הסרט על חייה של בריטני ספירס מנצל אותה ומציג עליה שקרים בלי בושה

כבר שנים שבריטני ספירס לא בשיאה. לא כל שיר שהיא מוציאה הופך מיידית ללהיט, ואלה שכן נשמעים כמו חצי בדיחה ("Work Bitch" ו-""Scream and Shout הם אולי שירים כיפיים אבל איפה הם ואיפה "Toxic"), האלבומים כבר לא כובשים את המקומות הראשונים במצעדים וגם התדמית לא משהו. למעשה ההצלחה הכי גדולה שרכשה ספירס בשנים האחרונות היתה בווגאס, שם הופיעה בקביעות מעל לשנה מול קהל אוהד. אם כך, נשמע שסרט על חייה יכול להיות בדיוק הדבר לו חיכתה עכשיו, לא?

ובכן, לא ממש. לא ככה. לא תראו את בריטני מקדמת את הסרט, סביר להניח שגם לא תשמעו אותה מפרגנת לו או ליוצריו. אפילו לא תשמעו בסרט שום שיר שלה (למעט קאברים שביצעה ואין לה זכויות עליהם). למה? כי אם זה היה תלוי בה, הסרט הזה לא היה יוצא לעולם.

"בריטני ספירס מאז ולתמיד", סרט חדש על הכוכבת בהפקת רשת לייפטיים האמריקנית, שודר בתחילת השבוע בבכורה ברחבי העולם ובין השאר גם כאן בארץ ב-yes. הציפיות לקראתו לא היו גבוהות, אולם מתברר שהתוצאה גרועה כמצופה ואף מעבר. סרטים המיועדים לשידור בטלוויזיה ידועים באיכותם הקולנועית המפוקפקת, והסרט של לייפטיים הוכיח שלא בכדי. ואולם עוד בטרם צאתו הסרט גרף ביקורות על האופן בו נעשה – נגד רצונה וללא סיוע שלה או של אף אחד ממקורביה, וכולל גם רשות להשתמש בשיריה. "ספירס לא תתרום לסרט בשום צורה, דרך או אופן לסרט ולא תשלח לו את ברכתה", הבטיחו דובריה כבר לפני חצי שנה.

אם הסיפור היה מסתכם בעוד סרט גרוע כנראה לא היינו טורחים לבזבז עליו את זמנכם. למרבה הצער שבדבר, המקרה הרבה יותר מדאיג מזה. שכן לא די בכך שהסרט על חייה של בריטני נעשה נגד רצונה, הוא גם פוגע אנושות בכבודה. ולא רק בגלל המשחק הגרוע, לא רק בגלל העבודה המבישה – בעיקר בגלל העובדה שהזמרת מאז ומתמיד היוותה טרף קל לנחשי התעשייה ולרודפי הבצע, והמכה הזו היא כבר ממש מתחת לחגורה.

לא נתנה יד לסרט, או אפילו שיר. צילום: Shutterstock

שק החבטות של עולם הפופ

לא צריך לראות סרט על חייה של בריטני כדי לדעת מה תעשיית המוזיקה עוללה לה. מי שהחלה את דרכה בתחום עוד בשנות העשרה המוקדמות שלה לצד כריסטינה אגילרה, ג'סטין טימברלייק וריאן גוסלינג, ותוך שנים ספורות כבר נסקה אל שמי הפופ הבינלאומי עם להיטי ענק כמו "You Drive Me Crazy" ו-"Baby One More Time" עוד בטרם הגיעה לגיל 18.

היא היתה כוכבת הפופ הכי גדולה של תחילת שנות ה-2000, אולי חוץ ממדונה, וכמו מדונה גם היא יצרה לא מעט שערוריות שמנהליה (שככל הנראה גם רקמו את רובן, לפחות בהתחלה) ידעו לרתום לטובת תדמיתה, כולל כמובן נשיקה היסטורית אחת עם מלכת הפופ בעצמה. עם שורה של להיטים שלא עמדו בסימן טראשי בלבד ויותר מעשור אחרי מסתמן שיישארו כאן לעוד הרבה שנים טובות (Toxic, דה!), היה נראה שבריטני כבר מרגישה בנוח על כסא המלכות שלה בפנתיאון הפופ של כל הזמנים.

אולם בחלוף השנים כוחה של ספירס נחלש, גם אם נותרה אחת הזמרות הכי נערצות בתעשייה (כולל מעריצים שבכו כדי ש"נעזוב אותה לנפשה", זוכרים?). בד בבד מצבה הנפשי החל להידרדר, יותר ויותר סמים נכנסו לתמונה, מערכות היחסים הנוצצות קרסו בזו אחר זו ולבסוף האמריקן סוויטהארט הקלאסית מצאה עצמה ברגע משבר מגלחת את כל שיערה ומציגה לראווה את המשבר אליו נקלעה. את השערוריה הזו נראה ששום מנהל או יחצ"ן לא ייעץ לה לעורר, או בכלל שמישהו מהם עמד שם לצידה.

