המוזיקאיות שעושות כבוד לישראל בעולם

דודו טסה הפתיע את כולנו בענק כשהוכרז כמופע החימום של רדיוהד בסיבוב הופעות בכל העולם ועושה הרבה כבוד לישראל בימים אלו, אבל הוא לא נושא את דגל התרבות הישראלית ברחבי העולם לבדו. לצידו עומדים עוד הרבה מאוד מוזיקאים מכל סגנון העולה על הדעת, מפופ ועד למטאל, אלקטרוניקה ומוזיקת עולם. ביניהם ניתן למצוא גם כמה מוזיקאיות מוכשרות ומבריקות, שמציגות את הפנים היפות של ישראל לעולם. לרגל יום העצמאות בחרנו 4 כאלה שכדאי לכם להכיר, כדוגמא ומקור לגאווה ישראלית ונשית בד בבד, וכמי שמוציאות שם טוב לתרבות שלנו.

A-WA

מאז עפרה חזה העולם לא התאהב ככה במוזיקה תימנית. לא בכדי, הזמרת מהווה אחת מההשראות הגדולות על בנות A-WA, כמי שהחייתה את שירת תימן בשיא הצלחתה. תאיר, תגל ולירון, האחיות לבית חיים, לקחו על עצמן משימה זהה: הן אימצו לחיקן את שירתן של נשות תימן והגישו אותה בפרשנות עדכנית ומרעננת, כזו שמצליחה לדבר בגובה העיניים גם לתימנים העורגים לנוסטלגיה, גם להיפסטרים המחפשים את המילה האחרונה במוזיקה, וגם לכל מי שפשוט אוהב פופ.

בנות איי-ווה, שלוש אחיות ממושב שחרות הנידח בערבה, נסקו להצלחה מקומית היסטרית כשהוציאו את הלהיט שלהן "חביב גלבי" לפני שנתיים, ותוך כמה שבועות שמעו אותו באמת בכל מקום. עם הזמן, כדרך הטבע, הרדיו והפיצוציות המשיכו הלאה ללהיט הבא, אך מעבר לים השמועה רק החלה להתפשט. תחילה הן זכו להתלהבות רבה בעולם הערבי, כשרבים חשבו ששלושת האחיות הישראליות באות בכלל מתימן. בד בבד הן גם החלו להגיע לאוזניים רבות באירופה, ולבסוף גם בארה"ב. בחודש שעבר "חביב גלבי" עלה עוד מדרגה כשיצא ברמיקס של אחד הראפרים הכי מצליחים בעולם, פיטבול, ובכך A-WA קיבלו חותמת סופית להיותן תופעה בינלאומית.

למרות שהן כבר נחשבות לדבר הכי חם בסביבה בכמה וכמה מדינות, הן מוחמאות כשאומרים להן שהן נשמעות כמו נשים תימניות זקנות. אבל גם בהופעות ובמראה וגם במוזיקה עצמה, הן יודעות לשלב חדש במסורתי ולהציע אמירה חדשנית שלא שמעו כאן, לא בתימן ולא בכל העולם. הרבה גאווה ישראלית, והרבה גאווה נשית, טמונה בשלוש האחיות האלה.

ריף כהן

לישראלים היא נשמעת כמו צרפתייה. לצרפתים היא נשמעת כמו ישראלית. לטורקים, היא נשמעת כמו הכל יחד, וזה נשמע להם מעולה. עובדה, זמרות מטורקיה ומיוון שמשאילות ממנה לחנים ואלפי מעריצים טורקים שעוקבים אחריה באדיקות ובאים להופעות שלה כבר לפחות שני סיבובי הופעות בטורקיה ברציפות (מהאחרון בהם חזרה ממש לפני שבוע), זה דבר שמעט מאוד מוזיקאים ישראלים יכולים להתגאות בו. הקלף האקזוטי עליו משחקת הזמרת פונה לכל הכיוונים ומושך אליו קהלים מכל הסוגים, שבאים בשביל המוזיקה האוריינטלית המסקרנת ונשארים בשביל החיוך הרחב שבו היא מגישה אותה.

כשפגשנו אותה לראשונה, ריף אמנם לא היתה ילדונת, אך זו היתה התדמית שלה – צעירה חייכנית עם מוזיקה כיפית ומילים ילדותיות ומתוקות בשלל שפות. היום, כמה שנים אחרי, התדמית שלה קצת השתנתה. היא הפכה לאמא לשני בנים שנולדו בהפרש של שנה בלבד זה מזה. הגישה הקלילה ומלאת הקריצות נשארה, אבל מרגע שבו את עולה לבמה עם בטן של חודש שמיני את הופכת לסוג של גיבורה, גם בלי שהתכוונת. האישה המשוחררת והססגונית שמייצגת אותנו במדינות ערב היא עכשיו גם אמא. שכחו מפוליטיקה, שכחו מארדואן ומביבי, אם יש משהו שיכול לקרב לבבות מתל אביב עד איסטנבול זו מוזיקה, וריף מיטיבה לשרת את המטרה הזו.

