מהילדות הקשה בריו ועד להצלחה בארץ: הזמרת שכובשת את הישראלים

המוזיקאית והיוצרת אליזט עלתה לארץ מברזיל בשנות ה-90. היא התחילה את הקריירה בארץ כרקדנית בלהקה ברזילאית וכמדריכת סמבה לילדים. בשנת 2003 הוציאה אלבום ראשון בשם 'לוארי קפה' (ירח וקפה), ומאז כבר הספיקה להוציא שבעה אלבומים נוספים ומאות שירים. הזמרת, שנולדה בדרום אמריקה, דוברת 7 שפות: עברית, פורטוגזית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, אנגלית ורוסית וכותבת ושרה ברבות מהן. אך למרות הרזומה העשיר והקהל הנאמן שעוקב אחריה, היא עדיין לא זכתה להכרה הגדולה אליה היא שואפת. עכשיו היא מוציאה שיר חדש ומקווה לכבוש את הקהל הישראלי.

"נולדתי בסלבדור שבצפון ברזיל וכשהייתי בת שלושה חודשים אבי, ששירת בחיל הים, עבר לריו ואנחנו בעקבותיו", מספרת אליזט, "החיים בבית לא היו קלים כי אבי היה שתיין, מהמר ואלים כלפינו הילדים. אבל למרות התקופה הקשה אני זוכרת את ריו כמקום צבעוני ומדהים עד היום הצבעים והניחוחות מלווים אותי ואני שואבת מהם השראה לשירים שלי".

איזו מין ילדה היית?

"הייתי ילדת פרא סקרנית ושובבה, ממש סוג של מוגלי. הלימודים היו המפלט שלי מקשיי היום יום ולשמחתי הייתי מה שנקרא 'הילדה של ה-100' – זה היה הציון הקבוע שלי. גם היום אני תמיד שואפת להגיע למיצוי הפוטנציאל המלא שלי בכל תחום שבו אני עוסקת ואני מאוד מושפעת מאמי שהייתה מודל עבורי. היינו ארבעה אחים היפראקטיביים, במצב כלכלי ומשפחתי לא פשוט ואמי לימדה אותי ליצור לעצמי דרכים להתפרנס ממלאכות יד שונות כמו שהיא עשתה. גם מבחינת אופי ירשתי ממנה את הדחף להצליח בכל מחיר במקביל ליצירתיות ותושייה".

מתי החלטת לעלות ארצה?

" אמי הייתה צאצאית ליהודים מאנוסי ספרד אבל גדלה במשפחה קתולית, כי הוריה נפטרו כשהייתה צעירה והיא לא ידעה כלל שהיא יהודייה. על יהדותה נודע לה רק בגיל מאוחר, כשחזרה לבהיה. אני עליתי לארץ ב-1991 בעקבות קשר שהיה לי עם תרמילאי ישראלי שהפך לבעלי הראשון. הקשר שלנו היה מאוד לא טוב. הייתי צעירה והתנאים שבהם חיינו היו מאד קשים. בזמן הזה נולדה בתי הבכורה, שהיום גרה בפריז. לאחר כמה שנים הקשר בינינו נגמר ויצאתי לחופשי. האהבה לארץ ולאנשים כאן נשארה, אז נשארתי כאן. התחתנתי בשנית ונולדה לי עוד ילדה שהתחילה עכשיו את שרותה הצבאי".

נתקלת בגילויי גזענות?

"אני אוהבת את הישראלים אבל לא תמיד ליקקתי כאן דבש. אחת הטראומות שלי קשורה ליום העצמאות. באחד מימי העצמאות יצאתי מאוד מסוגננת לרחוב עם חברה ונתקלתי ביחס גזעני ופוגע – מישהו ריסס אותי בספריי שלג ואמר באנגלית וברשעות Now you look' white'. נפגעתי אבל לא איבדתי את העשתונות. מה שכן קרה זה שהשתחררה לי הבהיאנה – התקרבתי אליו, שפכתי עליו את כל הקולה שלי ואמרתי לו 'Now you look black'. היו עוד כמה קוריוזים בנושא הצבע. כשהיו קוראים לי כושית ברחוב הייתי מחייכת חיוך רחב ואומרת – ברוך השם. אבל זה כבר שייך למדורי הבידור. דובי גל, שאותו הכרתי כשהשתתפתי בסרט שלו, אמר לי פעם שההומור זה מה שישמור עלי כאן בארץ, והוא צדק".

ואיך הייתה ההסתגלות?

"כשהגעתי לראשונה חשבתי שכולם כל הזמן צועקים וכועסים. זה היה די מפחיד, אבל עם הזמן למדתי לאהוב את הישירות והחום והיום אני מרגישה שאני מאד מקובלת ומאד אהובה. אני חושבת שההרגשה הזו של להיות עטופה באהבה באה מכך שאני אוהבת אנשים באשר הם, בלי קשר לסטטוס, השכלה, כסף או פרסום. אני מסתכלת לנשמה וממשיכה משם. אני יכולה לדבר באמפטיה ובגובה העיניים עם קבצנים ברחוב ועם עשירי הארץ כי אנשים עבורי הם כולם בני אדם".

על מה את עובדת עכשיו?