אף אחד לא היה שם כשהיא התרסקה. צילום: Shutterstock

עברו מים מתחת לגשר, ספירס נחלצה מ-2007 הנוראה והשתקמה, לרגע קצר אפילו כבשה בחזרה את מעמדה בעולם הפופ, ובעשור החולף בעיקר מחכימה לנצל את מקומה המובטח בלבבות ההמונים להופעות המוניות כשבמקביל היא משקיעה זמן רב במשפחתה ובילדיה. אז כן, האלבומים כבר לא מצליחים כמו פעם. אבל ההופעות עדיין מוכרות ומרימות, וכל כמה חודשים אפשר לקרוא כתבה על תקלת הלבשה משעשעת אחרת שאירעה לה. כיף.

תראו, אני האחרונה שאפשר להאשים בחיבה יתרה לבריטני ספירס או לומר שאני Overprotective. אני לא אתנגד ללהיט מוצלח שלה מדי פעם על הרחבה, אבל מעבר לזה לא הערכתי יותר מדי שום דבר שאי פעם עשתה. רוב הזמן אני מרחמת עליה. בובה על חוטים ששיחקו בה קצת (הרבה) יותר מדי ושמעולם לא ידעה לעמוד על שלה (והקשר בין מי שהיא לבין המקום שיש לה בעולם המוזיקה הוא הזוי בעיניי, אבל זה לפעם אחרת).

אבל הפעם, נחצה כאן גבול שגם לי קשה להישאר אדישה אליו. כי מה שמוצג כניסיון לעשות כבוד לבריטני הוא למעשה דריסה של כבודה בתחפושת, סיבוב על חשבונה. הרי סיפור חייה של בריטני הוא גימיק שמאוד קל לשווק ולמכור להמונים, לערוצי טלוויזיה כמעט בכל מדינה שעולה על הדעת. מי שלא תראה מזה אפילו שקל היא בריטני עצמה.

לקחו את סיפור חייה ועשו ממנו כסף – בלי שהיא עצמה תרוויח מזה משהו. צילום: shutterstock

יותר מזה, יוצרי הסרט גם מציגים אותה בצורה שבה היא לא רצתה להיראות. ממציאים לה סיפור אהבים עם כוריאוגרף שגרם לג'סטין להיפרד ממנה – רומן שלדברי מקורבים כמו חבר אנסינק לאנס בס הוא המצאה מוחלטת, וזו רק אחת מבין כמה וכמה המצאות שהתסריטאים שתלו בסיפור חייה בלי קשר למציאות. לייפטיים, שכבר נכשלו בעבר בלהציג את סיפורי חייהן של וויטני יוסטון ואאליה, רוכבים לבריטני על הגב ומצפים שנמחא לזה כפיים, ושגם היא תצטרף. והדבר העצוב הוא שיש מי שקונה את זה.

נטאשה בסט, השחקנית האוסטרלית הצעירה שנכנסה לדמותה של ספירס בסרט של לייף טיים, טוענת שהסיבה שהיא הסכימה לשחק בסרט היתה כי היא חושבת שהסיפור הוא פמיניסטי בבסיסו. "הוא מפנה אור חיובי לכמה שבריטני היא חזקה ואיזה בת אדם נפלאה היא. היא לא רק אחת המופיעות הכי חזקות בעולם, היא גם אם לשני בנים יפהפיים ויש לה מופע קבוע בווגאס, אז הסרט מציג את כל הצדדים החיוביים באישיות שלה. אני מקווה שהיא תבין זאת", אמרה בראיון לווג, אבל זה די רחוק ממה שבאמת קורה בסרט עצמו.

ובתפקיד בריטני: נטאשה בסט, שטוענת שזה דווקא סרט פמיניסטי. צילום: Shutterstock

שרה מישל גלר, לעומתה, תהתה בטוויטר "מי חשב על הסרט הזה ולמה הוא שונא נשים". ועם כל הכבוד לבסט (שדווקא עושה רושם של בחורה חמודה להפליא, גם אם כשחקנית היא מופלאה פחות), הגיוני יותר להזדהות ולהסכים עם העיניים האובייקטיביות והמפוכחות של גלר, שכבר יודעת מה היחס לו נשים זוכות בתעשייה הזו, ובאיזו קלות מנצלים אותן כדי להזין את מכונות הכסף. מצד שני, לפי שמועות הסרט הביוגרפי הבא שעל הכוונת של לייף טיים יעסוק בטראמפ – אז יש עוד למה לחכות.