משה פרץ ועומר אדם מחזירים אותנו 50 שנה אחורה

משה פרץ ועומר אדם התראיינו ל"ישראל היום" בסוף השבוע, כנראה כדי לקדם את המופע המשותף שהם מעלים. עד כאן, לגיטימי ושגרתי עד דמעות. למשה פרץ גם נולדה ילדה לאחרונה, וזו, כמובן, סיבה טובה לבדוק איזה מין אבא הוא, מסתבר. אין הרבה חדש כאן ובתור מאזינה (נלהבת, עד היום) של אדם, הייתי שמחה לקרוא את הראיון ולהמשיך עם חיי. אבל אז שאלו את פרץ האם הוא "מעורב בגידול שלה?" והתחיל קטע שנתן סיבה חדשה לדמעות.
עוד באון לייף: 
אני לא כותבת את התגובה הזו בקלות. זמרים מזרחיים (ודמויות ציבוריות מזרחיות בכלל) חשופים לביקורת מחמירה יותר ממקביליהם האשכנזים. זאת ועוד, יש בי המון כבוד והערכה למשה פרץ ועומר אדם. שניהם הרוויחו את מעמדם בתרבות הישראלית כיוצרים מוערכים בעיני הקהל, ושניהם תרמו הרבה לעולם המוזיקה בשנים האחרונות. אילולא אילוצים אישיים, כנראה שהייתי שמחה לבלות באחת מהופעות ה"מהפכה" שיערכו הקיץ. מצד שני, הזכרתי לעצמי, נשים מזרחיות חשופות לדיכוי כפול ביחס למקבילותיהן האשכנזיות, ומצאתי שקשה לי לשתוק לנוכח הטקסט השוביניסטי הזה. ובכל זאת, כדאי להבהיר: דעות כאלה קיימות אצל אנשי תרבות אשכנזים ומזרחים כאחד. אין חברה שחפה מהעדפה של חלוקת התפקידים המסורתית שמותירה נשים בעמדות נחיתות – יש חברות שמסוות את זה טוב יותר (ואלה, בעיני, החמורות יותר).
הכתבה ב"ישראל היום" 
הדברים בראיון מתחילים להשתבש כשהמראיינת שואלת את פרץ "אתה מעורב בגידול שלה?". ודאי שלא היו שואלים אף אישה אם היא "מעורבת בגידול" של הילדים שלה. הרי ברור מאליו שאישה שהיא הורה היא הגורם המטפל העיקרי. הגבר, לעומתה, הוא בעל אופציות. הוא יכול לבחור אם להיות "מעורב בגידול" או לא. כאילו התפקיד שלו נגמר בלהביע תמיכה בחדר הלידה. אם פרץ היה עונה שהוא אכן מעורב – הוא היה רק מרוויח. הוא היה מצטייר כמודל ראוי לחיקוי, כאב מוצלח וכאדם נעים באופן כללי. אבל לא. במקום זאת, הוא בחר לפרוש את משנתו בנוגע לחלוקת התפקידים במשק הבית, ותנו לי להגיד לכם – מדובר בתורה מרתיחה במיוחד. פרץ ממחזר את הקלישאות השחוקות בעניין התפקידים "הטבעיים" של כל אחד מהמגדרים. "זה טבע האדם" הוא אמר. "הצאצאים הולכים לאימא". הוא מזהיר ש"אסור לבלבל" ואז גם עומר אדם מגדיל לעשות ומצטרף לחגיגת הסקסיזם.
מי שהרגיש בנוח להופיע במצעד הגאווה ולהזדהות עם אירוע פוליטי שבו גברים ונשים דורשים לגיטימציה בין היתר למבנים משפחתיים נוספים ושונים מהנוסחה אבא-אימא-ילד-ילדה, בעצם חושב ש"זאת אחת הבעיות בדור של היום, שנשים וגברים מתחילים להתבלבל במקומות". מבינות, קוראות יקרות? לא יוקר המחייה, לא השחיתות ולא ההתחממות הגלובלית. הדור של היום בעייתי כי נשים מתחילות לחשוב שמגיעה להן זכות קיום בזכות עצמן, ולא בזכות הגברים שאיתן או ילדיהן. "זו בעיה כשהאישה מנסה לפרוץ את הגבולות הטבעיים שלה", הוא אומר. הרי מהו מקומה של האישה? מהם הגבולות הטבעיים שלה? זה מזכיר את הבדיחה הידועה בנוגע למעמד
האישה – שתי המרצפות שלפני הכיור.
