גמר 'הכוכב הבא' הוכיח: הנשים עומדות להשתלט

עזבו אתכם מהאירוויזיון עצמו, כי בעונה הנוכחית של "הכוכב הבא" קרה משהו הרבה יותר חשוב מבחירת הנציג הבא שלנו. רביעיית הגמר הציגה בפנינו תחזית מבריקה של העשור הקרוב ואולי גם זה שאחריו במוזיקה הישראלית – וזה מה שעומד לקרות: הזמרות עומדות להשתלט. וזה כנראה בלתי נמנע.

ישראל מתחברת לעולם

אז זה נכון שלישראל תמיד לוקח בין שנה ל-15 שנים להתחבר לטרנדים ולתנודות תרבותיות משמעותיות בעולם – אבל הנה הפתעה, אנחנו כבר שם. בשנים האחרונות תעשיית המוזיקה העולמית כבר התרגלה לשליטה של נשים, ו-וואחד נשים. זמרות ענקיות, מצליחות, עשירות, מפוצצות בכריזמה, בכישרון, במערך משומן של יחצ ומאות מיליוני עוקבים ברשת החברתית: ג'ניפר לופז, אריאנה גרנדה, בילי אייליש, ליזו, ביונסה, טיילור סוויפט, הלסי, קייטי פרי ויש עוד – שמנהיגות ללא חת וקוטפות כמעט כל פרס מוזיקלי אפשרי בשנים האחרונות. אה, ורובן עושות ממש מה שבא להן. מוזיקלית וגם הכל חוץ ממוזיקה. והופה – מסתבר שהפעם ישראל הקטנה והחמודה לא מבוששת להצטרף לחגיגה.

בזמן שמצעדי העשור וההשמעות של תחנות הרדיו עדיין מדירים נשים באופן כמעט טוטאלי, דרישת הקהל שהשתקפה ב"כוכב הבא" הוכיחה מציאות אחרת לגמרי: יש רצון לשמוע קול נשי חזק ובועט והדור החדש של הזמרות כבר פה, כמו שראינו אמש בגמר. הן צעירות (מאוד אפילו), מלוטשות, מוכשרות מאוד מאוד, מעיזות וחוצפניות, כריזמטיות, ולא נראה שהן גימיק זמני.

למשל גאיה שאקי, בסך הכל בת 18, לוקחת שירים, משגעת להם את האמא ועושה להם אינטרפרטציה שברוב המקרים עולה על המקור. עם קול מדהים, אינטליגנציה מוזיקלית מטורפת וקוליות אינסופית. לא מתרשמת בקלות, לא נבהלת וגם לא ניתנת למיסגור. זאת הזמרת שהחליטה לבצע שיר (כמעט) שלם, יחפה בישיבה על הבמה. אני מודה, עליה הימרתי, ושחררתי מספר קללות לא שפוי לעבר המסך כשהיא הודחה בסיבוב הראשון של הגמר. הנחמה העיקרית שלי, אחרי 2 דקות, היתה שבעצם, זה לא נורא, כי ככה יהיה לה זמן לעבוד על חומר מקורי ולא לבזבז זמן יקר על הכנות לדוז פואה.

קחו את אלה לי להב, תלמידת תיכון, בסך הכל, שעם הכוונה של ההפקה או בלעדיה, השתבצה תחת הטייפ קאסט של הנערה עם החצאית הקצרה והלוק הבריטני ספירס שלפני הסמים הדיכאון וההשמנה. ולמרות שיהיה קל להגיד שהיא נכנעה לתכתיבי אופנה – איכשהו אצלה זה נראה שזה לגמרי החלטה שלה – מה ללבוש, מה להגיד, מתי לצעוק, ובעיקר מה לשיר. איך אנחנו יודעות את זה? כי לפחות פעמיים במהלך העונה היא בחרה שירים שלא רק שאף אחד לא הכיר, חלק מאיתנו גם לא ידענו לאכול אותם כמו שצריך. אחד מהם היה בקוריאנית. ואיזה מטורף זה היה.

ואחרונה והכי חשובה, הנציגה שלנו באירווזיון 2020: עדן אלנה, בת 20 כולה, שבעיניי היא תקווה עצומה לא רק למוזיקה הישראלית ולמעמדה של הקהילה האתיופית – היא תקווה לכל מי שחסרה לו גל גדות חדשה בנוף המוזיקלי הישראלי. אלנה היא המתמודדת היחידה, עד כמה שזכרוני אינו מטעני, שהעזה להגיד להוד שופטותו אסף אמדורסקי, שלא רק שהיא חולקת על הביקורת שמתח עליה, אלא שהוא גם טועה. כי היא יכולה לעשות הכל. ברצינות. לשיר ברצינות, בצחוק, בכיף, בטמפו, בשקט, עם דמעות, עם קריצה, שירים עצובים, שירים שמחים, עם להקת ליווי, עם רקדנים, לבד, הכל.

מדובר בזמרת-על שהלוואי שיהיה לנו מזל ותישאר פה. בשבילה, אני מקווה, לא יהיה לה המזל הזה והיא תעוף מפה כמה שיותר מהר כדי להצליח ביבשת שהרבה יותר מתאימה למידותיה. נגיד אמריקה כזה. נגיד. וזאת למרות שהיא הדבר הכי ישראלי, הכי משמח והכי אופטימי שיצא לנו לראות בזמן האחרון.

ככה עושות את זה, חברות

כמו נטע ברזילי לפניהן, גם שלוש הפנליסטיות האלו מציבות לנשים בישראל – הצעירות יותר או פחות – מודל אמיתי, ראוי, מקצועי וחכם. אמרתי מודל פמיניסטי? לא אמרתי. אז הנה אני אומרת.

 

אני מקווה שאתן, עדן, גאיה ואלה לי – תיקחו את כל מה שקיבלתן, את כל מה שלמדתן, את כל מה שחוויתן בחודשים האחרונים, תיקחו את כל הקשרים שיצרתן, את כל החבלים שקיבלתן ואת כל הכישרון העצום שלכן – ותתחילו לעוף.

ואתן חייבות לעוף, בשביל כולנו, ובשביל שבמצעד השנתי של 2021, ובמצעד העשור של 2030, הזמרות הישראליות יתפסו את מקומן הראוי והנכון, וגם לנו יהיו ביונסות, סוויפטיות ואיילישיות. כמה שיותר – הרבה יותר טוב. לכולנו.

ועדן, תביאי להם בראש שמה בהולנד.

 

אירוויזיוןהכוכב הבאעדן אלנה