני פה כבר חמש שנים ולא סתם, כי חשובים לי הערכים של החברה. אני מאמינה ביחסי אנוש ובחזון שמוביל עודד פרנקל המנכ"ל . פה לא כל דעה קובעת אבל כל דעה נחשבת. כל דעה נשמעת. דלתות פתוחות וגם אנשים שעובדים תחתי יודעים שאין היררכיה בהיבט הזה."

ולא היה קשה לחזור אחרי הפסקה ארוכה?

"לא. מי שפנה אלי היה המנכ"ל הקודם בג'ונסון אנד ג'ונסון שהיה צריך מישהו לחצי שנה. לי זמן ההפסקה הזה עבד.  הרגשתי שהבית היה צריך אותי יותר. אם לא היו סוגרים את ג'ונסון אנד ג'ונסון אולי לא הייתי עושה את זה, אבל אם חייבו אותי לעצור, הבנתי שהילדים צריכים אותי ונהניתי מזה. לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים"

כרגע יש אצלך איזון בין הבית, המשפחה, הזמן שלך לעצמך והעבודה?

"אף פעם לא. כשאני פה המצפון עובד מה עם הילדים כשאני עם הילדים "לא הספקתי כל מה שרציתי בעבודה". כן, זה פוגע בזמן של אמא בבית אבל אמא מגשימה את עצמה זה גם מסר".

מוצר השנה:

IPAINT

ערכת צביעה רב פעמית לשימוש עצמי עם שקית צבע, מנשא ומשאבה ממוחשבת. הערכה כוללת את כל הציוד לצביעה של חדר באחד משבעה גוונים נפוצים של לבן ושמנת לסוגיהם הנפוצים בבתים פרטיים. לא דורשת דליים מגשים או מדללים וכוללת עזר שמאפשר לשטוף את הערכה במקלחת הביתית כדי להקל על השימושים הבאים.

"אחד הדברים שאנחנו מאד מאמינים בהם בנירלט זה להיות קשובים לצרכים בתחום הצביעה. קל עם צבע לעשות שינוי וברור שיותר זול לרענן ככה את הבית מאשר לקנות פינת אוכל חדשה אבל מצד שני זה מטפטף וזה כאב ראש. אמרנו, צריך למצוא לזה מענה. כל רכיב בערכה זה פיתוח שלנו. פיתחנו מערכת סגורה לצביעה עם שקית צבע מוכנה לשימוש, יצאנו מהדלי. זה בא מהעולם של השלוקר. ברמת היעילות- אין הפסקות, אין דלי, אין טפטופים וזה מספיק צבע כדי לצבוע חדר אחד שלם. רשמנו על המוצר פטנט בארה"ב ובאירופה ולפני שבועיים כשהצגנו את המוצר בכנס בלאס-וגאס הקונספט התקבל בהתלהבות."

תמי מרקוביץ'

יערה יוחנן , 39 נשואה+3 מגדרה, מנכ"לית  "הכפתור"

מעבר להצלחות בקריירה, היו גם רגעי משבר?

"ברור. התחלתי כנציגת שירות בפרטנר, אורנג' היתה אז בתור הזהב. הייתי במוקד הפרטי, אחר כך בעסקי ואז שלפו אותי להדרכה. ניהלתי את ההכשרות של העסקי והפיננסי ומכירות השטח, ואז  ירדתי לאילת לחופש לעשות קורס צלילה. בעלי היום, היה המדריך. לשמחתי, באותה תקופה יצא מכרז למנהל שירות של אורנג' באילת ולי אמרו שאין לי רקע בניהול. התעקשתי על התפקיד כי רציתי לעבור לאילת. בסופו של דבר שלחו אותי לקורס מנהלים והתחלתי לנהל באילת. אחרי שהתחתנו, לא רציתי לגדל ילדים באילת, והחלטנו לחזור למרכז. לאורנג' לא היה תקן עבורי ופוטרתי. שנה וחצי ישבתי בבית מובטלת. שנינו היינו מובטלים. בית חדש, משכנתא וילד ראשון, אכלנו את כל החסכונות, סיפור קשה. חויתי דיכאון לאחר לידה, חיפשתי את עצמי והלכתי ללמוד שחיית תינוקות בוינגייט. אחרי שנה וחצי התחלתי לנהל את אופרציית צה"ל במירס, זה היה להתחיל מחדש אבל הייתי חייבת לקום ולצאת מהבית"

מה העצה שלך למי שרוצה להיות בתפקיד שלך עוד עשר שנים?

"סמני מטרה. שימי גיל, תני שם, תציירי את זה, איפה את ואיפה את רוצה להיות. את בית הספר האמיתי קיבלתי איפה שהיה לי קשה, צריך לאתגר את עצמך. תמיד ידעתי מי אני בחסרונות ויתרונות, מה אני צריכה לשפר ומה הערך המוסף שלי. ללמוד, לקחת ספרים, אסטרטגיה, שיווק. אם מישהי רוצה לשבת בכיסא הזה, אז להציב יעד"

מוצר השנה:

הכפתור

"הכפתור" היא מערכת חיישנים המזהה מצבי חירום ברכב ומקשרת את הרכב והיושבים בו עם מוקד חירום, בין השאר במקרים של תאונה או שכחת ילד.

"במקרה של תאונה למשל, המערכת פותחת שיחת טלפון יזומה בין הרכב ובין המוקד שלנו. יש לנו חיישנים שיודעים שיש תינוק באוטו שלא הוציאו. לפני כשבועיים השאיר אבא תינוק באוטו ועלה על רכבת, המערכת הפעילה וינקרים, שמנסים לאתר את ההורים. המשטרה כבר מכירה אותנו, ומיד שלחה למקום ניידת. במקרה אחר, לקוח עם סחורה באוטו שלח עובד להביא ממנו משהו והוא גילה שהרכב לא במקום. המוקדן ראה איפה הרכב, הזעיק את המשטרה וככה הצלנו את הרכב וציוד של אלפי שקלים. באנו להציל חיים. אם מישהו צריך לקבל עזרה, הוא יקבל אותה"

בתשעת החודשים שאת מנכ"לית "הכפתור", לאן כיוונת? איזה שינויים עשית?

"בהתחלה כיוונו לאזרחים ותיקים ואני אמרתי שאחת המטרות היא להצעיר את הקהל. להנגיש לא רק לבני שישים, או לבני ארבעים שיש להם הורים מבוגרים, אלא גם להורים לילדים מתבגרים. אם לדוגמא הם נתקעים עם פנצ'ר, תוך חצי שעה אני שולחת מישהו להחליף גלגל.  בכפתור יש חווית שירות שאין לאף אחד אחר. הקול שמרגיע אותך באוטו זה פרייסלס. מישהי לא מזמן ילדה לנו בחי והמוקדן העלה על הקו גם את מד"א וגם את בית החולים לניאדו ועשה סנכרון בין כל הגורמים.הצערתי את הקהל בעשר שנים. ב2017 שילשנו את כמות הלקוחות אחרי שהבאנו 7000 לקוחות חדשים. וכבר עברנו את העשרת האלפים. המטרה היתה להפוך את "הכפתור" לאימפריה. באירופה כל רכב חדש קיים עם המערכת הזאת."

יערה יוחנן. צילום: שירה זיו

מוצר השנהנשים מנהלות