אז פרץ אומר "אישה צריכה להבין את המקום הטבעי שלה. אני לא אומר שהמקום שלה הוא במטבח", אבל "אמא מרגישה את הצאצאים יותר טוב מהבעל, מהאבא". במילים אחרות, מקומה של האישה לא מוגבל למטבח. היא יכולה להסתובב ממש בכל הבית ואפילו לצאת החוצה – אבל תמיד עם הילדים. בזוגיות היום, פרץ מסביר, "כל אחד לוקח לעצמו עוד ועוד חלקה, מגדיל את הפריפריה של עצמו, עד שהוא זומם על החלק של האחר", כאילו רצונם של נשים וגברים לפרוץ את גבולות תפקידי המגדר המסורתיים נובע מאיזו תאוות בצע מחושבת היטב, ולא מתוך שאיפה כנה להיות מסוגלות ומסוגלים להנות מכל מה שיש לעולם להציע (עצמאות עבור נשים, משפחה עבור גברים). מבחינתו של פרץ, שמצהיר שהוא "יכול לתת בקבוק, בכיף", הטיפול השוטף בתינוקת קטנה הוא לחלוטין לא עניינו. כל-כך לא עניינו, שהפעולה הבסיסית של החלפת חיתול מסתמנת כאילו הייתה אירוע חד-פעמי בחייו ("חיתול יצא לי להחליף, אבל רק עם פיפי". את החרא, כנראה, הוא משאיר למישהי אחרת).
תמונה: Neukoln
אבל לא רק נשים נפגעות מקבעונות כאלה. מחקרים מראים שילדים שאביהם היה בעל תפקיד פעיל בגידולם יזכו לאיכות חיים טובה יותר. אין שום דבר "טבעי", נכון, צודק או הולם באב שאינו מעורב בגידול ילדיו, כשם שאין דבר "טבעי", נכון, צודק או הולם באם שאינה מעורבת בגידול ילדיה. כשאדם מביא ילדים לעולם, זו אחריותו וחובתו להיות מעורב בחייהם. זו אחריותו וחובתו לדאוג להם – לא רק לשים קורת גג מעל ראשיהם ואוכל בפיהם, אלא גם לספק את צורכיהם הרגשיים ולתת להם אהבה ותחושת ביטחון. זו אחריותו וחובתו – ללא קשר למין או מגדר. האם אמירה כמו "רוב הזמן, אין לי מושג מה אשתי עושה עם הילדה" היא אמירה שמבטאת הורות טובה?
וכאילו כל זה לא היה גרוע מספיק, אדם ופרץ מפרגנים לנשות קריירה. "אני לא אומר
שאישה צריכה לעמוד רק במטבח", אומר אדם. "אני לא חושב שאישה לא צריכה לגדול ולהתפתח ולהחכים" – אבל יש גבול: "שאישה תישאר אישה וגבר יישאר גבר. לפי הדנ"א". כאילו היכולת שלי לנקות ולסדר, לטפל ולחנך, זורמת בעורקיי וקשורה איכשהו לאיברי המין שלי. כאילו גברים לא מסוגלים לפעולות האלה.  באמירה הזו, הוא מביע זלזול לא רק ביכולותיהן של נשים (כי אם הטיפול בבית הוא בדנ"א שלנו, כנראה שקריירה לא), אלא גם מזלזל ביכולת ההורות של גברים רבים במשפחות שוויוניות רבות.
"ככה הן עסוקות ולא משגעות אותנו", פרץ הצטרף לחגיגה. כי ברור שאם לא העבודה, כל חיינו יסובו סביב בני-הזוג שלנו. לא כי יש לנו שאיפות, לא כי אנחנו רוצות להשפיע ולא עבור תחושת הערך העצמי שלנו, אלא כדי שלא נטריד את הגברים עם השטויות שלנו. זו הסיבה שקריירה היא עניין רצוי לאישה. "אבל עם כל זה", הוא דואג להבהיר, כאילו שבר כאן את תקרת הזכוכית לנשים ועכשיו כולנו הולכות להיות נשות קריירה, "שקודם תהיה אמא ותעשה את התפקיד הזה במאה אחוז. כמו האימהות שלנו. האימהות של פעם". אלה אמירות כל-כך מייאשות, שנותר רק לקוות שאף-אחד לעולם לא ידבר כך על בתו הקטנה של פרץ, ושבין אם היא תרצה להיות אשת קריירה או אשת משפחה (או שניהם), שתצליח עבור עצמה, ולא כדי למנוע טרדות מאיזה גבר. ברוח זו, חשוב גם להזכיר שפרץ רשאי לגדל את ילדתו כראות עיניו, אבל עדיף שההחלטות האלה, גם אם תוצאתן אינה שוויונית, יתקבלו בשותפות ומתוך רצון של שני הצדדים.
אחרי החלק המביך של הראיון, השניים שוחחו, איך לא, על ז'אנר המוזיקה המזרחית שסובל, שלא בצדק, מדעות קדומות רבות. באופן מעניין (יש שיאמרו אירוני) כשהם נשאלים על הדעות שהשמיע נירו לוי על המוזיקה המזרחית, אדם טוען שהוא "תקוע בעבר" ופרץ אומר שלוי "לא צריך לצעוק את הדברים האלה". הפעם אני דווקא מסכימה עם אדם ובנוגע לפרץ – אני מציעה שיקשיב לעצה של עצמו.