ג'יין פונדה מהפכנית יותר מאי פעם

 

ידוע שתעשיית הבידור ההוליוודית מאדירה נעורים ויופי. הוליווד מעריכה אותך רק עד הרגע בו חולף מעמדך הקונצנזואלי כ'אישה סקסית ומושכת', כזאת שגברים יכולים לראות את עצמם שוכבים איתה. שחקניות מבוגרות יותר מוחלפות בשחקניות צעירות ורעננות יותר, ובהוליווד מגיל 40 את נחשבת למבוגרת. מגיל מסויים הן מפסיקות לקבל תפקידים ראשיים בסרטים, ובטח כבר לא כמושא אהבתם של גברים – היצע התפקידים שמגיע אליהן מצטמצם לתפקידי הסבתא או החמה המרשעת, ואם הן לא מייצרות לעצמן תפקידים ומפיקות בעצמן את הסרטים והסדרות שהן היו רוצות לככב בהן, הן נותרות ללא עבודה.

אבל כנראה שג'יין פונדה לא קיבלה את המסר.

בגיל 80, כשמאחוריה 6 עשורים של קריירה בתחומי המשחק, הכושר והאופנה, אחרי 3 גירושים, עבר של הפרעות אכילה ומערכת יחסים בלתי פתורה עם האם שהתאבדה בילדותה, פונדה ממשיכה לעשות סרטים וסדרות בתפקידים ראשיים ולפרוץ את הדרך לנשים אחרות – גם היום, ממש כפי שתמיד עשתה.

עוד באון לייף:

 

ג'יין פונדה, נובמבר 2017, כמעט בת 80. צילום: shutterstock

 

פונדה גדלה בניו יורק עם אביה, הנרי פורד, שחקן מוערך מדור השחקנים הוותיקים של שנות ה30-40. אימה פרנסס התאבדה כשהייתה בת 12 בלבד. ג'יין גדלה עם שורה של אמהות חורגות, אחת מהן מבוגרת ממנה רק ב9 שנים. על אף המסורת המשפחתית, פונדה לא חלמה להיות שחקנית. היא נכנסה לעולם המשחק במקרה. בזכות אביה היא הכירה את לי סטרוסברג (מורה למשחק, מייסד בית הספר למשחק מוכר על שמו), שאמר לה שיש לה כשרון אמיתי. מאותו רגע היא בחרה במשחק כקריירה.

ב-30 השנים הראשונות של קריירת המשחק שלה, בין השנים 1960-1990, פונדה כיכבה בכ-40 סרטים. בין הבולטים שבהם היו "ברברלה" (1968), בו שיחקה לוחמת עתידנית שמגיעה לכדור הארץ כדי להציל את האנושות, סרט שהפך לקלאסיקה בקרב חובבי מדע בדיוני; "קלוט" (1971) בו שיחקה פונדה אישה בזנות שעוזרת לבלש לפתור תעלומת רצח, סרט עליו גם זכתה באוסקר הראשון שלה; ו-"השיבה הביתה" (1978), סרט אנטי מלחמתי שצולם בעקבות מלחמת ויאטנם ומראה את התוצאות ההרסניות של המלחמה על חיילים ומשפחות אמריקאיות, עליו זכתה באוסקר השני שלה.

אולם הסרט המוכר ביותר שלה מאותה תקופה הוא הקומדיה "תשע עד חמש" (1980), שאותו גם הפיקה, ובו כיכבו לצידה השחקנית לילי טומלין (בה עוד ניתקל בהמשך) ואגדת הקאנטרי דולי פרטון. הוא אמנם יצא לפני 37 שנה ונחשב לקלאסיקה, אך אין מדובר בסיפור שגרתי, לא אז ולא היום – "תשע עד חמש" מספר על שלוש מזכירות שמממשות את פנטזיית הנקמה שלהן בבוס השוביניסטי ששולט בהן ומטריד אותן. הסרט הפך לשובר קופות ונחשב עד היום, יחד עם שיר הנושא שכתבה וביצעה פרטון עבור הסרט, לאחת הקלאסיקות הגדולות של התקופה. לפני כמה שבועות שלושת כוכבות הסרט התאחדו על במת טקס פרסי האמי, זמן קצר לאחר התפוצצותה של פרשת הארווי ויינשטיין, ואמרו: "בשנת 80' סירבנו שגבר סקסיסטי, אגו מניאק שקרן וצבוע ישלוט עלינו. ואנחנו עדיין מסרבות גם היום".

