"להיות סלב זה סיוט. אני רוצה להיות אמיתית ולא פאלשית"

כשהגעתי לסט הצילומים של הסדרה החדשה של תום יער ל"יס" באחד הישובים הפסטורליים באזור השרון, לא חשבתי שלא אצליח לבצע את המשימה העיתונאית אליה נשלחתי – לראיין את תום כמובן. הכנתי רשימת שאלות במחברת, מירקרתי לפי נושאים, אמרתי לעצמי שבטח נדבר על המשקל והזוגיות הפתוחה עם ירון סיון אבל שזה לא יהיה העיקר, וחשבתי איך אני מצליחה להביא בראיון הזה משהו מקורי, מעניין וחדש, שעוד לא שמענו על יער המוכשרת. אבל לאחר חצי שעה עשיתי אחורה פנה וחזרתי הביתה, כי למרות שתום יער הייתה על הסט, לא את תום יער פגשתי.

וזה היה מקסים.

בשיחת טלפון לאחר מספר ימים, אחרי שנגמרו הצילומים ויער חזרה לשגרת החיים התוססת בפלורנטין, היא ספק מסבירה ספק מתנצלת על המפגש שלי עם קישי ולא איתה.

"ביום שבאת לבקר לא יכולתי להתראיין. אחרי שהלכת וסיימנו את יום הצילום, צילמו אותי נאבקת בתוך הדמות. זה באינסטגרם שלי."

מה קרה?

"הם רצו שאעשה עוד טייק, אבל הייתי קישי. אני אומרת שאני כל יום בטריפ. גם כשאני ב"ארץ נהדרת" אני נכנסת לזה, אני לא יוצאת מהדמות ומתחרפנת, כך שלכל יום צילום יש קו עלילה נוסף שאף פעם לא נכנס לסדרות. כך יצא שבצהריים אני יושבת כמו מפגרת ודניאל (אדר, הבמאי ואחד הכותבים הראשיים) פונה אליי בזכר ואומר לי "תשב". אף אחד לא אומר "תום." זה נורא כייף להיעלם לתוך זה."

איך את מרגישה אחרי?

"אני חוזרת הביתה, נכנסת להתקלח בשקט, נשכבת על המיטה ומתה. בדרך כלל אנחנו מזמינים אוכל, השליח מעיר אותי, שמים את האוכל במקרר ואני הולכת לישון. אני מגיעה לרמות קיצוניות של עייפות. זה מזכיר לי כשהייתי חוזרת מקייטנה או בריכה כילדה אחרי יום כייף משוגע מסבא וסבתא. ככה אני עייפה."

הסדרה החדשה של יער עולה בשבוע הבא ל"יס", שמלווים אתה בפעם השלישית בדרך לעוד יצירה ישראלית בלתי נשכחת. אחרי "תום יער עושה בגרות" ו"תום יער עושה את שביל ישראל" – סדרות מוקומונטריות קומיות, הקונספט הפעם הוא סדרה המאגדת את הדמויות הכי טובות של הקומיקאית מהשנים האחרונות, בליווי אורחות ואורחים מפורסמים.

"היינו מאוד עייפים מלעשות את הדוקואים המורכבים והגדולים האלה", אומרת יער. "רצינו לעשות משהו בפרופיל פחות גבוה, משהו שהוא פרויקט אומנותי נטו. נשאלה השאלה מה באמת בא לי לעשות. חשבתי ביחד עם דניאל אדר, הבמאי שלי שעובד איתי שנים ועם אבירם בוכריס שותפנו ליצירה, מה אני באמת רוצה לעשות. חשבנו שאולי יהיה כייף לעשות רק סדרה עם הדמויות שלי, כלומר לקחת את ה"בסט אוף" של הדמויות – שעשיתי ב"שביל ישראל", ב"בגרות" ובתכניות אחרות – ולעשות סדרה אמנותית קטנה. כך יצא שיצרנו מוצר מאוד משונה. סדרה של 8 פרקים כשכל פרק באורך 10 דקות, ומוקדש לדמות."

מי משתתפים בסדרה?

"אנשים שנורא כייף לי לעבוד איתם. עשינו פרק על חן המאבטח יחד עם אבי דנגור, שמשחקים זוג חברים טובים שלא יודעים שהם בעצם בארון ומאוהבים אחד בשני. עשינו עם אסי כהן פרק על עדינה, אחראית הצימרים. עמיקם ועדינה הם זוג פוליאמורים מבוגרים שגרים במושב ומנהלים מערכת יחסים פתוחה, אבל עדינה לא מרוצה מזה כל כך.