"התחלתי לאחרונה את מופעי ההתרמה עבור חברי הקהילה הלהט"בית שהם חסרי בית בתל-אביב, כי הכרתי ברחוב טרנסג'נדרית שנזרקה מהבית בגיל 14 בגלל הנטייה המינית שלה ומאז היא חיה ברחובות ונפלה לסמים. עשיתי כבר מופע אחד במדרחוב נחלת בנימין והעברתי את כל התרומות שהתקבלו לגג הוורוד, שנותן מקום לחברי הקהילה הלהט"בית שהם חסרי בית בתל-אביב. כל ההפקה של המופע נעשתה בכוחות עצמי ובהמשך הייתי מאד שמחה לקבל תמיכה של העיריה בפרסום המופעים ובהעלאת המודעות לנושא"

מדוע כ"כ חשוב לך לתרום לקהילה הגאה?

"יש לי סימפטיה גדולה לקהילה, רוב החברים שלי הם מהקהילה הגאה ואני מרגישה לפעמים סוג של דראג קווין של כבוד. אגב דראג קווין, בכל מצעד גאווה אני משתתפת בתלבושת ססגונית ומקבלת הרבה מחמאות ממלכות הדראג שמשתתפות במצעד. במצעד הקרוב אני מתכננת להוציא שני שירים לקהילה – אחד בשיתוף עם יוצר נוסף ואחד שכולו שלי".

מתי נכנסה המוזיקה לחייך?

"כשהייתי ילדה קטנה בברזיל הייתי כותבת ומלחינה שירים לכלבים שלי. היו לי הרבה כלבים ולכל אחד היה את השיר שלו. בארץ התחלתי כרקדנית ומדריכה של ילדות לריקודים ברזילאיים. הילדות היו שואלות כל הזמן מה משמעות המילים של השירים ורצו תרגום שלהם. התחלתי לתרגם להם את השירים לעברית ומשם התפתחתי לכתיבה עצמאית ולהלחנה של השירים שלי. אחד הזיכרונות היקרים לי מהזמנים שלימדתי ריקוד זה כשהיה לי הכבוד לשיר דואט לעת שקיעה עם אריק איינשטיין, כשבא לאסוף את דינה בתו מהחוג לריקודים ברזילאיים שהעברתי. סיפרתי לאריק שהשיר הראשון שלמדתי בעברית היה השיר שלו 'סן פרנסיסקו על המים' ואז שרנו את השיר ביחד. בהמשך הדרך פגשתי נגנים נפלאים והקמתי להקה שמלווה אותי כבר יותר מ-15 שנה. זה מרגיש כמו משפחה ואנחנו מאד קשורים האחד לשני".

איזו סוג מוזיקה את עושה?

"אני חושבת שהמוזיקה שלי מתאפיינת בזה שאין לה אפיון מוגדר – בארץ מנסים תמיד להכניס אותי לאיזו קופסה אבל אני מרגישה שאני לא שייכת לשום קופסה אלא אני חלק מהעולם והמוזיקה שלי מאד אקלקטית ומשתנה כל הזמן. אני יכולה לכתוב שיר מאד אקוסטי ומאד ברזילאי ושיר אחר מאד אלקטרוני. זה מאד תלוי במצב הרוח שלי ובתקופה שבה אני נמצאת. משהו שאולי הוא המכנה המשותף של כל השירים שלי זה שכולם אליזט וכולם באיזו שהיא דרך מאוד ברזילאיים ומאוד ישראליים בו זמנית ובדרך כלל מאד אופטימיים. אני אמנית עצמאית ובשנים הראשונות עשיתי הכל לבד והיום אני יכולה להסתכל בסיפוק על מה שהשגתי כשהמוזיקה שלי מושמעת גם בארץ ובעיקר בחו"ל". 

מה דעתך על החברה הישראלית, יש לך ביקורת עליה?

"אני כמובן מאוד מתגעגעת לברזיל אבל אני גם נושאת אותה אתי תמיד בליבי וגם מרגישה שישראל זה המקום שלי. אני כאן בטוב וגם במלחמות. הייתי שמחה לראות את בוא השלום והייתי גם שמחה לראות קצת יותר עדינות מהסוג הברזילאי כאן בארץ. החיים בארץ מאד ישירים וקצת מחוספסים ואני מנסה להביא את החיוך שלי, כדי להביא יותר שמחה לאנשים. זו גם אחת מהמשימות שלי ואני עושה את זה כל יום כשאני יוצאת מהבית".

מה ההבדל בין הברזילאים לישראלים?

"יש פער גדול במנטליות. אפילו הקדשתי לזה את השיר 'אולה אולה' שכתבתי, כי לא הבנתי תופעה שראיתי בארץ – בברזיל כשיש מוזיקה ומסיבה אצל השכנים, כולם באים בלי הזמנה מיוחדת ומביאים איתם משהו לנשנש או לשתות. כאן בארץ כשיש מסיבה אצל השכנים, קוראים למשטרה. אף פעם לא הבנתי את זה".

מה החלום שלך?

"אני רוצה להמשיך ולעשות מוזיקה, לייצג את ישראל בעולם, לשמח את הישראלים וגם יום אחד לעשות דואט עם זמפירה הזמרת שאיתה התחלתי את המסע שלי לשפה הרוסית ושאני שרה כבר 20 שירים שלה בעיבודים שלי. החלום שלי הוא לחיות את החיים במלואם ולהגשים את כל הפוטנציאל שלי דרך המוזיקה, השמחה, האופטימיות והאהבה שאני מביאה. בפן האישי אני מאחלת לי הרמוניה ואהבה במשפחה כי זה בסוף מה שחשוב באמת".

אלבוםשירים