ג'אז: הראפרית הזאת שחררה את השיר הכי אמיץ ששמענו במוזיקה הישראלית לאחרונה

לא צריך לאהוב היפ הופ כדי להצטמרר מהשיר החדש של ג'אז. זה בכלל לא עניין של ז'אנר או סגנון, ואפילו לא רק עניין של מוזיקה. את מה שיש לראפרית הזו להגיד כולם צריכים לשמוע.

במהלך 4:15 הדקות של "זאת מלחמה", המילים הקשות שיש לה לצעוק הולכות ומתגברות כמו מפולת – זה מתחיל בפגיעות בודדות, רעידות רגעיות שלאט לאט מתחברות לתחושה כבדה שמשהו חמור קרה פה, עד שבבית האחרון היא מבהירה בדיוק במה מדובר, ובסופן חלחלה עמוקה כבר אוחזת בכל הגוף כשמבינים שהשיר הזה הוא בעצם הכרזת מלחמה על הגברים שתקפו אותה.

"זאת מלחמה, היא לא תיגמר עד העולם הבא / זאת הדרך שלך, לא היתה לי בחירה"

 

"זאת מלחמה" הוא רק השיר השני שג'אז, או יסמין לסלרוט, מוציאה לאוויר באופן רשמי. הוא יצא במהלך חודש דצמבר האחרון, ומאז נצפה ביוטיוב קרוב ל-6,000 פעמים – לא מספיק בכלל בשביל אחד השירים הכי חשובים ועוצמתיים שראינו בהיפ הופ הישראלי. אלו 4:15 דקות שנוצרו באומץ אדיר ובזעם על מערכת המשפט הישראלית, על המוסר הלוקה, על תרבות האונס, על עברייני המין שפוגעים בנשים כמעט באין מפריע ועל אלו שעוד מגדילים לעשות ומאיימים בתביעות דיבה כשהנפגעות רוצות לדרוש את הצדק המגיע להן.

למרות שמדובר בסיפור אישי מאוד, אם תשאלו את ג'אז, השיר עוסק בסיפור גדול הרבה יותר. "כולנו חווים את זה כל יום", היא אומרת בראיון ל-Onlife. "החברה שלנו מושתת על זה שאנחנו משתיקים אחד את השני כל הזמן". בפירוט על השיר ביוטיוב היא כותבת בפירוש: " אין מה לחפש אשמים, בעיה אף פעם לא נובעת מאדם ספציפי, הבעיה היא הרבה יותר עמוקה, היא בחברה, היא בתפיסה של בני אדם לגבי ערך החיים , וערך החיים הנפשיים שאדם עובר עם עצמו".

"ספציפית, זה נוגע בסיפור כי מרוב שתיקה אנשים כבר לא יודעים לדבר", היא ממשיכה ומסבירה בראיון. "לא יודעים מה קורה סביבם וחושבים שזה לא מעניינם, למרות שאם מערכת המשפט לא תשרת את האזרח – כולנו נפגע מזה".

 

בשיאו של השיר, לסלרוט מספרת על שיחה שלה עם עורכת הדין שלה:

"העורכת דין שלי אומרת לי בטלפון ותרי / יש 30 שנאנסו שאמרו שהוא אנס ואז תבעו בהוצאות דיבה מאות אלפי שקלים / כי מה קרה ילדים נשים ומי אשם ומה עושים / לאן בורחים מכאן שכולם בחוטאים העכברים שמגבים אחד את השני / מיתממים בחרוזים, משפילים מקטינים גם במגע גם במבטים / אני נאנסתי ויודעת שעוד מיליונים"

"היה ספציפית את הנושא שעורכת הדין שלי אמרה לי שאם אני אבחר להגיב למכתב התביעה באי הסכמה לתנאים, יש סיכוי שלא יילך לי, גם אם ה'צדק איתי'. היא הסבירה שיש נשים שנאנסו, אמרו על מישהו שהוא אנס אותן ואז נתבעו", ג'אז מפרטת. "המכתב היה בנוגע לתביעת דיבה שלי. עצבנה אותי ההבנה שיש מערכת הגנה כל כך מבוססת לאנשים שרוצים להשתיק דיבור ודעות עליהם, אבל אין שום מערכת שעוזרת לנאנסות/ים נפגעות/עים, אלא להפך – יש מערכת שמוקיעה אותם, מבזה אותם, משפילה אותם, מכריחה אותם לחיות מחדש, לפעמים למשך שנים, את הפגיעה שלהם, מבלי אפשרות להתקדם. ואלו הסיבות שאני לא התלוננתי בתיכון כשזה קרה לי".

