איך ממחישים לגבר מה זה לעבור הטרדה מינית כאישה

"אני, ככל הילדים, על כיפה אדומה גדלת; אך רק בי הטמיעו הפחד- אל תלכי לבדך! והוריי, ככל ההורים, מדי ערב, עת ערב, חזרו וביקשו ללוות, לוודא- ילדה, אל תלכי לבדך! דאגה וחינוך חשובים הם, ועל כך אמשיך ואתהה- מדוע אבות לבניהם לא אומרים: "אל תהיה הזאב!". גל גרינברג.  

לצערי, אין היום כמעט אף אחד שלא מכיר מישהי שעברה הטרדה מינית או תקיפה מינית. כולנו כבר מכירים את הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים בעלי מרות מרשים לעצמם לנצל את תפקידם, את כוחם ואת ההערכה שאת חשה כלפיהם, כמו גם את הפחד מאכזבה כדי להטריד, כדי לפגוע.

עוד באון לייף: 

 

סוגיית ההטרדות המיניות ותרבות האונס עולה לכותרות לעיתים קרובות. מדי שבוע אנחנו שומעות בתקשורת על עוד אדם שהטריד, על עוד בחורה שנפגעה. מדי שבוע אנחנו שומעות אמירות בנוסח 'למה הן נזכרות עכשיו', 'אי אפשר היום להחמיא לאף אחת' או 'הן מנסות להרוס חיים של בני אדם'. אחר כך מתפלאים שנשים לא רוצות לדבר. הן מעדיפות לשכוח במקום לעבור השפלה כפולה – הן בבתי המשפט והן בזירה הציבורית.

 

כשחשבנו על רעיון להצגה, היה לתחיה סולימןמרדכי תמם ולי ברור שאנחנו רוצים לעסוק בנושא חשוב זה, אשר נוגע לכולם וקרוב לליבנו. למרות שאני באופן אישי לא עברתי תקיפה מינית, אלא "רק" הטרדות מיניות שלצערי כמעט כל אחת חווה לפחות פעם אחת בחייה – מספר חברות שלי עברו אונס של ממש, אחת מהן אונס ברוטלי ואלים ביותר, שכמעט ולא יצאה ממנו בחיים. למרבה הצער, המלחמה שלהן לא נגמרה באותו אירוע וכל המערכת המשטרתית והמשפטית שהייתה אמורה לחבק ולעטוף אותן, רק הערימה עליהן קשיים, פקפקה בהן  וגרמה להן לטראומה נוספת.

תמונה: יוהאן שגב

רצינו בהצגה להראות את הפער שבין התפיסה הגברית לבין זו הנשית בנושא של הטרדות מיניות, והפירוש השונה שכל מגדר נותן לאותה סיטואציה בדיוק. להציב לקהל מראה מול הפנים שתשקף את המציאות הקיימת ותגרום לצופים לשאול שאלות, לתהות ולהטיל ספק. שכל אחד מהגברים בקהל ישאל את עצמו ויעשה עם עצמו חשבון נפש כיצד נהג לאורך חייו בסיטואציות דומות, בהן הכוח היה בידיו. כמו-כן, רצינו לעורר שיח על היחס של בתי המשפט וגורמי האכיפה כלפי הנשים המתלוננות, על האופן בו מתייחסים לנשים במקום עבודתן, ועל כך שבמקום שיש כוח או מרות – יש כאלו שינצלו זאת לרעה.

 

לתחיה, אשר מגיעה מרקע דתי, היה חשוב להביא לידי ביטוי את נקודת המבט שלה כאישה דתיה, אשר חיה בעולם שעם כל הקדמה, עדיין מדיר נשים. עולם שנשלט ברובו על ידי גברים, ששם את הנשים מאחורי פרגוד לבל יוציאו את הגברים מריכוז ויגרמו לאיבוד שליטה ולהשתלטות של היצרים. במקום שהגברים ידרשו לשלוט בעצמם, הנשים מתבקשות להקטין ולהסתיר את עצמן בכל דרך כדי לא לעורר את ה"זאב" שבגברים. השיער, המרפקים, הברכיים, עצמות הבריח שלהן – כולם צריכים להיות מכוסים ואף הקול שלהן ערווה. כשהאישה אשמה בחסות הדת במחשבות הרעות שעוברות במוח הגבר, מה ימנע בעדו לפשוע בה? שכן זו אשמתה מימי קדם – היא האכילה את הגבר בפרי האסור, פרי עץ הדעת ועל כך לעד לנצח תהיה אשמה בחטא הפיתוי. ולנצח הוא יהא הקורבן שנפל בכשפיה.

 

בהצגה שלנו, שתי נשים מובילות פרופסור המכור למין במסע כפרה לאורך תחנות זמן שונות בחייו, דרך נקודות הממשק שלו עם נשים, יחסיו עמן והאופן בו הוא תופס את המציאות. המטרה של ההצגה היא לראות איפה הכל התחיל, בחינוך מהבית, בהשפעה מבחוץ, מי האנשים שממנו למד והושפע. איך החברה, התרבות והנורמות החברתיות השפיעו עליו והפכו אותו למה שהוא. במהלך ההצגה עולים קולות של מנהיגים ואנשים רמי דרג שהואשמו בהטרדות מיניות ואונס, וכן של אנשים בעלי השפעה על דעת הציבור, שנותנים לגיטימציה למעשים אלה. מנגד, אנו משמיעים את קולותיהן של קורבנותיהם של אותם אישים, תוך שימוש בעדויות אמתיות של מתלוננות על הטרדה מינית, ניצול מרות ואונס, חלקם מתיקים מתוקשרים שכולנו למדנו להכיר מהתקשורת. אנחנו מראים כי להטרדה אין גיל, אין תפקיד או מקצוע אחד, אין מוצא מסוים והיא לא שייכת לחברה כזו או אחרת, דתית או חילונית. היא רק מראה על החברה, מראה שחורה על המציאות הקיימת.

 

הצגת המקור 'חומר שיחה' תוצג בפסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר בחול המועד סוכותhttp://www.accofestival.co.il/

 

הטרדות מיניותהצגותמריה רוזנפלד