בין שרית חדד ללאנה דל ריי: תרבות נשים השבוע

מדור שבועי חדש באון לייף: המלצות הבילוי, התרבות והכיף – במיוחד לנשים שמחפשות דברים חדשים, מעניינים וקצת אחרים. השבוע הזה מעניק הזדמנות לכמה בילויים יוצאי דופן, שלא מגיעים כל יום. מן הסתם אני מדברת על לאנה דל ריי, אבל לא רק.

תכנית: The Voice ישראל

העונה השלישית והחדשה של דה וויס עולה הערב (יום א) עם שלישיית השופטים האהובים אביב גפן, שלומי שבת והאחת והיחידה שרית חדד, בתוספת שחקן החיזוק מוש בן ארי (בחירה לא ברורה בעיניי, אבל נראה לי שזה לנצח יהיה גורלו של השופט הרביעי).כמו בכל ריאליטי ישראלי, גם כאן יש אישה אחת, בודדה וסמלית. בכפיפה אחת עם הסטטוס קוו בעולם הריאליטי, שרית חדד היא ה"צלע הנשית", כמו שורה ארוכה של נשים אחרות – שירי מימון, מיכל אנסקי, ריטה, מרגלית צנעני ואחרות, וזו הזדמנות טובה לדבר עליה.

אני חייבת להודות שאני מעריצה של שרית חדד. אחרי שנים של זלזול והתנשאות מצד האליטה הגלגל"צית, חדד נמצאת היום בלב המיינסטרים, בדומה לשלומי שבת או אייל גולן של לפני החקירות. היא אחת הנשים היחידות ששומרת על המקום שלה בצמרת האמנים הישראלית בצורה מעוררת הערצה כבר שנים, והיא נותנת ייצוג לקול נשי אחר ממה שאנחנו רגילות לראות בפריים טיים של ערוץ 2.

אני אוהבת את שרית חדד ושמחה לפרגן לה, אבל סבב ההופעות החדש שלה עם אייל גולן וניקוס ורטיס מעמיד אותי בדילמה. מה עושות כשאחת הזמרות הישראליות האהובות עלייך תומכת באדם שהמעשים שלו זלזלו, פגעו והשפילו נערות ונשים? חדד היא אחת הנשים האינטליגנטיות והמקצועיות בתחום, היא נמצאת בשיא המקצועי שלה ולא זקוקה לגולן בשביל למלא אולמות, ובכל זאת היא בוחרת להופיע איתו. כמובן שסבב הופעות של שלושה כוכבים כמוהם יכניס לה הרבה כסף, שרית חדד מחוברת לקהל שלה ויודעת את זה היטב, ועדיין – קשה לי להבין אותה. כל גבר שהיה מופיע כרגע עם גולן, היה זוכה ממני ומאחרות לקיתונות של בוז והמון סטטוסים זועמים בפייסבוק שלי ועל הקיר שלו.

אבל בניגוד לנטייה שלי להחרים באופן אוטומטי את כל מי שמגן על אייל גולן, על שרית קשה לי לכעוס. אולי בגלל שאני אוהבת אותה כל כך הרבה שנים והיא מתנגנת באופן קבוע אצלי בבית, אולי בגלל שהיא אחת המזרחיות הבודדות בפריים טיים ("זגורי אימפריה" התחילה רק עכשיו), ואולי בגלל שבתוך הגווארדיה הים תיכונית (הכינוי המכובס) אף אחד לא באמת יצא נגד אייל גולן. בסופו של דבר, אני מופתעת מהבחירות של שרית חדד, אבל מוצאת תירוצים לסלוח לה. יש שרית חדד אחת בישראל, והמון המון מירי מסיקה למיניהן או משה פרץ למיניהם. רק על זה אני מוכנה להעלים עין.

החל מהערב אני אהיה צמודה לדה וויס, אקרע בין המתמודדים של שרית למתמודדים של אביב, ובעיקר אנסה להבין מה עובר לחדד בראש.