 

"כנראה אתה מפחד, במילים שלי יש צדק / אתה לא ראפר, אתה עבריין שדורך עליי את הנשק / זה הכי חזק שלך? אני לא מפחדת / לא תשתיק אותי כמו שהשתקת את האלה / שהיו חלשות מדי לעמוד מולך, כמו שאני הייתי פעם / כשלא ידעתי לעמוד מול אפסים כמוך, יא אפס"

 

אולם היום, ג'אז נמצאת כבר במקום אחר. כמו רבות אחרות היא הבינה שאם מערכת המשפט במדינה לא תעמוד לצידה ולא תגבה אותה בטירוף הזה, היא תאלץ לפנות לדרכים אחרות. כפי שראינו במסגרת קמפיין #MeToo, החברה מאפשרת לנפגעות להשמיע את קולן גם מחוץ לכותלי בית המשפט כדי לחשוף את התקיפות שעברו, להפנות אצבעות מאשימות כלפי הגברים שתקפו אותן ולתבוע את הצדק שלהן. ובעוד שרבות השתמשו בבמה של הרשתות החברתיות, ג'אז בחרה להשתמש בבמה שלה כראפרית עולה ומבטיחה כדי להוציא את האמת שלה לאור.

"פעם לא ידעתי לעמוד על שלי. הייתי קופאת", היא מתוודה. "היום אני רוצה לדבר בשם אלה שעוד קופאות, ומבינה שהייתי צריכה לעבור את מה שהייתי צריכה לעבור יחד עם פרשת #MeToo ועוד כל מיני דברים מחיי האישיים. הבנתי שחייבים לעשות צעדים לקירוב. הטקסט יצא לבד, מתוך פגיעה וכעס שלי. הוא לא היה אמור להיות שיר, ובטח שלא שיר עם קליפ".

"הקלטתי אותו עם עדי טוכטרמן על סתם ביט", היא מספרת כיצד בכל זאת השיר הזה יצא לפועל. "יום אחרי הצטרפתי אל הלל בן זאב ואורי גואטה והלכנו אל מאור גת. אורי עשה את הביט והלל צילם את הקליפ. סיפרתי להם את הסיפור, שלושה ימים אחרי השיר כבר היה אחרי מיקס וצילמנו את הקליפ. כולם הרגישו שאנחנו משרתים מטרה כלשהי".

 

"בחרתי בלהתאבד מכל בחינה על פני להיות חלק מהעדר / מעדיפה לחיות, אך לא אחיה בשקט / אני אצעק את האמת שלי לנצח, היא נושכת / אנסים ורשעים, היא צודקת"

 

היום, חודש וחצי אחרי צאתו, אין ספק שזה מזל גדול שהשיר הזה בכל זאת יצא לאור. "בעקבות השיר קיבלתי הרבה פניות מבחורות שסיפרו לי על חוויות שהן עברו, ואמרו לי שביטאתי קול שלהן", ג'אז מעידה. "מבחינתי זה הכל, זה יותר מכל מטרה שאוכל להשיג. ולא היה לי קל להגיד את המילים שנאמרות שם". אם למרות הכל היא הצליחה, בגבורה ובאמונה באמת שלה, להעלות את המילים האלו על פיה ולהוציא אותן לאור – המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להקשיב לה. להקשיב ולהפנים.

"אני מקווה שכולנו צועדים אל עבר עתיד יותר טוב", היא מסכמת. "עתיד בו אנשים לא יפחדו לדבר על מה שמעיק עליהם, שההבדלים בינינו ילכו ויצטמצמו, שהמדד שלנו להתנהגות יונע מחמלה ומהבנה, שתהיה כמה שפחות מלחמה, ושגם אני לא אצטרך להלחם – אלא אוכל פשוט לשיר ראפ".

 

בית משפטהיפ הופקמפיין metooתקיפה מינית