"ארץ נהדרת" לא מנסה להצחיק אתכם. להיפך

ביום שני האחרון "ארץ נהדרת" הקדישו חלק נרחב בתוכנית ליום האישה. עלמה זק חיקתה את שרה נתניהו ושני כהן יצרה חיקוי קרוב למושלם של עדן בן זקן, ההומור הרגיל והאפקטיבי להמונים שעומד בבסיסה של התוכנית. מה שהיה מאוד לא רגיל במסגרת אותו ספיישל היה מערכון אחד, שדווקא בכלל לא היה מצחיק. לא שהוא היה גרוע, נהפוך הוא. הוא היה חד, ישיר, משקף ואמיץ, ואם חשתם במהלכו שהצחוק התחלף בתחושת זעזוע עמוקה – זה פשוט סימן שהוא עשה את שלו.

 

ליאור שליין הוא הדבר הכי טוב שקרה לנשים בפריים טיים

המונולוג בתוכנית האחרונה של "גב האומה" על ראיונה של נעמה בוכריס הבהיר סופית שליאור שליין הוא הנציג שלנו בפריים טיים

לטור המלא

נתחיל בהתחלה: "מבט אל החוויה שכל אישה בישראל עוברת", כך הציג קיציס בקריינות חדשותית נונשלנטית את המערכון, כאילו שזה כבר מובן מאליו לכל עם ישראל שכשזה מגיע לנפגעות מאלימות והטרדות מיניות הסטטיסטיקות הן אחת מתוך אחת. כולן. שפה יוצרת מציאות, והעובדה שתוכנית הסאטירה הכי מצליחה בארץ מציבה את העובדה הזו בשטח כדבר שאי אפשר לערער עליו היא כבר יריית פתיחה טובה.

צילום מסך מתוך "ארץ נהדרת"

הסיטואציה אליה נכנסות דמויותיהן של ליאת הר לב ושני כהן היא הכי שגרתית ומוכרת לכל – אבל האופן בו היא הופכת למטרידה תוך פחות מדקה מדגים היטב איך מצבים נעימים ושמחים נעכרים ברגע וגורמים למועקה כבדה במקרה הטוב, לעיתים גם לסכנה ממשית. זהו בדיוק אותו תחום אפור שכולם דיברו עליו עכשיו סביב פרק 3 של "בנות" (עונה 6), וזהו בדיוק התחום האפור שאנחנו חוות ללא הרף. הקרקע נשמטת תחת הבנות האלו ברגע, והן עוברות סדרה של מצבים משפילים ומאיימים שמהם עליהן לברוח. הן מושפלות גם על ידי הצוות במקום, גם על ידי דמויות הסמכות בחדרים השונים וגם על ידי הציבור והתקשורת. כל אישה שתראה את הסרטון הזה לא תהיה מופתעת – אלו חוויות שכבר ברור לנו שעלולות לקרות וקורות לעיתים קרובות מדי, אבל גברים שרגילים לחשוב 'לא, אין סיכוי, הן מגזימות' יוכלו להיענות בכך שהמתרחש על המסך במערכון הוא מבוסס המציאות ומתייחס ישירות לאירועים אקטואליים, מבוכריס עד קסטיאל, עם ציטוטים מדויקים של מסמכים משפטיים, של טוקבקיסטים ושל עירית לינור שכבר הוציאה לעצמה של זו שתקום ותגן על מטרידים ונשותיהם.

מה ש"ארץ נהדרת" אומרים פה הוא שלנשים, אין לאן לברוח. עד ששתי האומללות כבר צלחו את ה"רייפ רום" והתחמקו מכל הגברים שעטו עליהן, הן בתמימות הולכות ל"בר של החבר מחברת הרהיטים המפורסמת". הסצנה בחדר האשפה קרובה מאוד לעליהום שעוברות המתלוננות במציאות – וגם אם כבר נאנסת, ימצאו אלף דרכים לסובב את האשמה כלפייך – מה לבשת, כמה שתית, ולהתקיף אותך שוב בערימות של שטויות שעלולות לפגוע אפילו יותר מהתקיפה עצמה. אין לך איך לברוח מזה – את אחת מתוך אחת, ואם יהיה לך מספיק מזל תצליחי להימלט מסיטואציות מסוכנות ולהסתפק רק באלו הלא נוחות והפוגעניות.

