מרוב אטרקציות בדובאי, לא שמנו לב למותה של התרבות כאן בארץ

נהוג לזהות את העיתונות, כעוד תת ענף של מדעי הרוח. הרי ברור שאלה שמשלח ידם אוחז בעט, או במקלדת, יש בהם מן הרוח. זהו זיהוי כוללני מדי, לענף שמגדיר תחומי עיסוק רבים, מגוונים מאוד ושונים בתכלית זה מזה. אבל במטרותיו הוא אמור להיות די דומה. גם עיתונות, כמו תרבות – על שלל מרכיביה, נועדה לחשוף את צרכניה לדברים נסתרים מעין, או כאלה שיש מי שכדאי לו שיהיו נסתרים. היא אמורה לאתגר את המחשבה, לעורר אותה להסקת מסקנות, אולי לעורר אותנו לפעולה. היא כוח מניע ליחיד, לחברה ולמדינה. לכן, היה לנו, לחן מענית, טל שניידר ולי, שלושתנו עיתונאים, חשוב להדהד קריאת תמיכה בעולם התרבות, דווקא של עיתונאים.

"#עיתונאיםלמעןתרבות", היתה פעולה קטנה בנוף של הרשת החברתית שלכם, אבל כוחה היה באיזה קונצנזוס שכבר כמעט שאינו קיים, בוודאי שלא בענף החבוט שלנו, מרוב מאבקי אגו, מאבקים פוליטיים וגזירות כלכליות. כוחה היה גם בבדידותה. עולם התרבות החל את שקיעתו ברעש גדול, אבל לאט לאט התרגלנו, כל אחד מתגעגע בשקט לחשכת בית הקולנוע, או להשתחוויה מרגשת אחרי הצגה מטלטלת נפש.

כבר די הרבה זמן אני מסתובב בתחושה שזה פשוט לא הגיוני שעולם התרבות בארץ הולך וגווע ושזה מתקבל כמעט בשוויון נפש. ההגבלות…

פורסם על ידי ‏‎Chen Maanit‎‏ ב- יום שישי, 11 בדצמבר 2020

איכשהו, החיים, הקורונה, הילדים ולוחות הזמנים- הזום החינוכי המוזר שלהם, בידודים פה ושם, לצד הופעות חצר של זמרים מהשורה הראשונה והרבה נטפליקס, כל אלה איפשרו גם לשבעה של חיי התרבות שלנו לעבור לידנו. זה לא שלא נאמץ אותה בשמחה, כשתחזור, אבל הרי לא יצאנו לרחובות על הפיאסקו במערכת החינוך, אז בשביל הופעות ורקדני מחול נצא? חידלון כללי של הישרדות אוחז בכולם, ובמאניה-דיפרסיה הלאומית המטורללת שלנו, הרי הולכים לקיצון, אז או שכולם מדברים על מובטלים קשיי יום, או על חבילות נופש לדובאי. זומבים בהכרה מלאה.

#עיתונאיםלמעןתרבות אולמות התיאטרון ריקים, חשוכים ואפורים. וככה גם הלב שלי מאז הערב ההוא במרץ שבו סגרו לנו את העולם….

פורסם על ידי ‏‎Maya Cohen‎‏ ב- יום חמישי, 10 בדצמבר 2020

אבל הגיע הזמן, באיחור מה, להתעורר ולהילחם על חיי התרבות שלנו. לא מרגישים שזה חסר, עד שפתאום שוקעים בזיכרון או שמזדמנת איזו חוויה בקפסולה שמעוררת רגשות רדומים שכבר הרבה זמן לא הרגשנו. הזומביות החברתית הזאת מסוכנת. יש מי שמצאו לה תחליף בפעילות חברתית או בהפגנות, אבל זה לא מתאים לכולם ולא מנגן על אותם רבדים חשובים. בלי תרבות, אין ביקורת. בלי תרבות, אין חידה ואין פתרון, בלי תרבות, אין מוטיבציה, אין שאלה, התשובות מובנות מאליהן, הרבה פעמים הן שגויות.
הזדהות הרשת שלנו, #עיתונאיםלמעןתרבות סחפה רבים, והגיעה לשמחתנו גם ליוצרים רבים, אולי  ניחמה מעט, כאב שלא רואים את סופו. היא זכתה גם לביקורת. למשל כתבו עלינו שאנחנו מזדהים עם האמנים כי הם "קרובים לצלחתנו". כאמור, יש לא מעט מן המשותף בין שני השדות השונים בתכלית, בעיקר בתרומה שאמורה להיות להם כקטר תודעתי שמניע את החברה קדימה, ולדמוקרטיה.

#עיתונאיםלמעןתרבות התאריכים משתבשים, השנים מתחלפות, ואיני זוכרת מתי ראיתי איזה הצגה, אך את הטעם, ריח, תחושה ואוירה לא…

פורסם על ידי ‏‎Tal Schneider‎‏ ב- יום חמישי, 10 בדצמבר 2020

בשנים האחרונות העיתונות עצמה, מתרשלת לא מעט בתפקיד הזה. ומכאן באה גם ביקורת נוספת שהוטחה בנו – אתם הרי אוחזים בעט, אמרו, תדברו על המשבר התרבותי, תגרמו למקבלי ההחלטות למצוא כבר פתרונות. נכון, הרי אנו עוסקים בזה לא מעט, מצפוני שלי, העיתונאי, נקי לחלוטין בתחום זה,  ועדיין, צרכני תקשורת בינוניים ומטה יכלו לפספס עיסוק מהותי בהשלכות האין-תרבות ובמחאת היוצרים ובמצוקתם המקצועית והכלכלית, בעוד שגם מי שהתנתק לחלוטין מתקשורת, לא יכול היה לפספס את הכיסוי התקשורתי של תיירות ועסקים באיחוד האמירויות.
אולי מפעולת ההזדהות הקטנה והנוחה שלנו – אחרי הכל, בסוף יצרנו פוסטים ותעבורה ברשת – ייוולד הפתרון גם לבעיה זו.  מי שקרא למקבלי ההחלטות למצוא פתרונות יצירתיים, להפסיק לקפוא על השמרים, מי שהזדהה עם מצוקת היוצרים, עם כאבו של הקהל בהיעדר תרבות, לא יכול להרשות לעצמו לא להקדיש לזה מקום, גם ביצירתו שלו.
 

אירוע מחאה למען עולם התרבות  בהשתתפות אמנים רבים ביום שלישי הקרוב לאורך היום כולו. לפרטים היכנסו ללינק האירוע הבא

#עיתונאיםלמעןתרבות