תסמונת האישה האחת

זכותם של ראש הממשלה ושר האוצר לבחור נגיד לבנק ישראל שתפיסת עולמו הכלכלית-מוניטרית תואמת את תפיסת עולמם. נגידות הבנק היא עוד מנגנון שבאמצעותו מיישמת הממשלה את המדיניות שהיא מאמינה בה ושנבחרה להנחיל. מהזווית הזאת, יתכן שד"ר קרנית פלוג אינה מתאימה לשמש נגידה לבנק בתקופתם של נתניהו ולפיד משום שתפיסת עולמה המוניטרית-כלכלית אינה מתאימה לממשלה הזאת. ולכן, אני מאמינה שנתניהו ולפיד מדלגים עליה בסבב המועמדים לתפקיד לא משום שהיא אישה.

אישה יכולה לעמוד בראש הבנק המרכזי 

ועם זאת, אי אפשר להתעלם מהבאז התקשורתי בעיקר ברשתות החברתיות, סביב העובדה שפלוג אינה מועמדת לבחירה משום שהיא אישה, ושעלינו הנשים לתמוך במועמדותה. לעניין הזה אין ספק: אישה יכולה לעמוד בראשות הבנק המרכזי. אני לא חושבת שמישהו יעז לערער על האמירה הזאת. כמה חברות כנסת אף התבטאו בעניין הזה: למשל, ראשת מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ (בדף הפייסבוק שלה כאן)  או ח"כ גילה גמליאל (גם היא בדף הפייסבוק שלה, כאן) ופעילות פמיניסטיות קראו גם הן לראש הממשלה לבחור את פלוג, משום שהיא אישה, ומשום שסטנלי פישר המליץ עליה.

אבל לדעתי בכך אנחנו נופלות כאן לשתי מלכודות. המלכודת האחת היא ההחלטה לתמוך במישהי רק משום שהיא אישה, בלי לבדוק את תפיסות העולם שלה ובלי ללמוד אם תפיסות העולם שלה מקדמות שוויון מגדרי, או מתאימות לתפיסות העולם שלנו? כלומר: המלכודת היא ההתמקדות במגדר – בעובדה שמדובר באישה – וההתעלמות מתפיסת העולם של האדם שבו אנחנו תומכות. האם כל אישה ראויה לתפקיד רק משום שהיא אישה? הרי זו תמונת ראי של פסילת מועמדת לתפקיד רק משום שהיא אישה.

מעט מדי נשים בצמרת 

המלכודת השנייה קצת יותר מורכבת. והיא נוגעת לעובדה שבצמרת – של כל תחום (כמעט) יש מעט מאוד נשים. וכשיש נשים כל כך מעטות, אם אחת נעלמת, פורשת, או סתם לא נבחרת לתפקיד, מאחוריה מתגלה שורה ארוכה-ארוכה של גברים. כלומר: העובדה שבתפקיד בכיר ניצבת אישה אינה מעידה שהמוסד שבראשו היא עומדת הוא מוסד שוויוני ומקדם נשים.

אין ספק שבמערכת הבנקאית-מוניטרית יש נשים בכירות מאוד. הן בולטות הן מנהלות, הן חזקות, הן מקצועיות, הן ידועות והן הגיעו לתפקיד בזכות הכישורים שלהן. כולנו יכולות למנות את שמותיהן: שרי אריסון, רקפת רוסק-עמינח, סמדר ברבר-צדיק, גליה מאור. יש בוודאי נוספות ששמותיהן פחות ידועים לנו. אבל האם זה אומר שהמערכת הבנקאית-מוניטרית הפכה למערכת שוויונית לנשים ולגברים? האם זה אומר שתפיסת עולם פמיניסטית התנחלה במערכת הבנקאית-מוניטרית?

בוודאי שלא. להיפך. קודם כל, ככל שאנחנו יכולים למנות את שמותיהן של הנשים בצמרת, סימן שיש מעט מדי (כי אחרת לא היינו יודעים את השמות). יותר מכך, כל המחקרים הסוציולוגיים שעוסקים במגדר מדברים על מאסה קריטית של 30 אחוזים לפחות. כלומר: רק כשיש בארגון מסוים 30% נשים, אז מתחיל השינוי המגדרי בתוך הארגון עצמו, ורק כשיש 30% נשים, אז מתחילה לצוץ תפיסת העולם המגדרית בתהליכי קבלת ההחלטות ובהתנהגות הארגון.

יותר מכך, כשיש מאסה של נשים, אז אם אישה אחת פורשת, מתקדמת, הולכת למקום אחר, מאחוריה יש עוד נשים ראויות ובכירות. וככל שיש רק אישה אחת, הרי שמאחוריה יש רק גברים, ואם היא לא תהיה, אז ברור שיהיה שם גבר והנה, בבת אחת, כל תמונת המציאות משתנה. די אם נזכיר שציפי ליבני עומדת בראש מפלגה, אבל כל שאר החברים הם גברים.

כי אם ד"ר קרנית פלוג לא תעמוד בראש בנק ישראל, ברור שיעמוד שם גבר, וכמעט ברור שסגני הנגיד יהיו גברים, כי הם הרוב בתפקידים הבכירים. ולכן, בלי קשר ליכולותיה של ד"ר פלוג לשמש כנגידת בנק ישראל – ואני רוצה להדגיש שמדובר באישה ראויה, שכבר הוכיחה את עצמה, הדיון הוא לא רק על האישה בראש המערכת, הדיון צריך להיות על יכולתם של הארגונים האלה, המערכות האלה, להיות נגישים לנשים ומאפשרים לנשים להתקדם.