נשים קטנות גדולות – סדרת ספרים שתיתן השראה לכל ילדה וילד

 

" כשאמיליה הייתה ילדה קטנה היא אהבה לדמיין שהיא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף כמו ציפור…כשהייתה בת שמונה ניסתה "לטוס" בקופסת עץ על מסלול מאולתר. היא סיימה את הרפתקת הטיסה הראשונה שלה קצת חבולה אך מאושרת" (מתוך אמיליה ארהרט מסדרת קטנות גדולות)

מי לא חולם או חולמת לעוף? בשנים שאמיליה ארהרט חלמה לעוף, אף אחד לא טס לחופשת קיץ באירופה, או למתנת בת/בר מצווה בספארי בקניה. היום מי שחולמ/ת לטוס יודעים בדיוק איך נראה מטוס ולאן הוא יכול לשאת אותנו אבל כשהיא הייתה ילדה קטנה מעטים עשו זאת. ארהרט חלמה ועשתה. היא עבדה כצלמת, נהגת משאית וקצרנית הכל כדי לממן שעורים בבית ספר לטיסה. המוטו שלה, אישה שנולדה בשנת 1897 היה "הדרך הטובה ביותר לעשות משהו, היא פשוט לעשות אותו". בחייה הקצרים היא הייתה לאישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי לכל אורכו, תחילה יחד עם טייס נוסף, ובהמשך בטיסת יחיד, היא גם הייתה הראשונה לצאת למסע סביב העולם.

  אמיליה ארהרט

כשעמדתי להקריא לילדים את הספר הזה, אמר בני הבכור (בן שמונה) – "אני מכיר אותה!"

"את אמיליה ארהרט?" שאלתי בפליאה? "כן", הוא אמר, "היא נלחמה כי היא רצתה לטוס ובזכותה יש היום טייסות בצה"ל."

הוא התכוון לאליס מילר כמובן עליה שמע בבית הספר ואפילו קצת התאכזב שהספר לא היה עליה. הסיפור של שתיהן מעורר השראה. נשים שהיו בטוחות שהן יכולות וסללו את הדרך לרבות. בטוחה שסגן אלוף ט', מפקדת הטייסת הטרייה חשבה על שתיהן כשקיבלה את המינוי.

סיפורה של אמיליה ארהרט הוא חלק מסדרת ספרים נפלאה שנקראת קטנות גדולות מבית הוצאת צלטנר. סדרת ספרים על ילדותן של נשים שחלמו והגשימו. "על ילדות שנחנו באומץ וברצון עז וחתרו למטרה מתוך תשוקה לחולל שינוי ולתרום מכשרונן לרווחת בני האדם." כך נפתחים כל הספרים. " כשגדלו היו לנשים שחרף התחלות קשות, מכשלות ואסונות, הטביעו את חותמן על תולדות התרבות והמדע: נשים שגדלותן ניכרה כבר בילדותן."

אז מי עוד בסדרה?

נשים קטנות גדולות בהוצאת צלטנר

מארי קירי המדענית זוכת שני פרסי הנובל שבכלל קראו לה מריה סלומאה סקלודובסקה. היא אמנם הייתה ילדה פיקחית ומוכשרת אבל בפולין בה גדלה רק גברים הורשו ללכת לאוניברסיטה. שמונה שנים העולם הפסיד מדענית מבריקה עד שהצליחה לחסוך מספיק כסף כדי להגיע ללמוד בסורבון בצרפת שם גם שינתה את שמה. המסר שלה הוא שבחיים צריך לתור ללא פחד וללא רתיעה להגשמת חלומות ושמי שרוצה ללמוד – יכול ללמוד! תחשבו איזה ברות מזל אנחנו ובנותינו שלמדנו ויכולות ללמוד מבלי לחשוב על זה כמאבק.

פרידה קאלו הציירת המקסיקנית (עם אבא יהודי גרמני) חלתה בגיל שש במחלת הפוליו, ועברה תאונת דרכים קשה שריתקה אותה למיטתה בגיל 18, אבל מכאובי הגוף ואחר כך מכאובי הלב לא עצרו בעדה מליצור אמנות תוססת ומלאת חיים. אמנם פרסומה הגדול הגיע אחרי מותה אבל המקום שהיא תופסת היום בעולם האמנות נותן השראה לכל ילד. " תמיד חשבתי שאני האדם המוזר ביותר בעולם, אבל אחר כך חשבתי שמכיון שיש בעולם כל כך הרבה אנשים, הרי חייבת להיות ביניהם מישהי שהיא בדיוק כמוני, שכמוני חשה את עצמה פגומה ויוצאת דופן. דמיינתי אותה, איך שהיא עומדת שם בחוץ…וגם היא חושבת עלי. ובכל, אם אמנם את נמצאת שם בחוץ וקוראת מה שכתבתי, תדעי שזה נכון, אני כאן, ואני מוזרה בדיוק כמוך."

