דברים טובים: 3 רגעים שגרמו לנו להתאהב בפמלה אדלון

"זה שאני מגדלת שלוש בנות במשרה מלאה, זו הטירונות הכי טובה שיש בשביל הסדרה הזו". על המשפט הזה חוזרת פמלה אדלון שוב ושוב בראיונות שעוסקים בסדרה שלה, "דברים טובים", בפשטות ובישירות האופיינית לה. בסדרה, שזכתה בפרס האמי בעונה הראשונה שלה וסיימה לאחרונה את עונתה השנייה (ותחודש לעונה שלישית ברשת FX), אדלון מגלמת פחות או יותר את עצמה: שחקנית חד-הורית שמטפלת באמא מזדקנת ובשלוש ילדות. היא עושה את כל זה לבד, ומצליחה לתמרן בין אינספור משימות – אבל בלי להעמיד פנים לרגע שזה קל או פשוט.

עוד באון לייף:

 

אדלון החלהה את הקריירה שלה בהוליווד כילדה-שחקנית, אולם בהמשך זכתה לרוב הפרסום שלה דווקא כמדובבת. הקול המחוספס שלה זיכה אותה באינספור דיבובים, ביניהם בסדרת האנימציה האהובה "King of Hill". את מירב הפרסום שלה כשחקנית היא השיגה כשחקנית משנה ב"קליפורניקיישן" וכמושא האהבה הבלתי מושג ב"לואי". זוהי הפעם הראשונה שבה אדלון בת ה-51 זוכה להצלחה בזכות פועלה כשחקנית בסדרה משלה, אותה היא גם כותבת ומביימת – לצד לואי סי קיי (אליו נגיע בהמשך).

ל"דברים טובים" יש תפקיד עצום בשינוי הדימוי של האמא בתרבות העכשווית. בסדרה, שעלתה למסך ב-2016, אדלון בדמותה של סם פוקס לא מנסה לרגע לגלם את האמא המושלמת: היא מאבדת עשתונות, צועקת, מטביעה את הסלולרי של הבת שלה כשהיא מצלמת אותה ללא רשות, ובמקרה אחד אפילו מעיפה את הילדות שלה מהאוטו כשהן עולות לה על העצבים. היא לא מוכנה לקבל בכניעה ושתיקה את כפיות הטובה, האנוכיות, המניפולטיביות וחוסר ההערכה של בנותיה, ומעמתת אותן עם ההתנהגות שלהן ללא הפסקה, בדרכה הצינית והיבשה. היא לא קדושה ולא מנסה להיות כזו, אבל מצד שני, היא כן אמא אוהבת, משקיענית וקשובה. פוקס היא מעין גילום טלוויזיוני עדכני של המונח הפסיכולוגי שטבע דונלד ויניקוט ב 1953: ה"אמא הטובה דיה". היא מספקת לילדות שלה את כל מה שהן צריכות, אבל מאפשרת להן במקביל לפתח עצמאות, ולא תלות. היא מצליחה להיות אמא במשרה מלאה מבלי למחוק את עצמה.

מתוקף היותה ה"אמא הטובה דיה", יש כל כך הרבה דברים שאיפשרו לנו להתאהב בדמותה של סם פוקס במהלך שתי העונות של "דברים טובים". קשה לחשוב על אמא שלא תזדהה לפחות עם חלק מהרגעים בסדרה הזו – הרגעים בהם הגיעו מים עד נפש, הרגעים בהם הכל נראה בלתי אפשרי, והרגעים בהם הכל בכל זאת שווה את זה. בחרנו מתוכם 3 רגעים ייחודיים ויוצאי דופן, כאלו שהתאפשרו רק בנסיבות של סדרה כמו "דברים טובים", בהם פמלה אדלון הציגה בפנינו את הדמות האימהית והנשית לה כל כך חיכינו.

כולנו מרוויחים מהפריחה המאוחרת שלה. פמלה אדלון, צילום: Shutterstock

אבל לפני כן: אי אפשר שלא להתייחס לשערורייה שנקשרה בשמה של אדלון לאחרונה, מתוקף היותה מקורבת ללואי סי קיי. היא הצהירה בטוויטר שלה שהיא "הרוסה ו"מתאבלת" לאחר שלואי סי קיי הודה, אחרי שנים של שמועות והשתקות, שהוא הטריד נשים באופן כפייתי כשאונן מולן בניגוד לרצונן. הוא והמנהלים שלו השתיקו את הנשים במשך שנים רבות, איימו עליהן שיהרסו את הקריירה ואת החיים שלהן, והטילו אימה על כל מי שניסה לפרוץ את חומת ההסתרה. קמפיין #metoo הצליח אמנם לשבור את החומה הזו, אך לא הצליח לשפוך אור על היחס של אדלון למקרה. האם היא ידעה? איך יכלה לא לדעת? איך היא לא האמינה לנשים, קולגות שלה, אחיות שלה לקרב מול בעלי הכוח, כשהעדויות הצטברו, במשך שנים?

