ביקורת סרט "אושן 8": כשסרט העצמה נשית משיג את המטרה ההפוכה

סצנת הפתיחה של "אושן 8" דומה להפליא לזו של "אושן 11": אסירה במדים כתומים ושיער גולש (דבי אושן) נכנסת לשימוע הנוגע לשחרורה. היא נשאלת האם חזרה למוטב, ומשיבה ללא היסוס שנגמלה מהרגליה המבישים. להזכירכם, בסרט הראשון בסדרה, היה זה ג'ורג' קלוני שעמד מול ועדת השחרור וזקנו העבות היווה הוכחה לזמן הארוך, ארבע שנים, שישב בפנים. לעומת זאת, בגרסה שביים וכתב גארי רוס ("פלזנטוויל", "משחקי רעב") יושבת אישה מוזרה הדומה למייקל ג'קסון ונראית כבובת שעווה. כך נראית פושעת אחרי חמש שנים ושמונה חודשים בכלא? לא יכולתי שלא להיזכר בפרק 6 של "אטלנטה" המתמקד בדמותו של מוסיקאי בודד שפניו חיוורות וחסרות מימיקה משום שהוא ממאן להיפרד מעברו.

לקח לי זמן לזהות שהשחקנית המגלמת את דבי אושן היא סנדרה בולוק. בסרט "כוח משיכה" (2013) היא עדיין דמתה לעצמה – או שאולי לא ראיתי נכון משום שהיא חבשה קסדת אסטרונאוט. כעת אין זכר לפניה כפי שנראו בסרט הפעולה "ספיד", למשל. עולם אכזר – בזמן שגברים נראים בשיא אונם גם אחרי גיל חמישים, לא מעט נשים בהוליווד הולכות לאבדון בניסיון לעצור את הזמן.

מימין: מינדי קליניג, סנדרה בולוק, הלנה בונהם קרטר, שרה פולסון וקייט בלנשט בפרימיירה ל"אושן 8". תמונה: באדיבות Tulip Entertainment

למרבה הצער, מחיר הזקנה מתבטא גם בסרט עצמו – אם באושן 11 היה גרוב וחספוס, הרי שהסרט החדש מהווה את גרסת הקלעפט'ס, ולא עוזרים המסכים המפוצלים והקאטים הרבים בסגנון "ניגוב" (wipe) האמורים להעניק לסרט קצב עדכני ומהיר. קשה שלא להשוות לפתיחה של "אושן 11", שם דני אושן (קלוני) ניגש מיד עם שחרורו למשימת העוקץ עליה שקד במהלך מאסרו. כאן, לעומת זאת, לדבי אחותו יש עניינים דחופים יותר. היא חייבת קודם לעבור בכלבו "ברגדוף גודמן" ולפלח הלבשה וקוסמטיקה. רק אז היא חוברת ללו (קייט בלנשט) שנמצאת על תקן הגרסה הנשית של בראד ביט, מי שגילם את חברו הטוב של קלוני במקור.

קייט בלנשט אף היא מעוררת השתאות במראה של פוני ארוך המכסה את עיניה. בנות כמה הן בעצם? חמישים? ארבעים? שלושים? קשה לדעת. ומילא חסרות גיל, הן גם חסרות אופי. דמויותיהן שטוחות כפלקט, ולמעט העובדה שלדבי יש אקס מיתולוגי שהפליל אותה ולכן נכנסה לכלא, הצופה לא מתוודע לשום פרט ביוגרפי אודותיה.

ריהאנה בפרימיירה ל"אושן 8". תמונה: באדיבות Tulip Entertainment

דבי פורשת בפני לו את התכנית: במקום לשדוד קופת קזינו ובה 150 מיליון דולר, כפי שהתרחש ב"אושן 11", הן שודדות ענק יהלומים ששוויו זהה, כי הרי יהלומים ונשים הם BFF . למשימה נדרש צוות גדול, ובין השאר מגויסות מומחית יהלומים ממוצא הודי, כייסת ממוצא אסייתי, והאקרית ממוצא אפרו-אמריקני המגולמת על ידי ריהאנה – עוד פספוס חסר תקנה של הסרט, שכן מכוכבת סקסית הפכה ריהאנה לסטלנית אנמית.

רק שתי נשים בצוות השודדות מצליחות להציל את המצב: הראשונה הלנה בונהם קרטר, המגלמת מעצבת אופנה פושטת רגל וחסרת בטחון. קרטר משחקת בחן דמות שהחשש שאינה רלוונטית עוד בשדה האופנה כתוב על מצחה. אן האת'ווי, המגלמת את הכוכבת שעונדת את הענק הנכסף, מעניינת אף היא, משום שמתגלה בהמשך כבעלת הומור עצמי ומתוחכמת יותר ממה שחשבו עליה כולן.

אך למרות תצוגת המשחק של השתיים, הן לא מצליחות להציל את הסרט מלהיות אכזבה. כסרט עוקץ הוא פשטני וסובל מבעיה מבנית: סצנת השוד היא שיאו של הסרט, אחריו מגיעה התרה, ואז צצה עקיצה נוספת המייצרת זנב ארוך ומיותר. כסרט העצמה נשית הוא משיג את ההפך המוחלט: מייצר מודלים שלילים של יופי ובנוסף שם במרכזו נשים חסרות פלפל או אישיות. למרות כל זאת, אם חשקה נפשכן בבידור קליל במסגרת יציאת בנות (זה לא סרט לגברים) זו בהחלט עשויה להיות בחירה הולמת.

 

בראד פיטג'ורג' קלוניסנדרה בולוקקולנועקייט בלנשטריהאנה