עשינו עם אליענה תדהר פרק ספיישל סרט אימה עם ליביו קספרוב הילד ההונגרי, שרודף אותה ומפחיד אותה. זה פרק משוגע ומצחיק. הזמנתי את גיתית פישר לפרק, שם היא שיחקה בת-דודה של הדמות שלי עדיה. ליאת הר-לב חברתי שיחקה את החברה הכי טובה של דמות חדשה בשם אושר, והן מוכרות ג'חנונים ביחד. גם רותם סלע הייתה מדהימה מדהימה, והיא ושיחקה עובדת במשתלה של אסי. אסי היא כנראה הדמות הכי מוכרת שלי, היא הלסבית. בנוסף החזרתי את הדמות של ליאורה, עם רועי כפרי ועדי חבשוש, שמשחקים את הבן שלה ובעלה. עדי ורועי מדהימים, היה יום פיצוץ. והיה את היום שאת היית, שהייתי קישי יחד עם החבר'ה של "ערוץ הכיבוד".

כל פרק הוא סיפור קצר בפני עצמו ומה שמקשר בין כולם הוא שכל הדמויות גרות באותו מושב, מושב בצילים. יש לנו שמונה פרקים?"

יש. איך נראה תהליך העבודה?

"עבדנו בדרך מאוד מעניינת כי כתבנו מה בערך עומד לקרות בפרק. הטסטמוניאלס, העדויות שהדמויות מספרות מה קורה – זה כבר כתוב, אבל כל שאר הסצנות מאולתרות במאה אחוז. התוצאה היא שאני משחקת משחקים ונהנית עם חברים, ואנחנו מאלתרים בתוך הסצנות קשקושים מקושקשים. כל אורח שהגיע נכנס איתנו גם לשלבים של הכתיבה, הכניס את האינפוטים שלו לדבר הזה, וזה הדבר הכי מעניין מבחינתי – בניית הדמויות. איך שהן נראות, איך שהן מדברות ואיך שהן נקראות. את זה עשיתי עם שתי השותפות הכי טובות, ליאת שינין, המאפרת הראשית של "ארץ נהדרת", ודב אוחנה, לשעבר המלבישה הראשית של "ארץ נהדרת". בנינו הכל עד לרמת הצמיד והעגיל באוזן, צבע הגרביים ואיזו סיגריה הדמות מעשנת, וגם השיער והפאות של רבקה זהבי שחיזקו מאוד את הדמויות. נכנסו לדקויות הכי הכי קטנות."

נשמע מושלם.

"כמה שסבלתי ואמרתי 'יו קשה לי', זה דל תקציב וזה לא בדיוק כמו שאני רוצה – זה נגמר לפני שבוע ונהניתי בצורה לא נורמלית. כמעט לא פייר כמה נהניתי. נוצר לנו מוצר מיוחד שקצת מחדש את הפורמט. זה לא מערכון קלאסי של 2-4 דקות ולא פרק של 22 דקות, אלא סיפור קצר על חברות ויחסים של עשר דקות. זה יעלה ב-31.07 ביס כבינג', ואני חייבת להגיד, לא רק כדי להוציא את זה מהמשפט אלא באמת, אני לא מאמינה שיש את יס. אני כל כך שמחה על הפתחון פה שאני מקבלת ועל החופש ליצור. בניתי משהו יוצא דופן והתאפשר לי לעשות מה שאני רוצה."

למרות מה שאפשר אולי לחשוב, לאור הצלחתה המטאורית והאהדה הציבורית הגדולה, יער היא לגמרי "טים פלייר" ויודעת שהחלומות שלה לא היו מתגשמים אם לא הייתה סביבה משפחת יצירה תומכת. הוקרת התודה שלה מוערכת ומעידה על מי שהיא, וזה שוב, מקסים.

"את הסדרה כתבתי עם דניאל אדר, עומר ריבק, משה רוזנטל ועידו קציר. מפיקה אותה עידית קליגר וכל הצוות הוא אותו צוות של הסדרות הקודמות."

"איי דונט דו השקות"

יער מספרת שהכל התחיל מהרצון להצחיק בתור ילדה. היא אומרת שמאוד אהבה להתחפש, אבל לא שיערה שזה יגיע לזה. הרבה פעמים ביום צילומים אני אומרת – מה עשיתי, מה עשיתי לעצמי? סתם רציתי להתחפש בפורים, לאן הגענו."

איך זה באמת להיות סלב, מעמד שבא עם החשיפה והיקף האדיר של העבודה שלך היום?

"סיוט"

למה?

