ליידי בירד: כשאת מפחדת שבסוף תהיי כמו אמא שלך

"ליידי בירד", של השחקנית והתסריטאית גרטה גרוויג (שכתבה ואף ביימה)  נפתח בפריים של אם ובתה, ישנות במיטה זוגית, פניהן אחת אל השניה. הן בדרכן הביתה לאחר סיבוב חיפוש קולג' לקריסטין, גיבורת הסרט. למרות שהן ישנות במלון, מריון, האם, מציעה בבוקר את המיטה כאילו היתה החדרנית. קריסטין מתבוננת בשאט נפש באמה ולאחר מכן מסתכלת במראה.

בנות מפחדות להידמות לאמן. כשהן צעירות הן בטוחות שיצליחו לנפץ את הגורל הצפוי להן. לבסוף יגלו שהפכו להיות בדיוק כמו אותה אשה איומה ועצביה הרופפים. האימהות האומללות, אולי דווקא היו בסדר, אבל נלכדו לרוע מזלן תחת זכוכית המגדלת של בנותיהן.

באדיבות אלקו מדיה דיסטרביושן

קריסטין ואמה רבות על כל דבר וענין. על אופן הכנת הביצים לארוחת הבוקר, על סידור החדר ועל גרירת הרגליים של קריסטין. מובן שהאב הוא בתפקיד הגבר התומך והמבין. הדיאלוגים בין השתיים כתובים בדייקנות והסצינות מבוימות היטב. קריסטין שונאת את העולם ומריון אמה היא על גבול המתעללת, עם לשון שלוחת רסן, וקושי בל יתואר להחמיא לבתה. כך למשל, מריון מסבירה לבתה, שלא רק שאין להם כסף לקולג' יוקרתי בחוף המזרחי, זו עזות מצח מצידה של קריסטין לחשוב שהיא טובה מספיק להתקבל לכזה.

קריסטין מעניקה לעצמה את השם "ליידי בירד" כדי להראות אמנותית יותר, ופחות יציר כפיים של הוריה. היא מגולמת על ידי סירשה רונן, שחקנית מתוקה, שפניה המחוטטים שלא אופרו, הם לכאורה של בת טיפשעשרה, אך היא נראית מבוגרת בכמה שנים מהגיל אותו היא מגלמת. לורי מטקלף, האם, היא השחקנית היותר משכנעת מבין השתיים.

באדיבות אלקו מדיה דיסטרביושן

העלילה מתרחשת במהלך שנת הלימודים האחרונה של קריסטין בתיכון קתולי בסקרמנטו. במהלך שנה זו היא חווה משבר ביחסיה עם חברתה הטובה ג'ני, ושני ניסיונותיה כושלים לקיים יחסי מין עם בני שכבתה. אבל כאמור, יותר מדרמת תיכון, זהו סרט על יחסים בין אם לבת, ועל השלמה עם חולשותיה של האם.

הסרט יפה, אך אינו מרחיק לכת ואין בו תעוזה. לא בתסריט, לא בבימוי, וגם לא בצילום. היצירה הקודמת שכתבה גרוויג יחד עם בן זוגה נח באומבך "פרנסס הא" היתה מצולחת יותר, בזכות הבימוי של באומבך. שני הסרטים מבוססים על הביוגרפיה של גרוויג, כש"פרנסס הא" הוא למעשה סרט ההמשך של "לידי בירד". הוא מתאר את ימיה כסטודנטית בניו יורק ותלאות החיפוש אחר הגדרה עצמית ודירה לגור בה. אבל באומבך העניק לפרנסס הא, שצולם בשחור לבן, ברק סגנוני וטביעת יד בלתי נשכחת.

ליידי בירד נפתח בציטוט של הסופרת האמריקאית ג'ואן דידיון, אף היא ילידת סקרמנטו: "מי שמדבר על הדוניזם בקליפורניה מעולם לא בילה את חג המולד בסקרמנטו". את הסרט השלישי בטרילוגיה אפשר יהיה לפתוח בציטוט נוסף של דידיון: "בהחלט אפשר גם להישאר יותר מדי זמן ביריד." דידיון בת ה28 עברה התמוטטות עצבים אחרי שבילתה זמן רב מדי בניו יורק. אם את אחת שנוטה להתפזר, העיר הזו יכולה למצוץ את לשד עצמותיך.

ואפרופו תלאותיה של אשה צעירה בעיר הגדולה, ויחסיה עם הסביבה ועם עצמה, כדאי לראות את הסרטון החדש של ספייק ג'ונס, שהוא גם קליפ לשיר אנדרסון פאק, ובעיקר פרסומת ל"הום פוד" של אפל

הפרסומת הזו לא רק מלהיבה חזותית, אלא גם חתרנית. מוצרים בדרך כלל אמורים למכור לנו את האשליה שאם נצרוך אותם, נהיה יפים יותר, נפגוש את גבר חלומותינו ויחד איתו נקים משפחה ויהיו לנו שני ילדים. אבל כאן בסרטון הנפתח בשוטים המביעים בדידות חריפה בעיר הגדולה, הפתרון אינו מגיח בדמותו של נסיך על סוס לבן, אלא טמון בגיבורה, המבלה ערב מהמם בחברת עצמה. המרחק מהבית ובדידות העיר הגדולה, יעזרו גם לליידי בירד לגלות מחדש את עצמה ואולי גם את החיבור לאימה.

 

אוסקרליידי בירד