רציתי להיות קארי בראדשו הישראלית "כשהתפכחתי הבנתי שאלו לא סוג החיים שאני רוצה"

"כשהבנתי שאני אהיה לנצח "אישתו של", החלטתי לעזוב. אמנם היה לי הכל, אבל הייתי ריקה מבפנים. חייתי בתוך כלוב של זהב. בית פרטי, גינה קדמית ואחורית, חדר ארונות ומרפסות עם נוף עוצר נשימה על כל אזור המרכז. בימים בהירים יכלתי לראות את ארובות חדרה ועד נמל אשדוד. אכן ארץ קטנה. הייתה לי מכונית וולבו ענקית שנראתה עליי כאילו לבשתי את הסוודר של אחי הגדול, עוזרת בית שמגיעה פעם בשבוע וכמובן מסעדות, טיסות לחו"ל ובאופן כללי חיים נוחים למדי

נפגשנו במקרה, בחנות הבגדים שעבדתי בה. אני הייתי חסרת עמוד שדרה והוא חדור מטרה. חיילת בת תשע עשרה והוא, איש עסקים בן שלושים. בגדול, הוא בן אדם טוב. בקטן, הוא ידע להיות נינג'ת סבל אמיתי. יצאנו לכמה דייטים ואחרי חודש גרנו ביחד. המעבר אליו התאים לי באותה תקופה כי חיפשתי לצאת מהבית. הרגשתי חכמה מספיק, מנוסה מספיק ואופטימית מידי כדי להתחיל את חיי הבוגרים. מאז, כאפת ה"באיזה סרט את חיה" הספיקה להגיע בכל הזדמנות ואני סירבתי לקבל את העובדה שכנראה אני לא יודעת הכל. 

כשהתפכחתי והבנתי שאלו לא סוג החיים שאני רוצה, שחתונה בגיל עשרים ואחת היא מוקדמת מידי ואני לא מוכנה להיות אמא בשנים הקרובות, החלטתי שזהו. הגיע הזמן להיפרד. רציתי יותר. יותר רגש, יותר התנסויות ויותר תל אביב. ביליתי חצי שנה אצל ההורים עד שהגיע הרגע המיוחל. המעבר שלי לעיר הגדולה. תחילת קריירת גיל עשרים עם חלומות ספק שלי, ספק סצינות מסרטים הוליוודים. גם אם הייתי יודעת מראש כמה כאב העיר הזו הולכת לגרום לי, אין סיכוי שהייתי מוותרת על התהליך". (מתוך הפרק הראשון בספר הביכורים של בלה רבוי)

 

שכרתי את הדירה הראשונה שלי ברחוב לילינבלום ובדיעבד הבנתי שאין יותר הארדקור מזה. לקח לי כלום זמן למצוא עבודה בבר שכונתי ולהכיר את כל אלו שרציתי להכיר. נו טוב, שחשבתי שרציתי להכיר. הבר הזה נתן לי פתח למסיבות, התנסויות, חברויות מוזרות שחלקן מחזיקות עד היום ובעיקר – טירוף וחיפוש עצמי. התשוקה הבלתי מוסברת הזו לחוות את חיי הלילה כמו שצריך לא נתנה לי מנוח. הגעתי עם כל מיני חלומות הוליוודים ורצון ענק להיות קארי בראדשו הישראלית. בפועל, התבדיתי. חוויתי הכל. אהבות, שברונות לב, משברים, דרמות וסיפורים הזויים שלא הייתם מאמינים לי שקרו באמת. הייתה לי מין פנטזיה ילדותית כזו. חיפשתי את בן הזוג הכי יפה והכי מגניב שיכול להיות. לא ייחסתי חשיבות ליחס של הגברים כלפיי והשתקתי לגמרי את הרחמים העצמיים. כפי שאפשר להבין, הערך והביטחון העצמי לא היו גבוהים באותה תקופה, וזה גרר מערכות יחסים לא בריאות ולא מתפקדות. ניסיתי לרצות ואף פעם לא את עצמי. היה לי חשוב שיאהבו אותי, היה לי חשוב להיות הכי "אין" והיה לי חשוב למלא אחר מתכון מסוים לאושר, שהכנסתי אותו לעצמי לראש והוא לא באמת קיים. כמעט עשור מהחיים שלי חייתי בתוך תל אביב, בתוך הבלאגן ובתוך מציאות מדומה.

כל הנ"ל היה יכול להתאים לסדרה ישראלית בסגנון סקס והעיר הגדולה, אם לא הרקע שאני מגיעה ממנו והחיים האמיתיים. הייתי ברמנית 7 שנים. אני מורה 8 שנים. יש לי אבא חוזר בתשובה, תסביך רוסיה/ישראלית ובין לבין המון התקפי חרדה. את רוב החיים שלי חייתי ב "כמעט". כמעט מקובלת, כמעט רזה, כמעט רוסיה, כמעט ישראלית, כמעט מתקבלת לעבודה וכמעט מתפטרת. לא היו הרבה תהליכים שהתחילו והסתיימו ואלו שכן, אני לא יכולה להגיד בלב שלם שרציתי אותם מלכתחילה. השילוב של חיי היום וחיי הלילה כולל בעיקר מעט מאוד שעות שינה, אבל השילוב של הכל ביחד יוצר חוויה מדהימה ועשור משוגע למדי. התהליך שסחף אותי לחיי הלילה וההתבגרות שנמשכה כמה שנים טובות הובילו אותי דרך כל סצינה אפשרית בעיר הגדולה. זה היה עשור כל כך מדהים, שהוא חייב להיכתב.

כבר 5 שנים שאני כותבת את הספר הזה בראש. יודעת בדיוק מי היה מספיק חשוב כדי להפוך לדמות ומי תפאורה. השנה האחרונה הביאה איתה את הסוף לחיי ההוללות וכתופעת לוואי לסגירת עשור ה 20 לחיי, ילדתי טקסט. כדי להוציא את הספר המופלא הזה לאור, השקתי הדסטארט שמסתיים ב-31 לחודש. המטרה היא לגייס את כמות הכסף הדרושה להדפסת הספר. אז תהיו טובים, תקנו ספר ובואו נשים את היצירה הזו ביחד על המדף.

האדסטארטספרות