המירוץ למיליון מוכרת לנו דעות קדומות בתור בידור

המירוץ למיליון הוא הגילטי פלז'ר החורפי האולטימטיבי עבור עשרות אלפי משפחות שמתכנסות בסלון פעמיים בשבוע לראות אותה ביחד. תוכנית הריאלטי התחרותית מבית "רשת" היא הגרסה הישראלית של הפורמט האמריקאי "The Amazing Race", שעלתה לשידור לראשונה בארץ בשנת 2009. למי מאיתנו שלא מתחבר לז'אנר או פספס את העשור האחרון בטלוויזיה, חוקי הפורמט הם פשוטים: 12 זוגות יוצאים למסע ברחבי העולם, עוברים ממדינה למדינה תוך שהם עומדים בפני משימות מאתגרות, מופרעות, מפחידות, דוחות ולא סבירות בעליל, ובכל קטע מירוץ מודח הזוג שהגיע אחרון. הזוג שמגיע ראשון לקו הסיום של העונה כולה – זוכה במיליון שקלים. כיאה לכל ריאליטי שמכבד את עצמו, גם ב"מירוץ למיליון" אנו צופים במתמודדים משתלחים אחד בשני ומייצרים סיטואציות דרמטיות, משעשעות וסוחטות דמעות. אחרת איך ימכרו פרסומות?

העונה השישית שמשודרת בימים אלה בערוץ 13 התחילה עם 12 זוגות, כאשר כל זוג קיבל אפיון סטיגמטי למדי, כמו "האמהות" או "הגברים המאצ'ואיסטים" – מה שמאפשר לנו כצופים למצוא את הזוג הדומה לנו ביותר ולהזדהות איתו. ואמנם, כשצופים במבט ביקורתי על התכנית, אי אפשר שלא לשים לב לפער ביחס לנשים לבין היחס לגברים המשתתפים. מתברר שהמוחות שמאחורי המירוץ למיליון משווקים לנו אפליה וחוסר שיוויון בתור בידור.

המירוץ למיליון 6 – מוכרים לנו דעות קדומות בתור בידור

 

זוג שקל להזדהות איתו הוא אוולין וטוהר, זוג נשוי בשנות ה-30 לחייהם. הם מציגים זוגיות קלאסית מהסוג שאנחנו רגילים לראות על המסך: טוהר מפגין גבריות טיפוסית כשהוא מתלונן על אישתו אוולין בכל הזדמנות, שהיא דורשת ממנו להביא פרחים בחג האהבה, שהיא מעמיסה על תיקי המירוץ איפור ומוצרי קוסמטיקה ובכך מכבידה על הגב שלו, שהיא לא התאמנה לקראת המירוץ ובגלל זה המשימות הפיזיות נופלות עליו, שהיא כל הזמן מוציאה כסף וחושבת על שופינג. לעומתו, אוולין מוצגת כחלשה פיזית, לא תחרותית, מתרפקת על זיכרונות ורגשנית. "אני היחיד פה שמסתובב עם שבעה שמונה תיקי רחצה על הגב. יש לי הכל. פרפומריה, שמפואים – שלושה סוגים לכל אחד מאיתנו, סבון פנים, סבון לגב, סבון לרגליים, טלק פלסטרים, פילינג", אמר באחד הפרקים כשוא מתבדח על חשבונה של אשתו. במקרה של הזוג הזה, אוולין נתפסת כאישה הרעה ש"רוכבת על הגבר" ומנצלת את יכולותיו הפיזיות כדי לנצח במשימות – "הסוס פוני עשה את שלו, עכשיו תורך".

את הלן ורגב הוד, הזמר הים-תיכוני ואשתו, אפשר לאפיין כ"זוג ההפוך". היחסים של השניים מוצגים לעיני המצלמות ומהווים נושא שיחה גם בין שאר המתמודדים. האפיון הזוגי שלהם נע סביב היותה של הלן "ג'דעית" ו"בלבוסטה", חזקה ומובילה, כשבעלה כמשתרך אחריה. הלן מוצגת כתחרותית מביניהם, זאת שלוקחת על עצמה את המשימות הקשות וגם הפיזיות, ולא פעם אומרת לרגב מה לעשות ומנהלת אותו. רגב נתפס כלא גברי ופחדן. מהדרך שבה מוצג הזוג (וספק אם היא עולה בקנה אחד עם יחסיהם במציאות), מתקבלת תמונה שהלן היא הרעה, זאת שמחזיקה את רגב ברצועה וסוחבת אותו אחריה בניגוד לרצונו. כמו שהוא עצמו מנסח את זה במשימת הבוס הניו יורקי, בפרק 3 – "לא מספיק יש לי בוסית, עוד יש לי בוס!". הזוגות האחרים מזכירים לנו בקטעי הדיבור בין משימה למשימה – "אם הוא רוצה להגיע לגמר, הוא צריך לתת לה את המושכות".