רלוונטי גם 37 שנים אחרי. פונדה, פרטון וטומלין ב"תשע עד חמש", צילום מתוך הסרט

 

"רגע לפני גיל 60 הבנתי שלראשונה בחיי אני מוכנה למערכת יחסים אמיתית"

בשנת 91' הכריזה פונדה שהיא פורשת מעולם המשחק. לקח לה 15 שנה לחזור לשחק – שנים אותן הקדישה לכתיבת האוטוביוגרפיה שלה ולניסיון נוסף בחיי נישואין.

פונדה הייתה נשואה שלוש פעמים. בשנת 65' נישאה לבמאי הצרפתי רוג'ר ואדים, עמו התגוררה בצרפת והביאה לעולם את בתם ונסה. בשנת '73 השניים התגרשו, ובאותה שנה נישאה פונדה לטום היידן – פוליטיקאי ואקטיביסט דמוקרטי. השניים ילדו את בנם טרוי ואימצו את מרי לואנה וויליאמס, נערה אפרו אמריקאית שהייתה בתם של פעילי ה'פנתרים השחורים', אך התגרשו בשנת 89'. שנתיים לאחר מכן, באותה שנה בה הכריזה על פרישתה המקצועית, התחתנה פונדה עם מפיק הטלוויזיה טד טרנר, מקים תחנת ה-CNN. השניים חיו יחד באטלנטה במשך עשור, עד גירושיהם בשנת 2001.

על נישואיה הראשונים היא מספרת שבעלה הצרפתי רצה לצרף נשים אחרות למיטה, והיא ריצתה והסכימה. "כל חיי ניסיתי לרצות גברים. את אבא שלי, את הבעלים שלי. לא חשבתי שאני מספיק טובה. חשבתי שאם אסרב, הוא יעזוב אותי. הייתי מוכנה לבגוד בעצמי, בגוף ובלב שלי, על מנת לשמור עליו". על הגירושים מבעלה האחרון אמרה, "כשהתקרבתי ליום ההולדת ה-60 שלי והסתכלתי אחורה על חיי, הבנתי שלראשונה בחיי אני מוכנה למערכת יחסים אמיתית, שבה שני האנשים מביאים את כל כולם אל השולחן. (אבל אז) השתניתי והוא אהב את ה'אני הקודמת' שלי יותר. הרגשתי שאני לא יכולה להיות מי שאני באמת. עדיין הרגשתי שאני לא מספיק טובה. ברגע שהרשיתי לעצמי להשמיע את קולי האמיתי, זה נגמר".

פונדה כתבה ופרסמה 11 ספרים עד כה, ביניהם ספרי כושר ודיאטה, ספרי בישול, אוטוביוגרפיה על חייה וספרי עזרה עצמית, ביניהם אף רב מכר המיועד למתבגרים ומכין אותם לגיל ההתבגרות.

בספרה "חיי עד כה", שפרסמה בשנת 2005 וכתבה סביב יום הולדתה ה-60, היא כינתה את השלב הנוכחי של חייה "המערכה השלישית": התקופה בחייה שבה היא בוחרת לטפל בעצמה, לחיות בשלום עם עברה ולסיים את חייה ללא חרטות. פונדה גם מספרת על התקרבותה למקור כח שהיא מכנה 'אלוהים', אבל מתארת אותו כ"אלוהים לא דתי, אלא רוחני".

במערכה השלישית של חייה היא בחרה להבין לעומק את הקשר הבלתי חתום עם אימה. שנים כעסה על אימה, שסבלה מהפרעת אישיות, ומנגד האשימה את עצמה בהתאבדותה. רק כשגילתה שאמה סבלה מהתעללות מינית כילדה, יכלה לסלוח לה. "ברגע שלמדתי על ההתעללות הכל הסתדר. הבנתי  את התנהגות המוחצנת, את הניתוחים הפלסטיים הלא נגמרים, את חוסר היכולת לאהוב, והייתי מסוגלת לסלוח לה ולעצמי". בעקבות הגילויים האלה החליטה פונדה לתמוך בקרבנות אונס ופגיעה מינית, והקימה מרכז לבריאות הנערה באטלנטה עיר מגוריה. "אתמוך בקרבנות אונס כל חיי", הצהירה אז.