עלמה זק כעירית לינור. צילום מסך מתוך "ארץ נהדרת"

רובנו כבר יודעות טוב מדי שאין איך לצאת בשלום מהמציאות הזו. אבל הצופים של "ארץ נהדרת", הוותיקה והאהובה שאין ישראלי שלא מכיר לפחות מערכון אחד שלה בעל פה, לא כולם מכירים במציאות הזו. הם אולי מתכחשים לזה, אולי מנפנפים את הכותרות על עוד תקיפה מינית בקלות או ממהרים להטיל ספק במתלוננות, ואולי הם פשוט אדישים לזה. ההברקה האמיתית של תוכנית הסאטירה במערכון הזה היא שאי אפשר להתכחש לכמה שהוא מזעזע. התחושה המאיימת שלא עוזבת אותך לרגע במשך 4 דקות היא למעשה שיקוף אינטנסיבי אך מהימן של המציאות, ואם התחושה הזו הצליחה לעבור ולו במעט גם לצופים הגברים, היא תצליח לערער את האדישות והספקנות בנושא הזה. וזה הרבה. הרבה מאוד.

אם לא לא היינו יודעות שזה שודר במסגרת "ארץ נהדרת", אפשר היה לחשוב שהמערכון הזה הוא חלק מתעמולה נגד אלימות מינית. הוא כל כך אפקטיבי, כל כך ישיר וכל כך מנותק מההומור הרגיל של התוכנית – שברור שהוא לא בא להצחיק, אלא לזעזע ולשרת מטרה חברתית ברורה. ותודה לאל שמישהו שם בלב המיינסטרים נזכר לעשות את זה.

יש להם אומץ

ניכר שבעונה החדשה וה-14 שלה, "ארץ נהדרת" חזרה עם תעוזה מחודשת והבנה מרעננת של איך ליצור סאטירה להמונים בישראל שלא רק תשעשע, אלא גם תצליח לזעזע. זה התחיל במערכון המבריק על אלאור אזריה שפתח את הפרק הראשון, וכעת ממשיך במערכון הזה, המכונה ה"Rape Room" – שבאחד מרגעיו האמיצים ביותר השתמש בתמונתו של משה איבגי, ובאופן עקלקל אך ברור התייחס למעשים שרבים מסרבים לדבר עליהם בקול.

צילום מסך מתוך "ארץ נהדרת"

סביר להניח שכדי לאסוף מחדש את האומץ לעשות סאטירה שלא משתפנת ולא מתביישת להצהיר על עמדה חברתית, "ארץ נהדרת" צפו בתוכנית המתחרה של אסף הראל שהגדירה מחדש מה זה סאטירה ישראלית אמיצה. מעודד לגלות שעם ירידתה של הלייט נייט בערוץ המתחרה, בטענות עקומות שהיא "לא הביאה מספיק רייטינג" (אך לכולם היה ברור שהתוכנית התקיימה על זמן שאול), דווקא הסאטירה הכי מיינסטרימית ומכובדת מצליחה להמשיך את הדרך ולא להתפשר על אמירות פוליטיות בעידן הכי מפולג שישראל ראתה.

במלחמות הקשורות במין הנשי, שנעות מפערי שכר ועד לאלימות במשפחה, הציבור הישראלי נוטה להותיר את הנשים במאבק לבד, אם לא גם להיאבק בינן לבין עצמן. ועם זאת יש תקווה בכך שדווקא בטלוויזיה הישראלית, זו שלא פעם פגעה ורמסה, אפשר למצוא גב חזק למלחמות האלו – ליאור שליין שכבר הוכיח שהוא חבר למאבק הנשי, וכעת גם ארץ נהדרת מצטרפים. מי יודע, בקצב הזה אולי המלחמה באלימות מינית תהפוך יום אחד לקונצנזוס.