הלן ואוולין מוצגות בצורה שובינסטית, כעול עבור הגברים שאיתן, כל אחת בדרכה. זהו לא חידוש השמור לתכניות ריאליטי אלא סטיגמה שמודבקת לנשים במשך שנים כדי לבטל אותן ולהחלישן.

הלן ורגב הוד, המירוץ למיליון

 

זוג נוסף שמקבל אפיון סטיגמטי הקשור לנשיות הן מור ומור – אימהות צעירות שצבע המשחק שלהן הוא ורוד, כמה מתאים. בפרק ההכרות עם הזוגות מציג אותן המנחה רון שחר – "האם האימהות תהיה להן מקור של חולשה או מקור של כח, ואיך הן יצליחו להסתובב בעולם בלי שופינג?".

במהלך התוכנית מזכירים לנו שוב ושוב שזוג האימהות הן קטנות ורזות, וברגעי הקושי נצמדים אליהן בקלוז אפ מרגש כשהן שואבות את הכח שלהן מלהיזכר בתינוקות שהשאירו בבית. ההקרבה שלהן היא כולה עבור צאצאיהן הרכים. מור ומור מכריזות שהן רוצות להראות שהן גם נשים קרייריסטיות, ולא רק טובות בלגדל ילדים, אבל ההפקה מתעקשת פרק אחרי פרק להדגיש דווקא את החלקים שבהן השתיים נתפסות מצחקקות או עושות פאדיחה לעיני המצלמות. אם הן מצליחות במיוחד במשימה, בטח אם היא פיזית, כל שאר הזוגות לא מפסיקים להגיד כמה שהם מופתעים. התמונה שמתקבלת היא שאישה היא פיזית חלשה ולא מסוגלת, ומנטלית היא נוטה להישבר. אם יש לאישה כח כלשהו, מקורו באימהות שלה.

זוג מעורר הזדהות הן החברות הכי טובות אן וירדן. את הזוג הזה אפשר לאפיין בתור "הכח הנשי". השתיים מעודדות אחת את השניה ועומדות בכל המשימות כמו לוחמות אמיתיות. אבל זה לא מה שבוחרת הפקת המירוץ למיליון להראות לנו. בפרק ההכרות עם הזוגות מציג אותן רון שחר – "הן החברות הכי טובות, נסיכות לוחמות שקוראות אחת לשניה 'זינה', האחת מפחדת מגבהים, השנייה מהחושך, אבל שתיהן הכי מפחדות להיפרד מהטלפון". שוב אנחנו מקבלים תזכורת, אם לרגע התבלבלנו, שנשים הן מלאות פחדים ועוסקות בדברים הלא חשובים בחיים.

מור ומור, "האימהות". המירוץ למיליון

 

אל תחשבו לרגע שהגברים יוצאים מורווחים מהסיפור הזה. גם הדרך בה מוצגת גבריות במירוץ היא בעייתית וחד מימדית. גברים נדרשים להיות כל יכולים, חזקים פיזית ונפשית, מלאי מרץ ורצים קדימה, יפים וחתיכים אבל בלי להראות שהתאמצו יותר מדי, ודיר בלאק למי שלא מתיישר עם השורה.

כך מוצגים אליהו ודניאל, "הגברים המאצ'ואיסטים" של המירוץ, כזוג מלא כח פיזי: לוחמים לשעבר ודוגמנים בהווה שמשאירים אבק לאחרים. הם רעבים כשאחרים לא, הם מוצאים זמן להתחיל עם בנות, כשהם מתעייפים או חולים זה חריג ומעיד על מצוקה אמיתית (כי הרי גבר אמיתי לא "סתם" חולה, אם הוא מראה חולשה זה כנראה משהו רציני).