"דה וויס", יום א', 8.6 בשעה 21:00 בערוץ

שרית חדד יש רק אחת (צילום: יח"צ)

תערוכה: ויק מוניס – תמונות מכל דבר 

אחת האפשרויות הטובות לבילוי שפוי במזג האוויר שעומד לפקוד אותנו היא בילוי במוזיאון. מה שנראה כחובה ברגע שיוצאות מהארץ, איכשהו לא ממש קורה כשאנחנו פה. מוזיאון תל אביב לאמנות התחדש באגף חדש לפני כשנתיים, אגף שמהווה יצירת אמנות בפני עצמו על חלליו האפורים והזוויתיים, והוא גם נמצא במיקום מעולה ונגיש. קשה להבין למה, בעצם, אנחנו לא מבלות שם יותר זמן.

גולת הכותרת כרגע במוזיאון, מלבד התערוכות המתחלפות של אמנים ישראליים ובינלאומיים, היא תערוכתו של ויק מוניס: תמונות מכל דבר.

התערוכה, סוקרת 25 שנות יצירה ומציגה דימויים מוכרים מתולדות האמנות וממקורות אחרים שעוברים תהפוכות בחומרים מפתיעים.

תהליך העבודה של האמן  תועד בסרט הדוקומנטרי עטור הפרסים "אמנות בזבל" המוקרן אף הוא בתערוכה.

היצירות של מוניס משחזרות בחלקן תמונות אייקוניות בתרבות הפופולרית שנעשו מחומרים כמו קטשופ, שעועית שחורה, אבק, יהלומים  ופסולת. הן מאתגרות את  אופני הצפייה המקובלים ומעלות שאלות בהקשר של אמנות גבוהה ונמוכה, מהם החומרים "ראויים" לאמן ומהי המשמעות שאנחנו מעניקות לחומר.

התערוכה נהדרת גם כבילוי עם ילדים, אם כמשחק ניחושים על החומרים בהם האמן השתמש ביצירה ואם כהתחלה של שיחה מעמיקה יותר על הסביבה ועל הדברים להם אנחנו קוראים זבל.

המוזיאון מציע להורים ולילדות/ים סדנה חווייתית במהלכה יוכלו להתנסות בטכניקה של מוניס ולהשתמש בחומרים לא שגרתיים להכנת יצירה משלהם, ובשילוב בין ציור לצילום. בסיום הסדנה יצוידו הילדים בעבודותיהם, יחד עם דפי הפעלה ומדריך קולי לסיור עצמאי בתערוכה.

"מציור לצילום" סדנת יצירה לילדים בעקבות תערוכת "ויק מוניס: תמונות מכל דבר" במוזיאון תל אביב לאמנות (הכניסה חינם לרשומים לתכנית המסלולים של ישראכרט).

ימי שני: 9.6, 16.6, 23.6, 30.6, ימי רביעי: 11.6, 25.6 | שעות פעילות הסדנה: 17:30-16:30 | טלפון להזמנות: 03-6077020

"דיוקן עצמי (אני עצוב מכדי לספר לכם, בעקבות באס יאן אדר)", 2003. ויק מוניס

הופעה: לאנה דל ריי

מהיום ששמעתי את השיר  Video Games של לאנה דל ריי אני מכורה. מבחינתי הוא מתמצת את כל מה שאני אוהבת במוזיקה – מילים דרמטיות, כינורות וזמרת שהפכה לפופ אייקון ברגע שראיתי אותה לראשונה. השכנים שלי בכל דירה שעברתי מאז יודעים בעל פה את כל השירים של לאנה ואני די בטוח ששונאים אותי באזור.

אחרי ההצלחה המטורפת של Video Games נולדו תיאוריות שונות לגבי לאנה דל ריי: זמרת עצמאית שהפיקה קליפ זול ומהיר בהפקה ביתית? תוצר מהונדס של חברות התקליטים שזיהו את הרצון של הקהל לזמרת אינדי טראשית-אך-מודעת-לעצמה? או האם היא אישה מוכשרת שנאבקה להצליח שנים, כותבת ומלחינה שעוד לא גילו? תלוי את מי שואלים.

