"חודש לאחר האסון עליתי בפעם הראשונה על המגרש – וזו היתה הצלה"

מאמאנט, ליגת האימהות בכדור-רשת, כבר נחשבת כשם קוד למקום מפלטם של נשים מהסטרס היומיומי, סוג של קבוצת חברות שמאפשרת בריחה מהילדים, הבעל והשגרה השוחקת. אך למרות התדמית שנוצרה לה על ידי אדיר מילר ודומיו, מאמאנט הוקמה במטרה להנחיל את תרבות הספורט בקרב אימהות, ודרכן להשפיע על הילדים והמשפחות לצורך קידום אורח חיים בריא. נכון לעכשיו, לוקחות חלק בליגה השוקקת כ-10,000 נשים.

מחקר שנערך על ידי ד"ר ריקי טסלר מאוניברסיטת אריאל ופרופ' אורנה בראון אפלר מאוניברסיטת חיפה, בחן את השפעת ההשתתפות בליגת הכדור רשת של מאמאנט כמקדם בריאות באמצעות הון חברתי. המחקר, שנמשך 3 שנים והסתיים בימים אלה ומומן ע"י משרד המדע הטכנולוגיה והחלל, מצא כי שחקניות מאמאנט מדווחות על פחות סיממני דיכאון ויותר הון חברתי בהשוואה לקבוצת הביקורת, הכוללת נשים שאינן עוסקות בספורט כלל וגם כאלה המשתתפות בסוגי ספורט אחרים שאינם קבוצתיים.

את רוית ברדיצ'בסקי, 53, קפטנית קבוצה בליגת מאמאנט, תוצאות המחקר האלו לא הפתיעו, משום שהיא מכירה מקרוב את העוצמה והערך המוסף שבאחווה ובתמיכה הנשית בה היא מוקפת. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא לוקחת חלק בפעילויות ספורטיביות, ולמאמאנט היא הגיעה לפני כחמש שנים. לפני עשרה חודשים, בעלה של רוית נהרג בתאונת אופנוע, כשהחליק בירידות מצור הדסה כשהיה בדרכו הביתה. לכוחות ההצלה שהגיעו למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו. שבועיים לאחר מותו של בעלה הייתה אמורה רוית להתחיל קורס מאמנות במאמאנט, אולם בשל האסון החליטו בהנהלת מאמאנט לדחות את הקורס בשבועיים נוספים, על מנת לאפשר לרוית להשתתף בו. בנות הקבוצה שהיא מאמנת הודיעו לרוית כי הן מפסיקות את האימונים עד שתחזור, במטרה לגרום לה לחזור אליהן כמה שיותר מהר. לדברי רוית, בדיעבד רק בזכות נשות מאמאנט היא חזרה לחיים. "זו הייתה הצלה, היה לי בשביל מה לצאת מהבית", היא אומרת. "חודש לאחר האסון עליתי בפעם הראשונה על המגרש למשחק. כל הליגה הייתה שם והרגשתי שכולן מחבקות ועוטפות אותי. זו הרגשה מדהימה. כשהתחלתי במאמאנט לא הייתי מחוברת לאחווה הנשית ולעוצמה שלה כמו היום".

איך הגעת לליגת הכדורשת?

"בשריגים הוקמה קבוצת כדורעף חובבנית. שם שמעתי שפתחו את הקבוצה שבה אני משחקת היום. הציעו לי להצטרף ומאז אני שם – הקפטנית של קבוצת "האלות". אפשר אפילו לומר שהפכתי ל"מורעלת'".

איזה מקום תופס הספורט בחייך?

"תמיד עסקתי בספורט. נהניתי מעצם העיסוק בספורט, שבא לי בקלות. תמיד הייתי תחרותית ואני תמיד שואפת לשפר את ביצועי. זה נותן לי תחושת חופש, כוח ושליטה. זה גם גורם לי להרגיש צעירה יותר – לפעמים אני אפילו שוכחת בת כמה אני".

איבדת את בעלך לפני כמעט שנה, איך זה קרה?

