בין עדי ביטי לאריאנה גרנדה- המסר כן קובע

"יה יה יה
סיקסטי, BEMET
שמים עלי עין חמסה חמסה
טפו טפו טפו
איך אני שיין עפה עפה
פיאו פיאו פיאו
מלח מים מלח מים
אין לי טיים יש לי סטייל
מגה דרייב קלוט ת׳וייב
כבר שנים נותנת מייל
בוא נלך בוא נזוז
עלה לג׳רוז תוריד ת׳שחור"
(החלק הראשון בשיר החדש של עדי ביטי 'חמסה חמסה') 
 
כל הרשתות סוערות עם הקליפ החדש של עדי ביטי. אפילו לכנסת הדיון הגיע. הזעקה המקובלת – הילדים, המיניות, החיפצון, מה יהיה? אוי אוי אוי. 
האמת, אני לא מתרגשת מהקליפ הזה. ברור שהופק על ידי גברים, שבטח שכנעו את ביטי שזה יעשה לה טוב לקריירה, יעלה אותה מדרגה מזמרת של ילדות ו"ילדה" לאישה בוגרת חושנית ומלאה. הקשקוש הרגיל. מי שמספיק מבוגרת, בטח תזכור את הסקנדל עם הקליפ של מיילי סיירוס עירומה על הכדור והרעש שזה גרר. הילדים שלנו חשופים לכלכך הרבה חיפצון, מיניות, פורנו לסוגיו, שהקליפ הזה הוא עוד אחד, ולא הגרוע ביותר שהם רואים.
שנים אחר כך, סיירוס הכתה על חטא הניצול הציני שנעשה בה. גם עדי ביטי תבין את זה יום אחד.  זו לא הנקודה בעיני. אבל זו התעשייה, ואלה הם חוקיה – מין מוכר מוזיקה והמראה החיצוני הוא חזות הכל. אפילו אדל נכנעה כללים האלה . השאלה מה הן עושות בתוך כללי המשחק הקשים האלה, ואיזה משחק הן בוחרות לשחק.
 
 
 
בישראל זמרות הפופ מכירות את הכללים ובונות את דרכן בעזרת השיער המוחלק, המחוכים והמחשופים. אבל כשהן נשאלות על הנשיות שלהן, רובן ימהרו להודיע שהן לא פמיניסטיות, ושהן לא זקוקות לפמיניזם בחייהן.
במדינה שבה אחוזי ההשמעה של נשים ברדיו נמוכים ביותר, ובדרוג במצעדים נוכחות נמוכה עוד יותר, וכמובן הפרנסה של הנשים במוזיקה קשה משמעותית מזו של הגברים, שלא לדבר על אירועי הדרת נשים, "אני לא שר עם נשים למרות שמאוד מעריך אותן, זה לא נגדן וזה לא אישי", סטייל, אולי פמיניזם היה דווקא משהו ששווה להן להילחם עליו.
 
לעומתן, בזירת הפופ וראפ הבינלאומי הנשים שולטות. ביונסה, טיילור סוויפט, קרדי בי,  ריהנה ואריאנה גראנדה למדו היטב את הכללים. הן מבינות את הצורך בחיפצון הגוף, או העברת מסר נגדו במקרה של בילי אייליש, הן מבינות את חשיבות המחשופים, תנועות האגן וחשיפת הגוף. אלה הכללים, אלה חוקי המשחק.
אבל הן גם הבינו שיש להן השפעה, ויש להן מילה, ולמסרים שלהן יש השפעה לא רק על מיליוני המעריצות שלהן, אלא גם על השיח הציבורי ביחס לנשים. ומרגע שהבינו את המציאות הזו, הן התחילו להעביר מסרים פמיניסטיים עוצמתיים מחזקים. 
טיילור סוויפט, ביונסה ואחרות לא מתביישות בפמיניזם שלהן, לא מתביישות בהעברת מסרים של עוצמה, לא מתביישות לדרוש ולקבל חוזים ראויים ותנאים מעולים. הן פרצו דרך עבור אמניות בפרט ונשים בכלל בכל תחום.
לפני מספר ימים עלה הקליפ החדש של אריאנה גראנדה, פמיניסטית עוצמתית בפני עצמה, עם שירה החדש positions. בקליפ ובשיר היא מדברת בקול ברור:
I am changing positions with you 
ומראה לאורך כל הקליפ נשים בעמדות כוח, בחדר הסגלגל בבית הלבן, מצבעים ומראות שונים, אפילו זהויות מגדריות נזילות. שומרות הראש, המנהלות, כולן נשים, שעוברות מהמיטה והמטבח לצמתי קבלת ההחלטות.
המסר של אריאנה ברור – עד שנשים לא ישבו בעמדות הכוח, דבר לא ישתנה. אז כן, היא זזה ולבושה באופן פרובוקטיבי, משתמשת בכלי המשחק של עולם הקליפים באופן שישרת אותה, אך לרגע לא מוותרת על המסר הפמיניסטי. ככה פשוט, בלי שום בושה. 
 
 
פרופסור קתרין מקינון, מהקולות החשובים ביותר במחקר וההגות הפמיניסטים כתבה על הצורך של אישה להיות "יפה, נחשקת ומינית" מרגע הלידה ועד יום מותה ועל יחסי הכוח שמחפצנים נשים ודורשים מהן להיות זמינות ומיניות בכל עת. היא זו שקראה לנשים להפוך את המיניות לכלי של חוזק וכוח לשינוי פני החברה. נראה שכוכבות העל במוזיקה העולמית למדו את התורה הזו ומיישמות אותה, ללא התנצלות, לטובת כולנו, חבל שבישראל המצב הוא הפוך.
אריאנה גרנדהביונסהעדי ביטי