אי אפשר שלא לחשוב על כך שמאחורי סדרה עם עקרונות כל כך חשובים וייצוג נשי מהפכני, עומד גם איש שהרס את חייהן של נשים רבות. האם אדלון, כאישה מעל גיל 50 בתעשיה אייג'יסטית וסקסיסטית, שמעדיפה נשים לא מצחיקות, הייתה מצליחה לקבל סדרה משלה ללא התמיכה של סי קיי? האם זה המחיר שהיא שילמה כדי לעשות את האומנות שלה? כל אלו שאלות קשות שבלתי אפשרי לענות עליהן, ועם זאת גם אסור להתעלם מהן. המציאות, כפי שאדלון עצמה מיטיבה להזכיר לנו, מורכבת יותר משחור ולבן, וגם בגיבורות כמוה יש לעיתים קרובות טעם לפגם.

למרות ויחד עם זאת – אלה 3 הרגעים בהם התאהבנו בפמלה אדלון (זהירות, ספוילרים בהמשך).

 

1: המשפחה הנבחרת (פרק אחרון לעונה: Graduation)

אחד מהדברים החשובים שמודגשים ב"דברים טובים" הוא נושא המשפחה המאומצת מבחירה, ה-"Chosen Family". המונח מגיע מהעולם הקווירי והלהט"בי, בו גייז רבים מוצאים את עצמם ללא משפחתם הגרעינית, שבחרה לסלק אותם מהבית או להתכחש להם בגלל נטיותיהם המיניות. בסדרה, המונח הזה בא לידי ביטוי מחוץ להקשר להט"בי, בהקשר לאכזבה מהמשפחה הגרעינית – אב המשפחה מאכזב תמידית, ולא מגיע גם לאירועים משפחתיים חשובים שהוא התחייב אליהם.

במרכז הפרק "Graduation" ישנן הכנות, התארגנויות, אין ספור מכשולים לוגיסטיים, התרגשויות ודרמות קטנות שכולן סובבות סביב סיום הלימודים של מקס, הבת הבכורה של סם. אבל שום כמות של הכנות לא יכולה להכין אותה לשברון הלב כשאבא שלה, שהבטיח להצטרף אליה לטקס, מבריז ברגע האחרון.

מקס הבוכיה מקבלת את החדשות המאכזבות כשהיא מוקפת בחברים הקרובים של אמה – המשפחה המאומצת מבחירה. ברגע יפהפה, כולם מתנדבים להגיע במקום האב המבריזן, מוכנים לנטוש את כל העיסוקים הקודמים שלהם בלי לחשוב פעמיים כדי להיות שם בשבילה. זהו רק אחד מהרגעים בסדרה בהם המשפחה הגנטית חשובה הרבה פחות מהמשפחה הנבחרת, שתמיד שם כדי לאסוף את השברים של המשפחה הגנטית, שאמורה לכאורה להיות האמינה יותר.

המשפחה הנבחרת. צילום מסך מ"דברים טובים"

 

2: להתראות ותודה על הדגים (פרק 6: euology)

כולנו יודעות כמה קל לפעמים לשכוח מהמאמצים הענקיים שההורים שלנו עשו בשבילנו. לקחת כמובן מאליו את ההשקעה הבלתי נגמרת, היומיומית, הסיזיפית, את תשומת הלב, המאמצים. אדלון, בדמותה של סם, לא משאירה לילדות שלה אופציה כזו.

בפרק השישי לעונה השנייה, אדלון חושפת את המציאות של האמהות, זו שלא מדברים עליה מספיק: הצורך להיות הכל בשביל שלושת הבנות שלה, לענות על כל צורך שלהן מבלי לקבל אפילו "תודה", כשבמקביל, היא נאלצת לעבוד במשרה מעבר למלאה כדי למלא את תפקידה כמפרנסת (ובמקרה הזה – מפרנסת יחידה, כי היא אם חד הורית). הפרק מלווה את סם לאורך יום ארוך במיוחד של עבודה בלתי נגמרת, שמתחילה בהעברת סדנת משחק ואלתור וממשיכה בצילומים לפרסומת רכב – שאולי נראים זוהרים ומגניבים אבל למעשה הם רפטטיביים ומתישים. כשהיא מגיעה הביתה והילדות שלה מעבירות ערוץ בטלוויזיה בלי לחשוב פעמיים כשהפרסומת שלה על המסך – זה הקש ששובר אותה סופית.