"בעלי אילן נהרג בתאונת אופנוע בפברואר האחרון. התאונה אירעה בכביש 375, בירידות מצור הדסה לכיוון הבית בשריגים. אם אני "נולדתי לתוך הספורט" אפשר לומר על אילן שהוא נולד עם הגה ביד. הוא היה נהג בכל רמ"ח אבריו, הצטיין בזה והיה מאוהב בכל כלי רכב שבו נהג – מכונית, משאית, ובעיקר אופנוע. מהסיבה הזאת התאונה הייתה הפתעה עצומה עבור כל מי שהכיר את אילן וידע עד כמה הוא חי את הכלי ואת הכבישים שבהם נסע, אותם הכיר על בורים".

רוית ובעלה היו נשואים 26 ולשניים ארבעה ילדים. "ללא צל של ספק הוא החבר הכי טוב שהיה לי", היא מספרת. "אני פירגנתי לו על אהבתו הנדירה לאופנוע, למרות כל החששות, והוא פירגן לי מכל הלב את פעילותי המלאה במסגרת הכדורשת – הגיע למשחקים, הסיע אותנו לתחרויות ובעיקר שמח בשמחתי ואהב את אהבת הכדור שלי".

איך חיים אחרי טראומה כזו?

"הכאב הוא בל יתואר, אבל בסופו של דבר בוחרים בחיים ומנסים להשתמש באותו כאב כמנוף להתרוממות והעצמה. כך הילדים וכך גם אני. העובדה שברור לכולנו שאילן היה דורש שנמשיך הלאה במלוא הכח מסייעת אף היא, ואולי ניתן לראות בה צוואה בלתי כתובה".

רוית מספרת שמאז המוות של אילן היא החליטה להמציא את עצמה מחדש. "מאז התאונה אני נמצאת במצב שבו אני ממציאה את האימהות מחדש, שבו אני מתמודדת לבד עם אתגרים שהתמודדנו איתם כזוג. מחשבתית, עובדת שבריריותם של החיים מרחפת שם כל הזמן. בשנים האחרונות הקמתי אצלי בבית משפחתון שהעסיק אותי במשך מרבית שעות היום. לאחר התאונה של אילן החלטתי להפסיק ולעשות הסבת מקצוע. התחלתי ללמוד קורס מאמני סטודיו, במטרה להיות מאמנת לגיל השלישי"

רוית מעידה שהיא עדיין לא יכולה לדבר במונחים של "התגברות" ביחס לאובדן בעלה: "השבירות הן משהו שאני חיה איתן והן לא צפויות. נדנדה מתמשכת, עליות וירידות. אפילו באמצע משחק. אבל אין ספק שלמאמאנט יש חלק מרכזי בתהליך. הצוות של מאמאנט כולו היה רגיש מאוד למצבי – חלק מהאג'נדה שלהם קשורה בתפישת חיזוק/תמיכה/הרמת החלש ואי אפשר היה שלא לחוש בזה לאורך כל הקורס. אם לפני הצטרפותי לקבוצה הייתי מעט סקפטית לגבי כל מה שקשור ל'אחוות נשים', התפישה הזו השתנתה אצלי. אני זוכרת במיוחד את המשחק הראשון שבו השתתפתי לאחר התאונה. שיחקנו בצרעה משחק שבו ניצחנו, למרות שזה לא היה מובן מאליו. היתה הרגשה של התגייסות של השחקניות עבורי. הרגשתי שהמאמץ לנצח היה קשור למצבי. בסופו של דבר גם זכינו בגביע בסוף עונת 2019".

**

טורניר הכתר של ליגת הכדורשת לאמהות של מאמנט יתקיים השבוע 5-7.02 במלון לאונרדו בירושלים. מאמאנט זוקפת לזכותה הישג בינלאומי חסר תקדים לארגון ספורט חברתי-ספורטיבי, שהפך לליגת הנשים הגדולה ביותר בישראל ובקרוב גם בעולם. הליגה פרושה היום במספר מוקדים ברחבי העולם, ובהם: איטליה, קפריסין, ניו יורק, קנדה ואוסטריה.   

ספורטספורט נשיםתאונות דרכים