נינט

בשבילנו, נינט זה סיפור שלם. קריית גת, ניצנים, השיר שלנו, יהודה לוי, פוני, אמיליה. בשביל האמריקאים, נינט היא רוקרית ישראלית שרוצה להצליח בגדול, כמו עוד אלף זמרות ויוצרות כמוה. שם, מעבר לים, נינט היא מי שהיא רוצה להיות: לא סלב, פשוט מוזיקאית. ונחשו מה? זה גם הולך לה ממש לא רע.

עוד בטרם שטסה עם בעלה יוסי מזרחי ובתם, נינט החלה להפוך לשם דבר מעבר לים – סטיבן ווילסון, מהמפיקים המובילים ברוק המתקדם ושותפו של אביב גפן לפרויקט בלאקפילד, זיהה את הקול יוצא הדופן ושילב אותה באלבום הסולו האחרון שלו ובסיבוב ההופעות לקידומו. רגע השיא התרחש כשרגע לפני הופעה גדולה בניו יורק, ווילסון איבד את קולו והעביר את המיקרופון לנינט ששרה כל ההופעה במקומו. נציגי מגזין הרולינג סטון הוותיק שנכחו שם הראו התלהבות רבה ושיבחו את ההופעה בכיכובה. נינט, מצידה, עשתה הכל כדי לנצל את המומנטום ועבדה קשה על אלבום חדש, כולו באנגלית, שיצא לבסוף לפני שלושה חודשים. אם הייתם זוכים לביקורת סופר מפרגנת ממגזין המוזיקה הכי גדול בעולם, לא הייתם רצים לארוז מזוודות?

ובכל זאת, לא כולם ששים לפרגן לנינט או לראות בה כגאווה לאומית. גם לא כולם מתחברים למוזיקה שהיא עושה, וזה מובן, כי מלכתחילה לא בחרה ליצור מוזיקה מתחנפת שאמורה לדבר לכל אחד. היא הולכת עם האמת שלה רחוק, בלי להתנצל. מוקדם לומר שזה באמת עובד לה – היא עדיין לא כבשה את סצנת הרוק האמריקנית ועדיין לא הוכיחה שהיא באמת טובה יותר או מיוחדת יותר מכל שאר דומותיה בז'אנר. ימים יגידו אם תצליח, וכולנו תקווה שכן. אבל זה בטוח עובד לה יותר טוב מלהישאר לנצח סינדרלה מקריית גת, שההמונים מתעניינים בתסרוקת שלה הרבה יותר מאשר במוזיקה שלה. ולו בזכות הדרך הזו היא מהווה דוגמא מעולה לכל אישה ישראלית שלא מוכנה להתפשר על עצמה.

נגה ארז

שמעתם כבר על נגה ארז? סביר שלא, בהתחשב בעובדה שארז היא זמרת ויוצרת שפורחת בעיקר בשוליים ובאזורים האלטרנטיביים יותר של המוזיקה בישראל. בחו"ל, לעומת זאת, שומעים עליה יותר ויותר. היא כבר זכתה לקבלת פנים יפה במיוחד מכמה מהמגזינים והבלוגים הגדולים בעולם – NME, DIY Magazine, Stereogum, Paste, Drowned in Sound ועוד שורה ארוכה של אתרים אותם פוקדים מדי יום המוני חובבי מוזיקה מכל העולם, לצד בלוגים גרמניים, צרפתיים, ספרדיים וגם מגזין הנשים האמריקאי Jezebel. במקביל היא מופיעה בכל העולם, מברזיל ועד לפסטיבל האינדי הענק פרימוורה בברצלונה. הפנים של נגה ארז פונות לגמרי לחו"ל, ועוד בטרם הוציאה את אלבום הבכורה שלה, מעבר לים כבר מחייכים אליה חיוך רחב בחזרה.

אבל מה הופך אותה לכל כך מעניינת? בחורה ישראלית שמשתלבת באחד השווקים הכי רוויים במוזיקה היום, אינדי-פופ אלקטרוני? מעבר לעובדה שהיא מהמוכשרות בז'אנר, עם קול גמיש להפליא, לחנים נפלאים והפקה מדויקת וחדשנית, נגה ארז משתמשת בבמה הזו כדי לדבר, בין השאר, על הנקודות שכואבות לנשים בכל העולם ורק מעטות מעזות להיכנס אליהם. את "Pity", למשל, שיר שיצא לפני שלושה חודשים, ארז סיפרה שכתבה בעקבות פרשת אלנבי 40, דבר שמאוד ניכר במילותיו המתעסקות באיומים הגבריים והמיניים שכל אישה חווה. בשאר הזמן היא עוסקת במלחמות אחרות, מפגינה כוח ייחודי ועצמאות יצירתית מוזיקלית ופורצת דרך. אם נגה ארז היא השגרירה שלנו באינדי הבינלאומי לשנים הקרובות, זכינו.