גם החוש האופנתי לא מפסיק לחצות גבולות ולהפתיע. צילום: Shutterstock

 

"בגיל 46 הפסקתי להקיא. החלמתי בעשיית קלטות ההתעמלות"

פונדה מספרת שבתור נערה מתבגרת, האמא החורגת שלה נשלחה על ידי אביה כדי להגיד לה לרזות ולהתלבש כראוי. "מגיל צעיר נאמר לי איך הייתי צריכה להשתנות כדי להתחבב על גברים. למדתי שכדי  להיות נאהבת אישה צריכה להיות מושלמת: רזה, יפה, להיות נחמדה ולאו דווקא כנה, מוכנה להקריב, אף פעם לא חכמה יותר מהגבר, אף פעם לא כועסת. בחרתי גברים שהיו להם בעיות והתמכרויות. הם היו מעניינים, כריזמטיים, גברי-אלפא. הם אישרו אותי. אמרתי לעצמי – אם הוא איתי, אני בטח משהו". לדבריה, במשך שנים היא שמרה על חזות של 'האישה המושלמת', תוך כדי שהיא מוותרת על אינטימיות רגשית בזוגיות או מחוצה לה.

בעקבות הלחצים התרבותיים והמשפחתיים להיות מושלמת, פונדה פיתחה בולימיה מגיל צעיר וסבלה מהמחלה במשך 25 שנים. "בגיל 46 הפסקתי להקיא", סיפרה בראיון לתכנית "השיחה" הבריטית. "לא קיבלתי טיפול, ההתמכרות עדיין הייתה שם. התחלתי להחלים דרך עשיית קלטות ההתעמלות".

ואכן, פונדה היתה גם חלוצה בתחום ההתעמלות לנשים. היום אנחנו רגילות שפתוחות בפנינו כל אפשרויות הכושר, מיוגה ופילאטיס ועד חדר כושר וTRX-. אולם לפני 30 שנה רוב חדרי הכושר היו מיועדים לגברים בלבד – נשים לא נחשבו כקהל יעד שלוקח חלק בפעילות גופנית.

בשנת 79' פונדה הקימה סטודיו כושר לנשים בלבד בלוס אנג'לס, שמבוסס על שיטת התעמלות המשלבת תנועות ריקוד בסיסיות, מתיחות המזכירות פילאטיס ותרגילי אירובי פשוטים. הסטודיו היה הצלחה מסחררת, ובשנת 81' היא פרסמה ספר התעמלות וקלטת התעמלות בעקבותיו. הקלטת הראשונה שהוציאה מכרה 17 מיליון עותקים בכל העולם ונחשבת לקלטת הווידאו הביתית הנמכרת ביותר מאז. למעשה, רבים קנו מכשיר וידאו רק בשביל שיהיה להם כיצד להתעמל עם ג'יין פונדה בבתיהם.

התניעה מהפכה בכושר לנשים. פונדה על קלטת ההתעמלות הראשונה שלה

 

ברבות השנים פונדה הוציאה עוד 5 קלטות אימון נוספות, ביניהן קלטת מיוחדת למבוגרים מעל גיל 60. היא עשתה מהפכה בתחום הפעילות הגופנית בכך שהחדירה את חיידק ההתעמלות לכל בית בארה"ב, ומשם לכל העולם. נשים ברחבי העולם צפו והתעמלו איתה מספר פעמים בשבוע.

"לא ידעתי מה זה פמיניזם. אבל הייתי פמיניסטית בכך שלימדתי נשים בכל העולם להשתמש בגוף שלהן. כמו שאמרה גלוריה סטיינהם, 'העצמה נשית יכולה להתחיל מהשרירים'". פונדה נחשבת עד היום לגורו בכל מה שנוגע לכושר ואורח חיים בריא.

למרות שהיא עצמה מוכיחה שגם בהוליווד אפשר לפרוץ את תקרת הגיל הנמוכה לנשים, פונדה עצמה מפוכחת ומבינה את היחס של עולם הזוהר לזקנה, ואת ההשפעות שיש לכך עליה. "עשיתי ניתוחים פלסטיים בפנים כדי לקנות לעצמי 5 שנים נוספות של עבודה בתעשייה הזו. אני לא גאה בזה, אבל תמיד הייתי כל כך מוגדרת על ידי הגוף שלי", הודתה בראיון.

 

"הבנתי שאני יכולה לחיות ללא גבר, אני לא אמות מזה"

ב-2005 חזרה פונדה למשחק, ומאז היא עובדת בלי הפסקה. למעשה, בגילה המתקדם, היא אחת השחקניות העסוקות בהוליווד. מאז חזרתה להוליווד השתתפה בסרטים "חותנת בהפרעה" לצד ג'ניפר לופז ו-"נשמותינו בלילה" לצד רוברט רדפורד (שאם לא ראיתם – רוצו לראות ולהתמוגג). היא הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה בסרט "נעורים" ושיחקה בתפקיד אורח בדרמת החדשות הפוליטית "חדר חדשות", תפקיד שעליו הייתה מועמדת לפרס האמי ה-4 שלה.