מולם עומד הזוג נמרוד ויונתן, פסנתרנים מהאקדמיה למוזיקה, שנתפסים כחלשים, אשכנזים, פחות גבריים. מלכתחילה הם צריכים להוכיח את עצמם ושאר הזוגות מטילים ספק ביכולותיהם. הם הודחו יחסית מהר מהתכנית, כי מי רוצה לראות שני חננות מנסים לעבור משימות?

 

התמונה שמתקבלת היא ברורה:

הגברים במירוץ הם חזקים, מלאי אגו ותחרותיים. מי שמראה רגשות או נותן לאישה להאפיל עליו הוא לא גבר, ושאר המתמודדים יורדים עליו בכינויי גנאי כמו "ילדה" "נשי" או אפילו "הומו" – כל אלה שמות וכינויים שכינו אחד את השני מתמודדים במהלך המירוץ ברגעי חולשה, לרוב מתוך חיבה.

הנשים במירוץ הן הרבה פעמים מושא ללעג ולדעות קדומות. חוזרים ומזכירים לנו שהן אוהבות שופינג, שהן חלשות יותר פיזית, שהן צריכות לעצור ולסדר את האיפור והשיער, וכשהן מצליחות במשהו – כולם מסביב מפרגנים ומופתעים כי כל הכבוד, הן אחרי הכל בנות! אם מישהי היא חזקה ואמיצה היא נתפסת כגבר ביחסים והגברים מסביב רוחשים לה אמנם כבוד אבל גם מפחדים ממנה. נשים, כפי שהן מוצגות במירוץ, הן קלות דעת, דברניות ובכייניות. כמו שהגדיר את זה טוהר מזוג האדומים לאוולין אשתו: "את יש לך שני מצבים: או שאת לא נושמת, או שאת לא מבינה. ומצב שלישי – בכי!".

טוהר ואוולין המירוץ למיליון

 

"המירוץ למיליון" שולפת את כל הקלישאות הישנות ביחסים בין נשים לגברים, אלה שכבר חשבנו שנעלמו מהעולם. היא מנציחה את הפער שנתפס טבעי, שאי אפשר להתכחש לו, בין גברים לנשים. ממש כמו שאי אפשר למנוע מהשמש לזרוח, אי אפשר לשנות את התפקידים המגדריים בין נשים לגברים. לפי התפיסה השמרנית הזאת נשים מטבען הן חלשות, עסוקות בתפל, קלות דעת, נוטות להיסטריה ולא יציבות. הן יכולות לגלם אחד משני תפקידים –"כוסיות", כלומר נשים שאפשר לשכב איתן, או "אמהות", כלומר נשים מטפלות שאפשר להזדקק להן ואפילו לפחד מהן, אבל לא להימשך אליהן. גברים, לפי אותה תזה מיושנת, הם חזקים מטבעם, תחרותיים ולא רגישים, מלאי אגו ומובילים.

אם אחד הצדדים לא מתנהג לפי "כללי הטבע" האלה או חלילה חורג לצד השני – הוא הופך ליעד לסנקציות חברתיות קשות. אם אחד הזוגות מפגין חריגה מהכללים האלה, סופו שיהיה לא אהוב בעיני המשתתפים והקהל בבית, או שהוא יהפוך לבדיחה, ילכלכו עליו ויציבו לו מכשולי פרסה או עצור לקראת נקודת סיום, וכל זה יוביל בסופו של דבר לעזיבתו את התכנית.

התמונה העגומה שמשתקפת מאחת מסדרות הריאליטי הכי פופולריות בארץ מעלה את השאלה – האם ככה חייב להראות הבידור שלנו? האם היינו נהנים פחות מהתכנית אם הייתה מציגה יחסים שוויוניים יותר? או שאולי אנחנו פשוט מזדהים, ומחזיקים בעצמנו בעמדות השמרניות והעתיקות האלה? ייתכן שהמירוץ למיליון רק משקף לנו את מה שאנחנו חושבים בעצמנו על יחסים בין נשים לגברים ומשתמשת באותן תפיסות שאנחנו עצמנו מאמינים בהם, כדי שנזדהה, נצחק, ונמשיך לצפות גם שבוע הבא.

 

סדרות טלוויזיהריאליטישיוויון בין המינים