20,000 לסביות, 5 ימים, 0 גברים: ככה נראה גן עדן

מדי שנה בסוף חודש מרץ, 20,000 לסביות מרחבי העולם טסות לפאלם ספרינגס, עיר נופש מדברית במחוז ריברסייד, קליפורניה. האירוע: חמישה ימים של הוללות בפסטיבל דינה, הידוע גם בשם פסטיבל הנשים הגדול בעולם.

במשך כמה ימים העולם מתהפך והמיעוט הופך פתאום הרוב. לאן שלא תסובבו מבט תראו לסביות מחייכות, שותות, רוקדות ומתנשקות. כמובן, ישנם כמה גברים מסביב – צוות עובדי אירוע ומספר מועט של בחורים שנגררו לפסטיבל על ידי חברות לסביות – אבל מספרם זעום נוכח היצע הנשים הנפלא הזה.

היצע נשים נפלא. דינה

בנות אקראיות שמושכות אותך לתוך חדר המלון שלהן זה מראה די שכיח בדינה. בכל מסיבת בריכה, לפחות מחצית מהמים ניתזים החוצה. רוב הבנות שיכורות מדי בשביל להבחין בכך. היתר שיכורות מדי בשביל שיהיה להן אכפת.

עולם שלם של לסביות

פסטיבל דינה שור קרוי על שם טורניר הגולף דינה שור, שנפתח בשנת 1972 על ידי בדרנית באותו השם. דינה שור לא הייתה לסבית (למען האמת היא הייתה עושה סלטות בקבר לו הייתה יודעת למה בדיוק הדביקו את השם שלה), אבל הגולף כספורט משך ככל הנראה הרבה נשים לסביות ששטפו את טורניר הגולף והולידו את הפסטיבל המדובר שהתקיים בשבוע שעבר בפעם ה-26.

הכל התחיל מטורניר גולף. דינה

היום, אף אחת לא כאן עבור הגולף. אף אחת גם לא כאן עבור הדי.ג'יי או ההופעות החיות. כולן כאן עבור נשים אחרות – בוצ'ות, פמיות, ביסקסואליות, מבוגרות, צעירות, שחורות, לבנות, גולד סטאר… דינה מושכת קבוצה מגוונת למדי של נשים. יש תחושה של שחרור והבנה שבשתיקה לפיה מה שקורה בדינה נשאר דינה (אלא אם כן זה נגמר בפייסבוק).

מריה הנסון, בעלת המועדון הפופולארי Skirts Marquis, בראה את פסטיבל דינה ב-1991- סופ"ש ארוך וחלומי המיועד לנשים שאינן סטרייטיות. באמצעות עיתונות להט"בית היא קידמה את הפסטיבל הראשון שאירוע הפתיחה שלו התקיים במוזיאון לאמנות מודרנית בפאלם ספרינגס. כל הכרטיסים אזלו ובכל חדרי המוזיאון, ישבו בלייניות ושתו מרטיני בעודן מוקפות באמנות המוערכת בעשרות מיליוני דולרים. הנסון גם הזמינה מראש מלונות שלמים כך שגם הם נכבשו על ידי אלפי לסביות, הביאה ספונסרים אמנים פופולאריים והקפידה שכל האירועים יתקיימו במרחק הליכה. הקונספט הפשוט אך נועז – ליצור עולם שלם של לסביות בתוך העיר – הזניק את דינה לתהילה בינלאומית. כיום כאמור, דינה נחשבת לאירוע לסבית הגדול בעולם.

קיימה אירוע פתיחה במוזיאון. מריה הנסון

מריה הנסון קיבלה את המפתח הנחשק לעיר פאלם ספרינגס באופן רשמי בשנת 1998, כשהציגה בגלוי את תכניתה מול ראש העיר דאז, רון אודן. מאז הספיקה להופיע ברשימת 100 הנשים הל"טביות בעלות ההשפעה וזכתה בפרסים ושבחים רבים.

חגיגה בלבוש מינימאלי

התחושה של המתירנות היא מורכבת מהנוף המדברי המושלם ומהעובדה שכל הסטרייטים בעולם פשוט התאיידו להם איכשהו. מדובר במרחב על טהרת הנשיות שנמשך על פני כמה ימים רצופים שמעניק אחווה וביטחון. פתאום, נשים שאינן נמשכות לגברים קרוב ל-100% מהזמן הן אזרחיות מהשורה הראשונה, הן העיקר, הן הפוקוס, הן הכל. יחד עם זאת, חשוב לציין שהתחושות הטובות אינן בהכרח תוצר של היעדר גברים אלא יותר של מרחב שמעניק כבוד לקוויריות ולאחרות. למרות הסטריאוטיפ על שנאת גברים, אף אחת בדינה לא שואפת להרוג את כל הגברים בעולם ורוב הלסביות באמת מחבבות גברים רבים. דינה לא עוסק בבדלנות, אלא בחגיגה.

