נועה ירון דיין: למה אני טסה 4 פעמים בשנה לקבר של רבי נחמן באומן

"את שוב נוסעת לרבי נחמן? שוב נוסעת לאומן? הרגע חזרת, לא? ובכלל, תגידי, עד אוקראינה בשביל להשתטח על אבן? את עד כדי כך את נואשת?".

אין לכן מושג כמה פעמים שמעתי את המשפטים הציניים האלה בחיים שלי. אני נוסעת לאומן כבר יותר מעשרים שנה, ובשש השנים האחרונות גם מוציאה קבוצות נשים מאורגנות למדינה ארבע פעמים בשנה. בקיצור, מכורה כבדה.

הקבוצות שלי הן קבוצות קטנות של עד 50 נשים, והן הקבוצות הכי מעורבבות שיש. יש הכל מהכל, מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: חילוניות, דתיות, חרדיות. רווקות, נשואות וגרושות, צעירות ומבוגרות, כולן באות לאומן.

לפעמים, כשאני פוגשת את הקבוצה בשדה התעופה, אני מתבוננת בהן. כל אחת באה מעולם אחר, כל כך שונות אחת מן השניה, ובכל זאת, יש איזו להבה פנימית שבוערת בכולן. כולן נשים שמעיזות לחפש. כולן נשים שנלחמות על האור הפנימי שלהן. כולן נשים שיצאו למסע רוחני, מסע בנפש של התרחקות זמנית מהבית, והתקרבות אינסופית אל עצמן. בשדה התעופה הן עוד לא יודעות, אבל בעוד ארבעה ימים הן הולכות להיות חברות. חברות לחוויה חוץ גופית. חברות מהסוג שיש בדרך כלל לגברים רק מהמילואים.

אז מה יש שם באומן שכולם נוסעים וחוזרים עם עיניים נוצצות? רוצות את האמת? אני לא יודעת. אני יכולה לתת תשובות מלומדות מתוך ספרי החסידות, אבל זו תהיה התהדרות ריקה בדעת שאין לי.

אף תשובה מלומדת ומנומקת לא יכולה להסביר את מה שקורה שם, את מה שקורה לי שם, למרות שמזמן הפסקתי לספור כמה פעמים נסעתי. רבי נחמן מברסלב הבטיח בחייו, שמי שיבוא אל קיברו, יתן פרוטה לצדקה, ויגיד עשרה מזמורי תהילים (תיקון הכללי), הוא, רבי נחמן, מבטיח לעשות לו טובה נצחית. מבטיח להוציא אותו מכל גיהנום, בעולם הזה ובעולם הבא.

כלומר, לפי רבי נחמן, מי שבאה לאומן קונה לעצמה סנגור בשמיים, שיעיד עליה שהיא חיפשה אמת. שהיא הקשיבה לנשמה שלה, שהיא הסתובבה בעולם וקנתה לא רק מותגים, אלא גם קניינים רוחניים. שהיא אשכרה נסעה עד אוקראינה בשביל להקשיב לעצמה. עד אוקראינה בשביל להניח ראש על אבן.

אבל איזו אבן… אבן שמי שמניחה עליה את הראש, כל הרעש שבתוכה משתתק. כל המר שבתוכה מתמתק. אבן שמי שמניחה עליה את הראש, יכולה לראות לרגעים נדירים של בהירות את החיים שלה בפרספקטיבה אחרת. אבן שפועמת פעימת חיים ומעוררת גם אותי לרצות לפעום את הפעימה שלי הפרטית. אבן שכל כולה לב.

 

קברי צדיקים באומן. צילום: shutterstock

 

כל אחת מגיעה לאומן עם מזוודה של מועקות שהיא רוצה לחזור בלעדיה. כל אחת מגיעה לאומן עם חלומות שהיא רוצה להגשים. כל אחת מגיעה עם ההבנה שהיא זקוקה לקצת עזרה שמיימית כדי להטיס את עצמה קדימה. וכולנו מבקשות לעצמנו ברכה. שמחה. בטחון. אמונה. אהבה. בריאות. הגשמה. עוד הרבה לפני שאנחנו מבקשות לעצמנו  חתן או כסף או תינוק…

נשים הן יצורים רוחניים. הן יצורים של מעבר, יצורים עם אינטואיציות חזקות וספקטרום רוחני רחב. אני כזאת. יש בי חלקים ששואפים להתפתחות רוחנית. כמה כואב לי על עצמי לעיתים כשכל אלה מתכווצים מתחת לשגרת החירום של החיים. מתחת לפחדים וליאוש ולתרדמת הטייס האוטומטי. ובשביל זה אני נוסעת, בשביל זה אני מתרחקת – כדי להתקלף מכל מה שנדבק בי וחוסם אותי ולחזור יותר אני. זו אומן בשבילי. זה רבי נחמן, שכל התורה שלו מכוונת אותי לאהוב את עצמי. מעודדת אותי לחשוף את הלב המדמם שלי לקרני שמש מרפאות של אמונה.

נשים אומרות לי לפעמים, 'אני פוחדת לנסוע כי אני פוחדת להשתנות'. ואני אומרת שלא נוסעים לאומן כדי להשתנות. נוסעים כדי להיות מי שאנחנו – אבל במאתיים קמ"ש. בשמחה. בקבלה. בהתחדשות. להיות אני, רק הכי שאפשר.

בעוד 10 ימים יוצאת קבוצה נוספת – 25/4-29/4, רביעי עד ראשון. אני מזמינה אתכן באהבה להצטרף אלי למסע הנשי והמחבר הזה. חמישה ימים של טבע פסטורלי, צחוק, בכי, והרבה תובנות עומק. רק תהיו זריזות כי אנחנו בדקה התשעים.

 

לפרטים המלאים והרשמה: https://lp.vp4.me/8fxd
‏אפשר גם להירשם אצל רות בטלפון: 0542-295252

אמונהדתמסע נשי