לאנה דל ריי נולדה כאליזבת גרנט, בת למשפחה טובה מכפר קטן במדינת ניו יורק. כשהייתה בת 14 התחילה להלחין ולכתוב, ובגיל 18 התחילה להופיע בשם ליזי גרנט (הופעות קאלט ביוטיוב), ואף הקליטה שירים במגוון שמות אחרים. אבל ההצלחה לא הגיעה. גרנט עברה מייק אובר עצבני, נשלחה לגמילה מאלכוהול (לא בפעם הראשונה בחייה), עברה אי אלו ניתוחים פלסטיים – ולאנה דל ריי נולדה.

הגרסאות לגבי מקור ההצלחה של דל ריי חלוקות. גרסה אחת אומרת שאבא שלה (שעליו ועל הדדי אישיוס שלה נכתבו שירים רבים), בהיותו עשיר ומצליח, מימן את קריירת השירה שלה ואת הניתוחים הפלסטיים שגרמו לה להפוך מליזי גרנט האנונימית ללאנה דל ריי שאנחנו מכירות. הגרסה השנייה אומרת שדל ריי עשתה את זה בדרך הישנה והטובה, הופיעה לילה אחר לילה במועדונים קטנים, הקליטה אלבום באופן עצמאי ורק אחרי הלהיט וידאו גיימס הגיעה ההצלחה. המעניין הוא שהמחלוקת הזאת נמשכת עד היום, גם כשהיא בשיא ההצלחה שלה.

אנחנו לא נוטרים טינה לכוכבות פופ שעשו ניתוחים פלסטיים או שמוכרות גם את המראה שלהן, אבל המקרה של לאנה דל ריי הוא מעט שונה.יש קושי לתפוס אותה ככוכבת מהסוג של בריטני ספירס או ריהאנה, קצת בגלל שהיא עצמה מנסה לשדר משהו "גבוה" יותר, ונראה שהמבקרים והקהל מתבלבל מזה. כאילו דל ריי מנסה ללכת על שני העולמות, גבוה ונמוך, ולא מצליחה לקלוע לאף אחד מהם לגמרי. למרות זאת, אין איש שלא מדבר עליה.

האובססיה סביב המראה שלה והשינוי שעברה נמשכת, ומעבר לשאלה למה זה בעצם כל כך משנה, קשה שלא להבחין בצביעות. קל לבטל אותה כמוזיקאית כדי להתמקד בדיון על השפתיים שלה ולטעון שזה הופך אותה ל"לא אותנטית". דל ריי נפלה למלכודת ששמורה לנשים בלבד, והמראה המנותח שלה מונע ממנה, לדעתי, להיתפס ברצינות. אבל האם עצם העובדה שלאנה דל ריי הצליחה איפה שליזי גרנט נכשלה לא קצת מבטלת את הביקורת?

אני לא יודעת מה מכל הסיפורים נכון, ומה היה יכול לעלות בגורלה של ליזי גרנט. מה שאני כן יודעת זה מה אני שומעת – מדובר בזמרת שמשלבת בצורה מופלאה גבוה ונמוך, שירי ווייט טראש אמריקאיים עם סגנון הוליוודי ישן. רומנטיקנית ומוגזמת, "כיפה אדומה שאבדה בשכונה הלא נכונה", היא קוראת לעצמה. הקול המעושן והמהפנט שלה, עם הטקסטים על אהבה והרס עצמי, הם מה שיגרום לי להוציא את מיטב כספי על כרטיס להופעה שלה באוגוסט. אני בטוחה שלא אצטער.

לאנה דל ריי בהופעה, 20.8.14 בשעה 19:00, מרכז הירידים תל אביב

מחיר: 405 שקל בדשא, 1005 שקל בגולדן רינג

רומנטיקנית ומוגזמת עם קול מהפנט. לאנה דל ריי (צילום: Shutterstock)

כנס: סקס אחר

השנה יחגגו 14 שנים לכנס סקס אחר, כנס שנתי ללימודי להטב"ק ותיאוריה קווירית. הכנס מתקיים גם השנה בשיתוף אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון בנגב, כשכל אחת מהן מארחת יום אחד של הכנס. סקס אחר הוא כנס פורץ גבולות, ואין שני לו באקדמיה הישראלית. הוא אחד הדברים הבועטים והרדיקליים שמתקיימים בתוך החלל של האוניברסיטאות בישראל, ומדי שנה הוא נותן זוויות חדשות למחשבה וחשיבה. מדובר בכנס האקדמי היחיד שנותן במה לאנשים מכל המגדרים, הנטיות המיניות והדעות. ועדת הכנס מקפידה מאד על ייצוג מגוון של א/נשים, ומרבית הדוברים (המרתקים) הן דוברות.