וכן, מדובר בחגיגה בלבוש מינימלי. אולי כל הבגדים נהרסו בדרך או שפשוט אף אחת לא לובשת הרבה. נגיד מדבקות על הפטמות במקום חלק עליון של ביקיני זה לגמרי מקובל. ישנם ריסים מלאכותיים שצפים במים יחד עם נוזלי גוף רבים שלא נרחיב עליהם.

חלק בלתי נפרד מהשחיתות הכללית ומהתחושה ש"הכל מותר" הוא שדי קשה להיכנס להריון מסקס עם נשים אחרות לצד התפיסה המוטעית בקרב לסביות רבות לפיה הסיכוי לחטוף מחלת מין לא קיים כלל. מעטים הם אנשי המקצוע מתחום הרפואה שיודעים לדבר עם נשים לסביות על בריאות מינית.

גורם נוסף שמזין את ההוללות הכללית הוא, כמובן, העובדה שלסביות נתקלות לעתים רחוקות בלבד ברמת אופציות כל כך גדולה המכונסת כולה במקום אחד. כל כלכלן בסיסי יגיד לך, שאת צפויה לפלרטט ברמה השערורייתית כשיש לך היצע נרחב.

אם כבר מדברים על כלכלה: תאגידים סוף סוף התעוררו וגילו את הרווחים שאפשר להפיק כשפונים לשוליים, ופסטיבל דינה הפך לאטרקטיבי יותר ויותר עבור מותגים. בקרדי, באד לייט, סמירנוף ובייר פוט היו הספונסרים הגדולים השנה. בקרדי ובאד לייט שלחו צוותים של נערות קידום מכירות בלבוש מינימלי (שרובן, אגב, סטרייטיות) לחלק שלל. למרות שזה בדרך כלל מעצבן להיות עטוף בשלל מסרים פרסומיים יומם וליל, במקרה הזה דווקא מדובר בסממן להתקדמות. באמריקה, אתה לא בן אדם אמיתי עד שהתאגידים הגדולים לא מכירים בך כאחד כזה.

התאגידים נזכרו סוף סוף. דינה

חוץ מתאגידים, דינה הצליחה השנה גם למשוך כישרונות גדולים לשם. קייטי פרי ופוסיקט דולז היו השנה בפסטיבל וליידי גאגא קפצה כאורחת. הסלבס העלו מן הסתם את הפרופיל של הפסטיבל והביאו לו תשומת לב מהמיינסטרים. השנה לדוגמא, הפיקו על הפסטיבל סרט תיעודי. נכון, המפיק כמובן הומו, אבל זו הפעם הראשונה של דינה על המרקע וזה לא מובן מאליו.

פאלם ספרינגס: עולם של להט"ב

בעוד הרבה מותגים גדולים החלו לחזר אחר הכסף של לסביות רק לאחרונה, עיר פאלם ספרינגס יש מודעת כבר זמן רב לפלוסים הכלכליים של אימוץ קהילת הלהט"ב. זה התחיל עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת במהלכן כוכבי קולנוע הוליוודיים בארון נמלטו למדבר רק כדי לא להתמודד עם הביקורת והסנקציות של החברה האמריקאית. רוק הדסון, ליברצ'ה, גרטה גרבו, ג'ואן קרופורד ומרלן דיטריך בילו זמן רב שם.

העיר של הגייז. דינה

היום ההערכה היא כי כמעט מחצית מאוכלוסיית פאלם ספרינגס הם הומואים, וזו העיר עם האוכלוסייה הגאה הגבוהה ביותר בארה"ב כולה, אם לא בעולם כולו. מה שכמובן מביא לגל של התעניינות מעשירי הוליווד הסטרייטים. ליאונרדו דיקפריו רכש לאחרונה בית נופש בעיר.

רוב מון, ראש העיר של פאלם ספרינגס והומוסקסואל מוצהר: "עכשיו יותר מתמיד, העיר זוכה לתחייה אדירה ופסטיבל דינה מעניק פוש כלכלי עצום. אנו חבים הכרת תודה לקהילת הלהט"ב שעזרה לפאלם ספרינגס להתפתח ולהפוך לעיר המגניבה, המסוגננת, המתוחכמת ומלאת סטייל שהיא היום".

אור סופרלסביותפסטיבל