סרטים רומנטיים הם פורנוגרפיה של רגשות

אחד הטיעונים העיקריים כנגד צריכת פורנו הוא העובדה שהצפייה בו ממכרת, משקפת תמונת מצב מנותקת מהמציאות ויוצרת תפיסה מעוותת לגבי סקס. מה אם אומר לכן שההשפעה של דרמות וקומדיות רומנטיות כמעט זהה? כיצד הן באמת משליכות על מערכת היחסים שלכן ועל היכולת שלכן לפתח זוגיות בריאה ומספקת?

עוד באון לייף:

 

 

"…..אז זה לא יהיה קל, זה יהיה ממש קשה. נצטרך לעבוד על זה מדי יום, אבל אני רוצה לעשות זאת כי אני רוצה אותך. אני רוצה את כולך, לתמיד. את ואני, בכל יום ויום" (נח קלאהון, היומן)

 

מי מאיתנו לא חלמה על הרגע בו מושא אהבתה יפצח במונולוג רומנטי חסר פשרות? העולם יעמוד מלכת בעוד שהוא יכריז על אהבתו הנצחית ויאמר שהוא רוצה את כולך ורק אותך לעולמי עד. לעומת זאת, מי מאיתנו זכתה ברגע הזה? במחווה שנדמה היה כי נלקחה מסרט של ג'ון היוז? המחווה הזו היא שקר כמו אינספור אלמנטים המוצגים על גבי המסך בצורה כל כך ריאלית. אהבה היא לא דרמטית, אין געגוע המכיל המתנה סובלנית של שנים ולא קיימות נפשות תאומות המתאימות רק זו לזו.

הסיפוק בסוף הסרט הוא נקודתי ושטחי, עד הפעם הבאה שידגדג הצורך בגמירה רגשית. צילום מסך מתוך "ג'רי מגווייר"

 

אין תרופה מזככת יותר מאשר דרמה רומנטית סוחפת, כזו הפורטת על מיתרי הרגש וחושפת את הכמיהה הטוטאלית לרומנטיקה טהורה. כשאני זקוקה נואשות לגירוי רגשי אני צורכת מנה חזקה של דרמה רומנטית. למשך שעתיים תמימות אני הופכת מצעירה עצמאית ופמיניסטית לעלמה במצוקה המשתוקקת לבואו של האביר על הסוס הלבן. הרציונל כבה והרגש משתלט על התודעה. אני הדמות הראשית, אני צוחקת איתה, כועסת איתה ובוכה יחד איתה. כשהעלילה מגיעה לסיומה והמסך יורד, אני מגיעה לידי סיפוק נקודתי ושטחי – לפחות עד הפעם הבאה שידגדג לי הצורך בגמירה רגשית.

ללא ספק מדובר במענה רגעי לצורך מתמשך – כך שזו בעצם התמכרות. הדרמות הרומנטיות מציגות סיפורי אהבה בסגנון אגדת דיסני לצד מערכות זוגיות מושלמות ולא הגיוניות. אל מול הסרטים ההוליוודים, חיי הזוגיות/רווקות שלך נראים בינוניים ומשעממים. בין אם באופן מודע או לא, הדרך בה את תופסת זוגיות משתנה ורף הציפיות עולה. הפער בין החלום למציאות מעמיק כך שהזוגיות הקיימת שלך או הזוגיות הפוטנציאלית הופכות לבלתי מספקות. בטכניקה דומה, פורנו מציג הנאה מוגזמת, תנועות מוגזמות ותנוחות המנוגדות לחוקי הפיזיקה. בהשוואה למימד הפורנו בו נדמה שהכל… גדול יותר, הסקס השגרתי עם בת הזוג או הסטוץ של אתמול נראים כמעט עלובים.

למעשה, כפי שפורנו מעצב אצל הצופה תפיסה בלתי אפשרית של מין ומיניות, כך הדרמה הרומנטית מעצבת אצל הצופה תפיסה לא מציאותית של זוגיות ואהבה. אנחנו מחפשות את דמות הנסיך בכל גבר ואת סיפור האגדה בכל זוגיות, בעוד המרכיב החסר נותר בגדר תעלומה. בפועל אנו כמובן מבינות שהדרמה הרומנטית היא פנטזיה, אבל מבלי לדעת, אנחנו ממשיכה לרדוף אחריה. כך, המציאות מתרחקת מהחלום ואנחנו ממשיכות לגמור על רומנטיקה הוליוודית.

בשורה התחתונה, לא כמו השאיפה החברתית למגר את תעשיית הפורנו, אין בעייני צורך להתנזר מדרמות רומנטיות. בסופו של דבר, יש הבדל עצום בין תעשייה המנצלת ומבזה נשים לבין הוליווד (או שלא?). ובכל זאת, כדאי תמיד לבקר את התוכן שאתן צופות בו ולבחון את השפעתו. תזכרו זאת ומסרו ד"ש ליו גרנט.

הוליוודפורנוגרפיהקולנוערומנטיקה