תיאוריות קוויריות ולהט"ביות פרחו בשנים האחרונות בארץ ויותר מכך בעולם, האקדמיה התחילה להתעניין ולפתח את התחום וחוקרים וחוקרות צעירים פרצו את המחסום בין השטח לאקדמיה. הכנס מנסה ליצור מרחב להעלאת שאלות הקשורות במיניות ומגדר מזוויות שונות.

השנה יתקיים מושב מיוחד לרגל הוצאתם של שלושה ספרים של כותבים וכותבות ישראליים, ביניהם הספר Bi: Notes For Bisexual Revolution של שירי אייזנר, חוקרת אקביסטית, פמיניסטית ומזרחית. כאישה ביסקסואלית אני יודעת כמה מעט נכתב על ההגדרה שרבים ורבות מזדהים איתה, ומדובר באחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי. אייזנר מפליאה בספר לפרק את הפוביות וההנחות המקדימות שכל אישה או גבר חווים מהסביבה, ועושה הקבלה מעניינת בין ההשפעות של גזע או עדה (בפרט מזרחיות ומזרחים בישראל) לבין היחס שא/נשים ביסקסואלים חווים. ובעיקר, אייזנר נותנת במה אמיתית לביסקסואליות, היא מעניקה לה "שיום" (naming), דבר נדיר גם היום, באקדמיה ומחוצה לה.

בנוסף, כמדי שנה, ירצו חוקרים וחוקרות צעירים על נושאים רבים מהתחום המרתק הזה, כמו גבריות ונשיות בשיר של אש ושל קרח (סדרת הספרים עליה מבוססת הסדרה משחקי הכס), היסטוריה טרנסית בישראל, מחשבות על נשים מקועקעות 'הארד קור' ותיאוריה קווירית, הגירה קווירית או קווירים ובתי כנסת.

כנס סקס אחר,  11-12.6.14, אוניברסיטת תל אביב

המהפכה הביסקסואלית. עטיפת ספרה של שירי אייזנר

בר: ליאו

מגיל מסוים, ואני בכוונה לא נוקבת במספר, נראה שאין יותר לאן לצאת בתל אביב. בברים ובמועדונים שולטים בערך בני אותה קבוצת גיל, ונראה שכל מי שלא שייך לקבוצה הזו מסתגר בבית עד הזריחה. מה עושים כשכן רוצים לצאת, ולהרגיש נוח ונעים גם אם את מעל 40, או אם בא לכם לצאת לערב זוגי אחרי שהשגתם בייביסיטר?

ליאו, הבר החדש בנחלת בנימין, נמסה לכוון לקהל הזה. הבר בקומת הכניסה יתפקד על תקן הילד הפרוע והבר בקומה העליונה יהיה שקט וקטן יותר ולידו ספות, למי שרוצים לצאת אבל לא מתאים להם הרעש והטירוף. לא רק אלכוהול יחכה לכן שם, גם תפריט יצירתי ומושקע בהרבה מתוצרי הצ'יפסר שמגישים ברוב המקומות: פירות ים, קרפצ'יו סלק ועוד.

את הבר פתחו הצמד שאחראי, כל אחד בדרכו, לחלק גדול מאד מחיי הלילה של תל אביב, משנות השמונים ועד היום -עומר גרשון ושותפו גילי קצנלבוגן – והם מכוונים אותו להיות נקודת חיבור בין תל אביב של פעם לזו של היום, תל אביב של קצנלבוגן וזו של גרשון. להשלמת האווירה הנוסטלגית, המקום מקושט בתמונות משפחתיות, שהכוכבת העיקרית שלהן היא סבתא של גרשון, דמות שכבר הפכה כמעט מיתולוגית עבור מי שעוקב אחריו באינסטגרם.

ליאו, נחלת בנימין 52, פתוח מ-20:00 עד אחרונת הלקוחות