"כי אני לא אוהבת שום דבר שקשור לזה. אני לא אוהבת להתראיין. אני לא אוהבת לבוא למקום שיצלמו אותי. אני משתדלת למעט כמה שאני יכולה. אני רוצה להיות אמיתית ולא פאלשית (מזויפת, נ.ס). הפאלשיות זה משהו שאני מנסה להימנע ממנו, ולא משנה כמה יזמינו ויתנו לי מתנות, אני לא אשתף עם זה פעולה. לא שיתפתי פעולה עד עכשיו אז גם בעתיד זה לא יקרה. שמחתי לגלות הרבה קומיקאים שלא משתפים עם זה פעולה, אולי זה חיבור לאמת. איי דונט דו השקות. אבוא לאירוע של חבר אמיתי, אבל לא אהיה חברה של האנשים כי הם סלב. אני לא מסתכלת בעיניים האלה. איפה שאני גרה, פלורנטין יש איזה רובע שאני הולכת ברחוב ואומרת לאנשים שלום, אבל אני פחות מנסה להתנהל ביום יום כמו אדם מוכר.

יום אחד הייתי עם חברה והציקו לנו, ואז היא אמרה 'זה גם קצת כיף בטח'. אמרתי לה 'לא, זה ממש לא כייף תדמייני שאת הולכת ברחוב, וכולם יודעים שאת מיכל. לכל מקום שאת הולכת אומרים לך 'היי מיכל, היי מיכל'. את נכנסת לחנות ורוצה לקנות אגרטל ואומרים לך 'היי מיכל, יו, מיכל'. את כאילו אומרת, אפשר שניה לא להיות מיכל? ואם בא לי ללכת לעזריאלי, אבל לא בהכרח כי מגעיל שם, או בא לי ללכת לזארה, למרות שאני לא הולכת לזארה, אבל בא לי – מה את עושה?"

אבל יש למטבע הזה גם צד שני.

"כן. אני לא אוהבת את ההתנפלות, אבל מצד שני אני משערת שזה מה שגורם לדברים לקרות ולכל הדברים האלה להתגשם. בשישי האחרון הופעתי בשוני. היה מדהים. זה אמפי ענק עם מלא אנשים, כולם צוחקים ומוחאים כפיים ובאו בשבילי עד בנימינה, ואני אומרת, יש לזה גם צדדים טובים – איזה יופי שהגעתי לזה והסטנדאפ שלי נוגע בהרבה אנשים. אבל כל המסביב הוא משעמם."

ספרי לי על תגובות שמרגשות אותך.

"כותבים לי הרבה הודעות נחמדות ברשתות החברתיות. אני שוכבת על הספה בבית וקוראת אותן. הרבה פעמים כשעוצרים אותי ברחוב אומרים לי דברים שנעים לשמוע, אבל לא בא לי לעוף על עצמי יותר מידי."

לא יודעת אם בא לי לשאול אותך על הזוגיות והיחסים הפתוחים.

"תראי, אין מה לחדש. אנחנו חיים חיים ליברליים הלכה למעשה. ירון ואני כבר שבע שנים ביחד, התחתנו לפני שלוש שנים. די מהתחלה הבנו שאנחנו רוצים לאפשר ולתת חופש אחד לשנייה. אנחנו מאוהבים עד מעל הראש, אנחנו לא רבים. אני מעריצה אותו והוא מעריץ אותי ואנחנו באמת אחים, ועדיין אני חושבת שלקיים פתיחות בראש ובבית ובחיים, ולדבר על הכל ולעשות את כל מה שרוצים זה משהו שאני רוצה.

ירון הוא בעלים של אולפן לעברית, הוא מאוד עסוק, מאוד מאוד, והוא יכול לצאת מהבית בבוקר ולא לחזור עד הערב שלמחרת. מי שמאפשר את הדבר הזה, מאפשר גם חופש מחשבתי לחשוק באנשים אחרים. אנחנו משתדלים לקיים את זה כמה שאנחנו יכולים. ירון הוא אדם עצמאי ויכול לעשות מה שהוא רוצה. אני אדם עצמאי ויכולה לעשות מה שאני רוצה, ואני לא חושבת שמין זה משהו כזה משוגע שצריך לשמור אחד לשני. זה כמו להגיד 'אתה יכול לאכול ארוחת ערב רק איתי מעכשיו לנצח'. להיפרד אנחנו לא עומדים להיפרד."

מה את חושבת שאנשים בישראל יכולים ללמוד ממך?

"קצת פחות שמרנות שמגיעה מפחד. קצת פחות לפחד. כשמפסיקים לפחד קורים דברים נהדרים."

נדבר על המשקל?

"גופים משתנים במרחב וזה לא באמת משנה. מה שעובד לקומדיה, עובד גם לי, ומי שמחזיקה את עצמה בכיף ובפתיחות ובסקסיות, לא משנה כמה היא שוקלת. כולן יאהבו אתכן אם תאהבו את עצמכן, החיים נורא קצרים וצריך לאהוב ולצחוק."

***

הסדרה "הכל תום" תשודר החל משבוע הבא בyes וב yes STINGTV

טלוויזיהיסיצירה ישראליתסדרהראיוןרותם סלעתום יער