מה סוד הקסם של הג'ינג'ים?

הכל התחיל מצילום אחד ומיוחד: משפחה של חברים קרובים הגיעו לסטודיו שלי לסשן צילומי משפחה רגיל. אלא שהמשפחה הזו לא היתה רגילה, היא היתה משפחה של ג'ינג'ים.

כבר במהלך הצילומים הרגשתי שיש משהו שונה ומיוחד באווירה, בצבעים. כשעברתי על הצילומים במחשב, פתאום ראיתי דרמה, ראיתי אש. התלתלים הכתומים, העור הלבן והסומק האדמדם על הרקע השחור, הזכירו לי ציורים מתקופת הבארוק האירופאי. באותו רגע החלטתי לנסות ולבדוק מה יקרה בצילומי ג'ינג'ים נוספים. האם הקסם ישמר?

פרסמתי פוסט בפייסבוק בו הזמנתי ג'ינג'ים לבוא להצטלם בסטודיו ומאות נענו לקריאה. במשך כשנה צילמתי קרוב ל-300 ג'ינג'ים. בכל הגילים ומכל המינים. משפחות, ילדים, מבוגרים, נשים וגברים. לא ראיתי את המצולמים לפני הצילום – כל מי שרצה, הגיע. לא בחרתי ולא סיננתי. צילמתי את כולם. לשמחתי, הקסם נשמר. בכל התמונות של כל המצולמים יש דרמה. משהו קורה. אולי זה קשור לאופי המיוחד ואולי לצבעים המדהימים.

 

במהלך הצילומים חקרתי וגיליתי עובדות רבות שלא הייתי מודעת אליהן. למשל שהג'ינג'ים מונים בין 1%-2% מהאוכלוסייה הכללית ורובם חיים בצפון אירופה. שני ההורים צריכים לשאת את הגן הג'ינג',י אך לא חייבים להיות ג'ינג'ים בעצמם כדי שילדם יהיה ג'ינג'י. בנק הזרע העולמי הודיע כי לא יקבל תרומות זרע מג'ינג'ים כי אין ביקוש. והאם הג'ינג'ים יכחדו? זה עדיין לא ברור.

עוד למדתי שלג'ינג'ים גוונים רבים והם עלולים להשתנות עם ההתבגרות, החל מגוון בלונד זהוב וכלה בצבע חום ערמוני. גם לצבע העיניים של הג'ינג'ים יש גוונים, כשהנדיר מכולם הוא הירוק. הוא כל כך נדיר, עד שג'ינג'יות עם עיניים ירוקות נחשבו במאה השישית והשביעית למכשפות והועלו על המוקד.

עמרי ללקין צילום: שרון חלבי

מרבית הג'ינג'ים המבוגרים סיפרו על כינויי גנאי כמו ראש גזר, ג'ינג'י קלאבאסה, חלודה ומסננת (בגלל הנמשים), ולהפתעתי גיליתי שגם היום זה לפעמים עדיין קורה. ילדים ג'ינג'ים עדיין סובלים מביריונות. משיחות בסטודיו עם המצולמים גיליתי שחלק מהילדים עדיין סובלים מכינויי גנאי, קללות ואפילו מכות. אמא אחת אפילו סיפרה כי נאלצה להעביר את הילד לבית ספר אחר כי קיבל מכות. אבל לשמחתי, הרבה מהילדים סיפרו על יחס טוב ואפילו על גאווה בשיער המיוחד.

עם הזמן והצילומים, החלטתי להראות לכולם את מה שאני גיליתי: את יופיים המדהים של אדומי השיער, את הייחודיות, השוני והצבע שלא רואים כל יום והוא כל כך יפה. בהמשך פנתה אלי האוצרת (הג'ינג'ית) אילנה לנר כרמלי, שראתה את הצילומים וסיפרה שהיא בכתה מהתרגשות. "אנחנו עושות תערוכה", קבעה מיד. "אנחנו נראה לעולם את יופיים ונשנה את הגישה".

אילנה סיפרה לי על שנים של בושה, בכי, הסתתרות מהסביבה הלא מפרגנת והלועגת. היא הסבירה לי שהתערוכה הזו היא סגירת מעגל עבורה, ושדרך אוצרות התערוכה היא קוראת לכל הג'ינג'ים, במיוחד לצעירים שבהם, להיות גאים, לא לתת לסביבה ללעוג לשונות שבצבע שערם, עורם ואופיים. במקביל היא מבקשת מה"לא ג'ינג'ים" לקבל את השונה ולחנך את הדור הצעיר, שלעיתים הוא אכזרי, לקבלה והערכה של האדם השונה מהם.

התערוכה, ובה 40 פורטרטים של ג'ינג'ים בכל הגילאים, מוצגת בגן מקסים, צמוד למוזאון הקומיקס בחולון. היא פתוחה, נגישה וחינמית לקהל, כי רצינו שהיא תהיה זמינה לכלל הקהל, ולא רק לבאי מוזאונים וגלריות. בנוסף, ביום פתיחת התערוכה מתוכנן גם כנס ג'ינג'ים גדול, הכולל פעילויות כתומות, אותו מארגנת עופרי שגם מצולמת.

סרטון רגולסקי from onlife on Vimeo.