הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה שסלבס יגידו לי איך להתנהג

בשנים האחרונות, בעקבות העלייה של הרשתות החברתיות, התחיל טרנד הכוכבים שחושפים את "האמת". כך, למשל, גילנו שגם הם רבים עם הילדים, לא ישנים בלילות, סובלים מחצ'קונים ולא תמיד מצליחים להוריד את הקילוגרמים לאחר הלידה. הקשר הלכאורה אינטימי הזה בינינו לבינם עשה רק טוב לשני הצדדים: הסלבס הצליחו לייצר לעצמם עוד פלטפורמה לגלגול כספים (כי ככל שהם יותר חושפניים ככה יש להם יותר עוקבים, וככל שיש להם יותר עוקבים, כך הם מרוויחים יותר כסף על הפוסטים השיווקיים שלהם, או על העבודות שלהם) ואנחנו הצלחנו להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו, כי הנה – גם הם מתמודדים עם הבעיות הרגילות כמו כולנו. אלא שאז הגיעה הקורונה ושמה לנו את המציאות בפרצוף: גם היום, למרות האינסטגרם, יש כאלו שהם שווים ויש כאלו ששווים הרבה יותר.

בשבוע שעבר גל גדות הבינלאומית גייסה מספר לא מבוטל של סלבס כדי לשיר ביחד (כלומר כל אחד מביתו) את "דמיין" של ג'ון לנון. השיר גרף מיליוני צפיות ומיליוני ביקורות, בעיקר על כך שלא ברור מה הייתה המטרה של הסלבס – להביע תמיכה? לחמם את ליבנו? או שאולי להראות איך כולנו באותה סירה? כי, למקרה שלכם ולהם היה ספק, אנחנו לא. משום שבעוד הם שטים ביאכטות פרטיות מפנקות, אנחנו מצטופפים באוניית הקורונה.  

אמנם כסף לא יכול לקנות בריאות, ולראייה הנסיך צ'ארלס או טום הנקס, שגם הם חלו בקורונה ללא קשר למיליונים או לפאונדים שבבנק. אין שום תעודת ביטחון נגד קורונה. אבל לא משנה כמה ננסה להגיד לעצמנו את זה, בסופו של דבר עדיף להיות חולה ועשיר מאשר חולה ועני – ע"ע ניקול ראידמן שיכולה להרשות לעצמה לחזור מחו"ל במטוס פרטי ועם אוברול מבודד ומסכת שאנל. ובכלל, סביר שאף עשיר חולה לא יאלץ לעקוב בדריכות אחרי מספר מכונות הנשימה שעוד נותרו פנויות.

אבל עוד לפני שמדברים על מחלות – כסף קונה גם בריאות. כיאה לרצון היחסית חדש של הסלבס להיות יותר פוליטיים, ולהפסיק לפחד להגיד את דעותיהם, הם גם יצאו בפנייה נרגשת לציבור להישאר בבית. אלא שהבית שלהם, אפעס, לא נראה כמו בית ממוצע של מרבית האוכלוסייה. כמה קל להגיד להישאר בבית כשהבית שלך הוא אחוזה, כשאתה לא צריך למדוד 100 מטר כי החצר הפרטית שלך היא כל כך הרבה יותר מזה, וכשאין שום געגוע לחדר הכושר – כי חדר הכושר נמצא בבית, וכשיש לך את הדבר הזה – נו, איך קוראים לזה? – אה, אוכל במקרר. אני מניחה שגדות וחבריה וילדיהם לא נמנים עם מיליוני הילדים בארצות הברית שתלויים במסגרות כדי לאכול ארוחה חמה ביום, אני מניחה שגדות וחבריה לא עמדו בתור לנייר טואלט ושהם לא הגיעו אל מדף הסופר רק כדי לגלות שהם שוב פספסו את כל משלוח הביצים שהגיע בבוקר (סיפור אמיתי!).

ה"דמיין" שלהם נועד בעיקר לתת להם תחושה שהם עושים משהו, שזה רצון טבעי של בני אדם להרגיש שהם משמעותיים ותורמים לחברה. אלא שבעת הזו, כשמיליוני אנשים לא יודעים מה יהיה עתידם הבריאותי והכלכלי, כשאחוז המובטלים בכל העולם גדל בכל יום, כשמספר המתים ממשיך לנסוק, זה לא הזמן לטפוח לעצמך על השכם ועל האגו ולהגיד שאתה תורם לאנושות. לפחות לא בשיר שצולם בבית הנוח שלך, עם נוף של יער או של אח בוערת. לפעמים הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות למען האחרים, זה פשוט להקטין את עצמך ולהעביר את הפוקוס למי שצריך.  

רוצים באמת לעזור? תפתחו את הארנק ותתחילו לתרום עבור מי שזקוק, כפי שעשתה ריהאנה דרך קרן התרומות שלה, או ג'סטין ביבר. ככה אולי לא רק אתם תישנו טוב בלילה, אלא עוד כמה אנשים.

**

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 
גל גדותנגיף הקורונהקורונהרשתות חברתיות