במרץ הקרוב תתחדש לעונה ה-3 הסדרה המצליחה בכיכובה ובהפקתה "גרייס ופרנקי", בה היא משחקת לצד חברתה הוותיקה לילי טומלין, שם הן מגלמות שתי נשים בשנות ה-70 לחייהן שמתגרשות מבעליהן ויוצאות לדרך חיים עצמאית לראשונה מזה 50 שנה, לאחר שהן מגלות שבעליהן בגדו בהן – אחד עם השני. גרייס (דמותה של ג'יין) היא אשת עסקים קשוחה שניהלה חברת אופנה מצליחה וטומלין מגלמת את פרנקי קלת הדעת וההיפית. הסדרה פורצת הדרך הזו מציגה בפעם הראשונה את החיים האמיתיים של נשים מבוגרות. הן עוסקות בהכל – בגידה, גירושין, חיי רווקות בגיל מבוגר, דייטים, חברות וגם סקס. בסוף העונה ה-2 של הסדרה פרנקי וגרייס מקימות יחד מותג צעצועי מין לנשים מבוגרות (כך ששווה במיוחד לחכות ולראות מה קורה בעונה החדשה).

הסדרה היא קומדיה שובת לב, וקל להתאהב בדמויות של פונדה וטומלין שהכימיה ביניהן פשוט נשפכת החוצה מהמסך. אין ספק שמפיקי הסדרה הבינו את הפוטנציאל המסחרי שבקהל היעד המבוגר יותר והצליחו לייצר סדרה חכמה ופמיניסטית שמדברת על שחרור נשים ואחוות נשים גם בגילאים שלכאורה כבר הכל סגור.

המסר ברור – גם לבנות 60+ יש חיי מין ואין מה להתבייש בזה. ג'יין פונדה ולילי טומלין ב"גרייס ופרנקי"

 

בשנים האחרונות פונדה מדברת בפתיחות גם על הקשר שלה לפמיניזם וכיצד הגיעה אליו בגיל מאוחר. במאמר בשם "המסע המפותל שלי אל פמיניזם" שכתבה ל"לני-לטר", המגזין האינטרנטי של לינה דנהאם, כותבת פונדה: "המשמעות של פמיניזם הוא דמוקרטיה אמיתית. זהו שינוי עמוק של נורמות והתנהגויות עליהן מבוססת התרבות. והשינוי הוא אישי-פנימי וגם פוליטי-חיצוני. אני הייתי חייבת להשתחרר מאחיזתם של גברים על חיי. להפוך להיות אישה שאומרת בקול רם מה היא חושבת בגילי המתקדם, לפני שיהיה מאוחר. הבנתי שהבעיות שלי הן לא שלי בלבד, הן בעיות של נשים לכל אורך ההיסטוריה שנגרמו על ידי הפטריארכיה. עבדתי על עצמי. הבנתי שאני לא מושלמת, אני שלמה. אני יכולה לחיות ללא גבר, אני לא אמות מזה".

כיום, כשהיא כבר תכף בת 80 (ב-21.12), אנו מגלים שהאישה המרשימה שהכרנו כשחקנית מצליחה, כגורו בריאות ולייף סטייל, זו שתמיד היתה שם על השטיחים האדומים, הכוכבת שזוהרת כבר מעל ל-50 שנה, היא לא ג'יין האמיתית. פונדה, שכלפי חוץ הייתה דעתנית, יפה, מצליחה ועצמאית מבחינה כלכלית, חיה חיים כפולים. במהלך השנים חיה בתוכה אישה מדוכאת, בולימית, מסוכסכת עם עצמה ועם עברה. אך זכינו לראות אותה גם משתנה, מתחשלת ומתחזקת לאורך השנים. היא עברה דרך ארוכה כדי להיות האישה שהיא היום.

כיום היא מתארת את עצמה כאישה חזקה, עם המון אומץ. “הצלחתי להישאר סקרנית, לצמוח וללמוד. אני ממשיכה להשתנות. אני חושבת שזה מסוכן לא להמשיך ולהשתנות, בכל גיל". לאישה נדירה וחכמה שכזו מוטב לאחל לא "עד מאה כעשרים", אלא עד 120, כשמונים. נקווה שהיא תישאר בסביבה לעוד המון שנים של יוזמה, כח וחוכמה נשית.

ג'יין פונדההוליוודזקנהפמיניזם