נשים ממושמעות לא עושות מוסיקה

אני לא זוכרת מתי יצאתי בפעם הראשונה מהמערה של אפלטון, אבל מאותו רגע כבר לא הייתה דרך חזרה. ההבנה שהתרבות שלנו, ועולם המוסיקה בתוכה, נשלטת ברובה ע"י גברים היא משהו שקשה להתעלם ממנו ברגע ששמים לכך לב. אל תבינו אותי לא נכון, גם אני גדלתי על שלמה ארצי ויהודה פוליקר, אביתר בנאי, סטיבי וונדר, או בוב מארלי, ואני מאוד אוהבת את המוסיקה שלהם עד היום. אבל מרגע שהבנתי שנוף הילדות התרבותי שלי מורכב בעיקר מגברים, התחלתי לחשוב על זה שוב. גם כשהגעתי לאקדמיה, זה לא השתנה. התחלנו מהיסודות – מוצרט, באך, שוברט, שומן, מנדלסון, גתה – גברים. נשים? היו קצת. מי זוכר אותן.

כך הגיעה ההחלטה בשנה שעברה להקים את תלמ"א – התא לשוויון מגדרי באקדמיה למוסיקה ולמחול, אז בהובלת טליה גבעון, סטודנטית לקומפוזיציה. החזון שלנו היה ברור – לתת מקום מכובד וראוי לנשים יוצרות, מן העבר ומן ההווה. נשים כמו קלרה שומן – המלחינה והפסנתרנית שוויתרה על הקריירה שלה למען ההצלחה של בעלה המוכר ממנה– רוברט שומן. לתת במה לפאני הנזל – אחותו הבכורה והפחות מוכרת של המלחין הידוע פליקס מנדלסון, שהלחינה בחייה יותר מ-400 יצירות שונות.

המלחינה פאני הנזל, צייר מוריץ דניאל אופנהיים בשנת 1842. הלחינה מעל 400 יצירות, שמעתם עליה?

אומרים ש"נשים ממושמעות לא עושות היסטוריה". לצערי, נשים ממושמעות גם לא עושות מוסיקה, ואם עושות, לא נרשמות בין דפי ההיסטוריה. את העוול הזה אנחנו רוצות לתקן. כך, בין היתר, נולד הרעיון של 'פסטיבלה' – פסטיבל בסימן נשים יוצרות. סדרת קונצרטים מעולמות המוסיקה הקלאסית, שירי ברודווי ועוד שלל סגנונות, בהם כל היצירות שתנוגנה, נכתבו ע"י נשים. מלחינות כמו קטרינה אסנדרה וירדנה אלוטין, שרק הדפים המאובקים בספרייה עוד זוכרים מי הן היו.

בשנה שעברה יצאנו עם פיילוט של 'פסטיבלה', מתרגשות, וגם וחוששות. אחרי שבמהלך השנה אירחנו הרצאות רבות של נשים יוצרות על פמיניזם בעולם המוסיקה, ביניהן המנצחת ובוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול – טליה אילן, החלטנו שהגיע הזמן להתחיל ליצור את המרחב הנשי בעולם המוסיקה, בעצמנו. להתחיל להנכיח נשים באופן מכוון במרחב התרבותי, והאקדמי. היו מי שהרימו גבה, כצפוי. "אף פעם לא היה קונצרט שהוקדש כולו לגברים, אז מדוע לקיים קונצרט שמוקד כולו לנשים?", הייתה תגובה אופיינית ליוזמה שלנו. אבל הנה, מתברר שגם ב-2022 נשים עדיין מודרות מבלי משים מהמרחב הציבורי. בעוד שבמהלך חגיגות יום העצמאות לא הייתה במה אחת במדינה שלא הופיע עליה לפחות אמן גבר אחד, היו במות רבות עליהן לא הופיעה אפילו אישה אחת. את המציאות הזו אנו רוצות לשנות. את המציאות הזו – 'פסטיבלה' באה לשנות.

המנצחת הבינלאומית הישראלית טליה אילן. צילום דניאל קמינסקי. יוזמת פרוייקט #oneconductoraday' להנכחת מנצחות – מעל 500 נשים מנצחות מן העבר וההווה כבר צוינו. 

ביום חמישי, ה-12.5 תיפתח סדרת הקונצרטים שלנו. בקונצרט הראשון בסדרה, על יצירות שהולחנו בידי נשים, ינצחו נשים – נגה ברק, חן שלו, רתם קדרון, יעל דושי ורחל סגמן – כולנו סטודנטיות בחוג לניצוח מקהלות, בראשות סטנלי ספרבר. הקונצרט השני בסדרה, שיתקיים בתאריך ה-17.5, יכלול שירי מחזות זמר שהולחנו ע"י נשים, ועל היצירות הללו ינצחו הפעם גם גברים, חברינו לספסל הלימודים, ושותפינו במאבק להנכחת נשים על הבמה.

אין ספק, הדרך עוד ארוכה עד היום בו נוכחות של נשים במרחב הציבורי תהיה מובנת מאליה. אנחנו נדע שהגענו לשם ביום בו גברים יתחילו לבקש ייצוג הולם גם כן. על במות, באקדמיה, בפאנלים, בתקשורת, בפוליטיקה. אנחנו נתחיל את המהלך הזה – במוסיקה.

הכותבת היא רחל סגמן, סטודנטית לתואר ראשון בחוג לניצוח מקהלות באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, פעילה בתא תלמ"א ומנצחת ב'פסטיבלה'.

oneconductoradayהאקדמיה למוזיקה ומחול בירושליםפסטיבלה