בתוך הכאוס שהוא היום יום שלה היא דורשת לקבל, באותו הרגע ממש, הכרה כלשהי – בדמות ההספד שלה. "אני רוצה את זה עכשיו! אני לא רוצה לחכות עד שאמות כדי שהילדות שלי יעריכו אותי!". היא שוברת את הטאבו הבלתי מדובר לפיו אמא לא אמורה לקבל הערכה, אלא פשוט לדאוג ולטפל בלי סוף מתוך מחוייבות טוטאלית שאין לערער עליה. החברים של סם משתפים פעולה עם הדרישה ההזויה שלה, וגם הילדות שלה משתפות פעולה עם ההצגה הביזארית והמורבידית. כשאדלון שוכבת בארון המתים המדומיין, זרועותיה שלובות על החזה שלה, מתייפחת כשהיא שומעת את הוידויים של הבנות שלה שמספרות על החשיבות האדירה שלה בחייהן, בכנות מפתיעה – הלב יוצא אליה.

"לא רוצה לחכות עד שאמות כדי שהילדות שלי יעריכו אותי" – אדלון מספידה את עצמה בחייה ועורכת לעצמה טקס אשכבה. צילום מסך

 

3: צער גידול הורים (פרק 5: Phil)

בפרק הזה, אדלון חושפת את אחד מהדברים שכולנו מפחדים מהם, ולא מודים בהם אפילו בפני עצמנו – המציאות בה יום אחד התפקידים יתהפכו, ואנחנו נטפל בהורים המזדקנים שלנו. לצד שלושת בנותיה, סם מקבלת במפתיע אחריות על "ילדה" נוספת – אמא שלה, פיל, שנתקלת בבעיות בריאותיות והופכת לחסרת אונים. החיים של סם אמנם מלאים במחויבויות, אבל אין לה ברירה – היא חייבת למצוא את הדרך לטפל באדם נוסף. הפרק מלווה אותה בהתמודדות עם הגילוי של המציאות החדשה.

טמונה פה גם ביקורת: בעוד גברים יכולים להרשות לעצמם להתעלם או להזניח, כמו אחיה לדוגמא, שלא שומר על קשר עם אמם, היא מחוייבת לדאוג לסיטואציה החדשה. אין כאן שאלה או התלבטות, היא זו שלוקחת תמיד את כל האחריות, וכך גם הפעם. נשים הן תמיד חלק ממערכת גדולה יותר של קשרים – הבת של, אמא של, בעוד גברים יכולים להיות פשוט אינדיבידואלים חופשיים ומנותקים. בפרק, סם מתקשרת אל אחיה המרוחק ואומרת לו שהיא חייבת שהוא יעמיד פנים שהוא מקבל את ההחלטה לשכן את אמם בבית אבות יחד איתה, "כי זה עול גדול מדי בשבילי לקבל את ההחלטה הזו לבד". הבדידות שלה בלתי נסבלת. לא רק בגלל שאין לה בן זוג לחלוק את זה איתו, אלא משום שזה עול שכל אחד, בסופו של דבר, נושא לבד.

הפרק נהיה עצוב אפילו יותר כשסם יושבת עם חברה שלה בפאב, והחברה מספרת בפשטות שלמרות שלא דיברה עם אביה במשך שנים, והוא התכחש אליה מאז שהייתה בת 18, היא בחרה לחזור הביתה כדי לעזור לו כשהזדקן וחלה. "חזרתי הביתה, האכלתי אותו, ניקיתי אותו, ניגבתי לו את התחת כשהוא חרבן, החלפתי לו חיתולים, והוא עדיין לא דיבר איתי". התגובה של אדלון מדויקת: המבט האמפתי שלה כלפי הסיפור של החברה שלה מתחלף בהבנה שקטה שבקרוב הסיפור שלה הולך להיות מאד דומה. העיניים שלה הופכות למלאות אימה, ואז עצב. היא מהנהנת בראש, פולטת "אוף" ארוך ולוקחת עוד לגימה מהמשקה, במעין סיכום ממצה של המצב האנושי.

סיכום ממצה של המצב האנושי. "דברים טובים", צילום מסך

אימהותגלובוס הזהבלואי סי.קייסדרות טלוויזיה