המסר החתרני מאחורי ההופעה של ג׳יי לו ושאקירה

מאז ראשיתו היה הסופרבול סימן לגבריות האמריקאית. גם בפריפריה המדברית שלנו גדלנו על הדימוי של הרד-ניקים יושבים על הספה עם בירות ושקים של צ'יטוס וצועקים אל המסך. באופן ישיר, גם ההופעות של הסופרבול המשיכו את אותו הקו הכל-אמריקאי המוכר: לכאורה המדינה החופשית והנאורה שמביאה לעולם את הבשורה, אבל בתוכה מבעבעת אותה שמרנות רפובליקנית שרק מחכה לצאת בכל פעם שתצוץ פטמה או אצבע משולשת (ע"ע ג'נט ג'קסון והזמרת M.I.A.). עם כל הניסיון להפוך את הסופרבול לאירוע חד-פעמי, בסופו של דבר הוא תמיד נשאר סמל לכך שמה שהיה הוא שיהיה, וההופעות – מרשימות ככל שיהיו – נותרו כמו פתיונות שנועדו למשוך גם את קהל הנשים, כי הרי גברים הם בגדר קהל שבוי.

אבל, למקרה שאתם עוד מתעקשים שלא לשים לב, מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן, אמנים כבר לא מסתתרים מאחורי חיוכים גדולים מפחד להיות פוליטיים מדי. אפילו להפך – היום הציפייה היא שהסלבס ידעו לענות על שאלות הרות גורל ויביעו אג'נדות מקוריות וברורות גם אם יעירו אותם באמצע הלילה. בהתאם, גם נאומי הזכיות בטקסים הפכו לכאלה שמזכירים טקס מלכות יופי, וכל זמר/ת שמכבדים את עצמם זקוקים לפחות לנאבר אחד שבו הם יביעו את דעתם הפוליטית. או לכל הפחות את דעתם על התחממות כדור הארץ.

ובכל זאת, למרות שכבר התרגלנו גם לזה, ההופעה הלילית של שאקירה וג'ניפר לופז הצליחה להתעלות על השטנץ ולהביא רבדים של מחאות עטופות ב…טוב, לא בהרבה כי בכל זאת מדובר בשאקירה וג'ניפר לופז.

שתי הזמרות עלו לבמה עם מטרה אחת ברורה: להראות לשמרנות הגזענית של טראמפ "איך עושים את זה אצלנו", כלומר איך נראית חגיגה לטינית אמיתית (עם קצת נגיעות מהשורשים הלבנונים של שאקירה). "זהו רגע מאוד חשוב, רגע שמכבד את הלטינים בכל העולם, רגע שמוכיח שאנחנו כוח במדינה הזאת ובעולם כולו", אמרה שאקירה לפני ההופעה ונתנה רמז לבאות, לחגיגה שכללה להיטים של שתי הענקיות האלו, הרבה ספרדית וריקודים בסגנונות שחצו את היבשת הדרום אמריקאית. כמובן שהשיא של כל זה היה עלייתה (החוזרת) של ג'יי לו לבמה, כשעליה פרווה סינתטית ענקית של דגל פורטו ריקו ומצידה השני דגל ארה"ב, תוך שהיא שרה יחד עם בתה בת ה-11 את הלהיט של ברוס ספרינגסטין Born in the U.S.A.

אפילו לא מדובר ברמז, אלא באמירה ברורה וחד משמעית שיוצאת נגד מדיניות המהגרים בכלל, והמהגרים הלטינים בפרט, שעשתה דמוניזציה לדרום אמריקאים – אלו שמנסים להיכנס לגבולות ארה"ב ואלו שכבר בתוכה (אפשר רק להיזכר באחד הציטוטים היותר גזעניים של טראמפ, מ-2015: "כשמקסיקו שולחת את האנשים שלה, היא לא שולחת את הטובים ביותר. היא שולחת את הבעייתיים ביותר שמביאים את בעיותיהם עמם למדינה. הם מביאים עמם סמים, פשעים, חלקם אנסים וחלקם, אני מניח, אנשים טובים. אבל אני שוחחתי עם חיילים במשמר הגבול והם סיפרו לי את האמת על מי שאנחנו קולטים אלינו").

תמונה: רויטרס

אבל זו לא היתה המחאה היחידה בכמעט 15 דקות התהילה של אמש. בנוסף ללהיט של הבוס, אמה, בתה של ג'יי לו, שרה יחד עם מקהלת ילדות את השיר Let's get loud  ("בואו נעשה רעש" בתרגום חופשי), עם המילים: "אף אחד לא יכול להגיד לך מה את יכולה לעשות" ועל רקע תאורה בצורת הסמל הנקבי. יותר רמז למהפכת METOO מזה אין. מפגש מרגש של דור העתיד, הילדות שצומחות לתוך מודעות פמיניסטית, לעומת האמהות שלהן, ובמקרה הזה ג'ניפר לופז – בת למהגרים שצמחה בברונקס והפכה לפרפורמרית אולי הכי מוצלחת בדורנו, כפי שיכולנו לראות בפארק הירקון וכפי שראינו שוב אמש (כן, יותר מביונסה ובטח שיותר ממדונה).

הילדות האלו עדיין יצטרכו להילחם על פערי שכר, שוויון הזדמנויות ומניעת הטרדות מיניות, אבל לפחות הן גדלות בעולם שבו – לפחות בחלק המערבי שלו – יש תודעה אחרת, שכבר לא מוכנה לקבל את הדברים כפשוטם ורואה במלחמה נגדם כהכרח לגיטימי. ולכן כעת רק נותר לעשות הרבה הרבה רעש.

ומעבר לכל אלו יש גם את עניין הגיל, עם כמה שאנחנו לא אוהבות להתייחס אליו. לפני כמה שנים, על אותה במה ממש, התארחו אירוסמית' ובריטני ספירס. זה היה עידן אחר, עידן שבו היה ברור שגברים משתבחים עם הזמן ואילו נשים מגיעות עם דד ליין, ולכן עדיף שהזמרות יתחילו כמה שיותר מוקדם, אפילו כשהן עדיין קטינות. לופז, 50, ושאקירה, 43, כבר לא ילדות, בטח שלא במונחי השואו ביז, אבל הן עדיין בועטות – תרתי משמע, ומוכיחות שכישרון הוא גם סוג של יין, לא משנה אם מדובר בגבר או באישה. את ההופעה שהן נתנו אתמול אף ילדה לא תוכל לתת, כמו שאף ילדון לא יוכל לספק את מה שסטיב טיילור נותן לקהל. וההכרה בזה, סוף סוף, היא משמעותית.  

#MeTooג'ניפר לופזסופרבולשאקירה