רוזה פארקס– מי שלימים תהפוך לסמל ההתנגדות של השחורים בארצות הברית כשתסרב לעבור לשבת בקצה האחורי של האוטובוס בימי ההפרדה הגזעית הארורים של אמריקה (נשמע לכם מוכר?)

פארקס היא גדלה על סיפוריהם של סבא וסבתא שעוד היו עבדים, נאלצה ללכת ברגל לבית הספר כי האוטובוס פשוט לא עצר לה, וכשגדלה נאלצה להשתמש בברזייה אחרת מזו של לבנים. כך זה היה באותן שנים באלבמה והסכנה למי שהפר את הכללים הייתה ברורה. ובכל זאת, פארקס הייתה בין המעטים שהרימו את נס המרד, שבזכותה בוטלה ההפרדה באוטובוסים ובמערכת החינוך. " במשך השנים למדתי שאם את יודעת בדיוק מה צריך לעשות – הפחד נעלם."

אגתה כריסטי שונה מיתר הדמויות. היא גדלה בבית יוקרתי בדרום אנגליה, למדה עם מורים פרטיים וזכתה לכל התנאים כדי להתפתח. מה שיוצא דופן בה הוא הדימיון שפעל שעות נוספות מילדות והוליד למעלה ממאה ספרים ותעלומות. הבלשים שלה לא היו בסגנון ג'ימס בונד אלא בלש עקום משהו הרקול פוארו, וגברת מרפל שנראתה כסבתא חביבה אך שני האנטי גיבורים האלו הצליחו לפתור כל תעלומה.

חותמת את הרשימה (כרגע, עוד ספרים בעבודה) היא אמלין פנקהרסט, האישה שאולי בשלה אפשר לדבר היום על קמפיין METOO. גם היא גדלה בבית שבו החמאה מרוחה על הצד הטוב של הלחם אבל החינוך שקיבלה הוביל אותה למעורבות חברתית, להשתתפות באסיפות חברתיות ולימים להוביל את המאבק הכי חשוב באנגליה ובעולם כולו- המאבק על זכות ההצבעה לנשים. וכולנו היינו רוצות לחשוב שהמאבק היה קשה אך הצליח די מהר, ובכן, זה לקח עשורים שלמים מחייה והיו לא מעט כשלונות אבל אחרי שהובילה נשים להחליף את הגברים במקומות העבודה שננטשו במלחמת העולם הראשונה, היא השיגה את מבוקשה- נשים קיבלו זכות הצבעה. "אנחנו צריכות לשחרר חצי מהמין האנושי – את הנשים, כדי שהן יוכלו לשחרר את החצי השני" היא אמרה- ועשתה. זה אגב הספר שהכי קשה להקריא כי ילדים שגדלים בימינו, נחשפים פה לראשונה באי שיוויון, וצריך ממש להסביר להם שזה לא היה ככה קודם.

הספרים הבאים יהיו על מאיה אנג׳לו,ג׳ין אוסטין, ג׳ין גודול וסימון דה בובואר.

הכותבות – איסבל סנצ'ס ואגרה, וליסבת קייזר רוקמות סיפורים על ילדות שאמנם מגיעות מעולמות זרים לנו, אבל כל ילד או ילדה יכול להזדהות איתם. ואגרה שעומדת מאחורי הפרוייקט עוד עבדה לפני שנה כדירקטורית במשרד פרסום גדול בברצלונה. הרעיון לכתוב את הסדרה עלה כשנולדו לה תאומות אחייניות והיא חיפשה ספרי ילדים עם גיבורות נשים ולא ממש מצאה. "החלטתי לשנות זאת," סיפרה בראיון לכריסמס אדיט, "רציתי להראות להן גיבורות אמיתיות עם כוח, ביטחון ומספיק דימיון כדי להאמין בחלומות שלהן ולהגשים אותן. לפתע עלו לי לראש נשים גדולות שהערצתי כמו קוקו שאנל, פרידה קאלו ואמיליה ארהרט. ברור שיש מקום גם לגברים בסדרה הזו והם יהיו בה בעתיד אבל – ליידיז פירסט."

באנגלית קוראים לסדרה הזו "אנשים קטנים, חלומות גדולים," ואולי יש בזה הגיון. מדובר באנשים מעוררי השראה, אנשים שכולן נשים. אם נזכה לתרגום הסדרה כולה נקבל גם את הספרים על קוקו שאנל, אודרי הופבורן, אנה פרנק, אלה פיצ'גרלד ועוד רבות וטובות. כל אחת מהן והחותם שהשאירה על חיינו.

התרגום של יהודה אטלס, עטרה אופק ואבירמה גולן, והאיורים המיוחדים הופכים את הסדרה הזו לחובה בכל בית. אני בחרתי בהן כמתנה לכל מי שחוגגת יום הולדת בכיתה.

"אני לגמרי מאמינה שילדים הם כמו ספוג כשהם באים לקלוט את העולם," אמרה ואגרה, " אנחנו כמבוגרים אחראים לעולם שאנחנו מציגים להם מתחת לאף."

אליס מילראמיליה ארהרטנשים קטנות גדולותרוזה פארקס