אוזי זולטק, זמרת רוק עם מכשירי שמיעה: 'תעזרו לי להמשיך לשיר'

אני אוזי זולטק זמרת כבדת שמיעה, יוצרת ומרצה. אני זמרת מאז שאני זוכרת את עצמי. שרה מאז שאני זוכרת את עצמי. בד בבד אני סובלת מבעיות אוזניים קשות שלעיתים תכופות מנעו ממני לשיר – דלקות באוזניים, שמיעה מאוד עמומה ומעוותת וכאבי תופת שליוו אותי כל הזמן. זה לא מנע ממני להמשיך לשיר, אבל עם בגרותי מצב האוזניים שלי מאוד התדרדר ועור התוף שלי נקרע.

עברתי שלושה ניתוחים שהיו אמורים לשפר את מצבי, אבל לצערי מאותה נקודה התדרדרה לי השמיעה. פחדתי לשים מכשירי שמיעה כי זה מהווה חותם שאני קשישה, מוגבלת ובעלת מום. שנים הלכתי כמו אסטרונאוטית בחלל ומסביב חשבו שאני מוזרה וסנובית. הם לא ידעו שאני לא שומעת אותם. מחוות השיחה שלי תמיד התקשטו ב"הא?" ו-"מה?" וכדי לא לצאת באה בימים הוספתי גם את say what"?"

אוזי זולטק. צילום: אורי קספר

הקש ששבר את גב הגמל וגרם לי לשים מכשירי שמיעה היה תוכנית ראליטי, שהכניסה אותי לאיזור הדמדומים. אני זוכרת שכשנכנסתי לאולפן הכל היה איטי, ממש כמו בסרט אימה. ראיתי את השופטים במרחק של לפחות 200-300 מטר ממני ואת הפסנתר בזווית מרוחקת גם כן. את המיקרופון לא מצאתי. אלו היו 10 דקות של מבוכה קשה ושיח חרשים. נצח מבחינתי.

ההורים שלי היו בחדר אחורי ושמעו איך השופטים צוחקים עליי ואני בכלל לא שמעתי את זה. כשהם הואילו בטובם לקרוא אודותיי בתחקיר שהיה מונח לפניהם, הם הבינו שאני כבדת שמיעה ואז הקצינו והתחילו לחקות בקולם אנשים חרשים שלא שומעים, תוך כדי שהם מעוותים את קולם. אחרי שהסתיימה ההקדמה המביכה, הגיע הזמן שלהם לשמוע אותי שרה: שרתי באקפלה והם אהבו את זה, אבל לא שמעתי את הפסנתר וייצרתי טמפו אחר לגמרי. מיותר לציין שלא עברתי.

החוויה הטראומטית הזאת גרמה לי להבטיח לעצמי – לא עוד. אני זמרת מעולה, יש לי שמיעה די אבוסולטית, אני מכונת קולות מהלכת, ולא אתן לשום דבר להכשיל אותי במקום שאני הכי טובה בו. אז אזרתי אומץ וסוף סוף הלכתי להרכיב מכשירי שמיעה.

למדתי לאהוב לשמוע. שמעתי ציוץ ציפורים, רוח, נשימות ובסוף גיליתי את עצמי. גיליתי את האופקים שלי, את המנעד הקולי שלי ופתאום הגעתי ליכולות ולעוצמות שלא ידעתי שקיימים בי. הצלחתי סוף סוף לשרוק, שמעתי את הקול של אימי, ופתאום הבחנתי בניואנסים קטנים שאף פעם לא ידעתי שקיימים. המכשירים חיזקו אותי, העצימו אותי. השתדרגתי במולטי מכשירים עם 3 תוכניות, ויותר מ-16 ערוצים שמחוברים לבלוטוס. אפילו יכולתי להדליק ולכבות עוצמות באולפן ובחדר החזרות עם אנשים דרך אפליקציה בפלאפון. הפכתי לאישה ביונית וכולם התייחסו אליי כך, והוצאתי אלבום שהיה סוג של יציאה מהארון כלא שומעת שנעזרת במכשירי שמיעה.

קיבלתי כוח והחלטתי להעביר מסר להעלאת המודעות לכבדי שמיעה וחירשים. עליתי לכל במה אפשרית עם המסר הזה, שהנה אני זמרת רוק עם מכשירי שמיעה וזה לא מבייש אותי. פניתי לכבדי שמיעה והראיתי להם שזה סקסי לשמוע ולא צריך לפחד לצאת מהארון ולשים מכשירים – אם אתם לא שומעים טוב שימו מכשירים תתחברו אל העולם, תתחברו לעצמכם, תתעצמו ותעצימו.

אוזי זולטק. צילום: עומר למפרט

אני נעזרת במכשירי שמיעה בעיקר בסביבה המוסיקלית שלי – הופעות, חזרות, פגישות עבודה ובזמן שאני יוצרת. לפני כשבועיים מכשירי השמיעה שלי אבדו. כשאיבדתי אותם הכל נעצר. הייתי מתוסכלת ומדוכדכת ולא הפסקתי לשאול את עצמי 'למה'. למה דווקא עכשיו? למה באמצע עשיית האלבום? ולמה דווקא כשאני בעיצומו של קמפיין מוזיקלי להעלאת המודעות לקהילה של כבדי השמיעה והחרשים. איך אוכל להיות השגרירה, אם לי עצמי אין מכשירים?

הרגשתי שאני מאבדת את חלון ההזדמנויות היחיד שיש לי. עם הזמן השמיעה שלי מידרדרת יותר ויותר ומבחינתי זה היה עכשיו או לעולם לא. אחרי שנפלתי ושקעתי, נשמתי עמוק והגעתי למסקנה שהכל קרה כדי שאניע את המסע שלי מהר יותר. אז לאחר חיפושים קדחתניים של שבועיים וחצי בכל דרך שהיא, שלא העלו דבר יש לציין, פתחתי הדסטארט לגיוס המונים, כי זה הצ'אנס האחרון שלי ועכשיו הוא הזמן. הקמפיין שיזמתי נקרא "חלולה". אני רוצה ליצור לעצמי קריירה מפוארת ולהשלים את מלאכת הקלטת האלבום שלי "אישה ביונית". זה מאתגר מאד ליצור בימינו, כשאלבום אחד עולה כמו רכב חדש, וזה מאתגר כפליים בלי אוזניים. 

אוזי זולטקלקות שמיעה